סוד המשכן

הרב יהושע ויצמן
ז׳ באדר ה׳תשס״א
 
02/03/2001

פרשת שבוע
סוד המשכן

חז"ל למדונו שהתורה עומדת במישור אחר, מעל המציאות המעשית החמרית. בחינת "כל חפציך לא ישוו בה" בעולם המעשי לכסף יש תכונות משלו ולזהב יש תכונות אחרות. יש דרך מיוחדת לעבודת השדה ויש דרך אחרת לעבודת הכרם, ואין אדם יכול לעשות שתי הפעולות כאחד.
התורה, כיון שהיא עומדת במישור גבוה מעל המציאות הרי היא כוללת כל הבחינות בנקודה אחת. המתח בין רוחניותה של תורה, לבין חומריות העולם אליו ירדה, בא לידי ביטוי במשל1 לבת יחידה, עליה אומר המלך "לפרוש הימנה איני יכול", ויחד עם זה הוא אומר "לומר לך אל תטלה איני יכול", היא קשורה לשני העולמות.
והתשובה והדרך לגשר בין העולמות היא המשכן. הוא השומר על הקשר העליון שבין אוריתא קוב"ה וישראל.

הרמח"ל ב'אוצרות רמח"ל'2 בפר' תרומה באר ענין זה:

סוד המשכן הוא, שעד עכשיו השכינה לא הוקבעה בקביעות בארץ, אעפ"י שנתגלתה הקדושה העליונה בזמן מתן תורה ובזמן קריעת ים סוף, הכל היה לפי שעה, ועכשיו היה צריך להיות בקביעות.

וביאורו שעד המשכן לא היתה השכינה חלק מן המציאות, אלא מציאות עליונה הבאה בהבזק בחי' 'מטי ולא מטי'3 (מגיע ולא מגיע). המשכן מציין את קביעות השכינה בישראל. בהקמת המשכן נתעלו ישראל והם מסוגלים כבר לשאת את השכינה בקרבם. אלא שלענין זה צריכים הכנה גדולה להיות כלים לשכינה, וזה ענין "ויקחו לי תרומה".
וכלשון הרמח"ל שם:

לכך צוה הקב"ה מצות התרומה שהיו מפרישים ממונם נדבה להקב"ה, ועל ידי זה היו גורמים ששמו של הקב"ה ישרה על זה הממון, אעפ"י שהוא גשמי, וממילא היתה ההארה נמשכת לכל העולם.

ואפשר שלפיכך באה פרשת תרומה אחר משפטים, שכן השריית הארת השכינה על הממון באה משום שאנו מבינים שענינים של ממון אף הם מסודרים בסדר עליון ורק הבנה עמוקה של מערכת הממון והמשפט בישראל מולידה את פרשת "ויקחו לי תרומה" – "כביכול נמכרתי עימה".

ונראה שהלימוד הגדול, הוא השאיפה לחוש את הקדושה והשכינה בתוך החיים. וכדברי הרמח"ל שמתוך ש"שמו של הקב"ה ישרה על זה הממון… ההארה נמשכת לכל העולם" – היינו שמתוך ששמו של הקב"ה חל על הממון מתקדשת כל המציאות כולה, שהרי כולה ענין אחד.

ומתאימים הדברים לדרשת חז"ל בפסוק משיר השירים "'ביום חתנתו וביום שמחת לבו' ביום חתנתו – זו מתן תורה וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש"4 שבזמן מתן תורה עדיין היה גילוי מיוחד עליון ולא חלק מן החיים כמו שנאמר: "רואים את הקולות", "ויעמדו מרחוק". רק בנין המשכן וביהמ"ק מבטא את החיים המשותפים עם השכינה "יום שמחת לבו".


1 שמות רבה, פרשה ל"ג, א'.
2 אוצרות רמח"ל עמ' ס"ט – ע"א.
3 זוהר בראשית דף ט"ז ע"ב.
4 תענית פרק ד', משנה ח'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן