מועדים פרשת החודש הרב יהושע ויצמןאדר ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: שמחי שרון. (השיעור הופיע גם בפרשת בא ה'תשס"א)



התחדשות הלבנה


שאלת ר' יצחק המובאת ברש"י הראשון של התורה ידועה ומפורסמת. ראוי היה שהתורה תתחיל מ"החדש הזה לכם". יש להבין מדוע דוקא בפסוק זה ראה ר' יצחק את התחלת התורה.

בזוהר1 מבוארים הדברים כך:

אמר ר' יצחק: לא היה התורה צריך לכתוב אלא מ"החדש הזה לכם וגו'", מה הטעם? משום שהוא תחילת הלבנה.

רצונו לומר שהתחדשות הלבנה היא ביטוי להתחדשות עם ישראל בעולם. מכאן מתחיל עם ישראל להיות עם מיוחד מכל העמים וכאן ראשית הבירור של התפקיד המיוחד לישראל.
ותואמים הדברים לתשובתו של ר' יצחק המופיעה ברש"י (עפ"י התנחומא2):

ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהילים קי"א, ו').

מתואר כאן שהתורה באה לברר את תפקיד ישראל בין האומות "כח מעשיו הגיד לעמו" הקב"ה גילה כחו לישראל עמו, על מנת לתת להם נחלת גויים, כדי שיבררו את יחודם בין העמים.
יחודם של ישראל מאוה"ע מתבטא בזה שהם מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה3. וכך דרש ר' יצחק כהמשך לדבריו בזוהר1 את הפס' "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה":

אמר ר' יהודה, 'לכם' 'לכם' ב' פעמים למה? אמר ר' יצחק, מהם, מכפילות 'לכם', נשמע יותר שהוא רק לישראל, ולא לשאר העמים. כמו שכתוב, "כי חלק ה' עמו". התקשרות הזאת של החדש, הוא "לכם" ולא לשאר העמים.

ר' צדוק מלובלין4 מסביר מדוע ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה:

וזהו שורש ישראל שמונין ללבנה (שהיא מתמעטת ומתמלאת) שהם בעל חסרון ומקויים השלמתן מהשם יתברך. אבל או"ה מונין לחמה שאין להם שום חסרון לפי שאין להם שום השלמה נדמה להם שאין חסרים כלום עד שאומרים "אעלה על במתי עב אדמה לעליון וגו'" לדמות לחמה וזה כל חשק או"ה שיהיה להם כל מאויים שלא יצטרכו לדבר אפי' להשם יתברך אבל חשק בנ"י הוא שיצטרכו להשם יתברך והוא יהיה המשלימם ואין חפצים כלל שלימות בלא השם יתברך.

ביסוד חייהם של ישראל מונחת השאיפה לשלמות. כידוע הצפיה לישועה גדולה מן הישועה בעצמה. שכן כל דבר טוב שמתגשם הוא מוגבל, ואילו בשאיפה אנו מתחברים עם הישועה האינסופית.

וכדברי הרב זצ"ל ב'אורות התשובה'5:
מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכוין מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת.




1 זוהר פרשת בא ל"ט, ע"ב, עפ"י תרגום הסולם.
2 תנחומא ישן פרשת בראשית פרק י"א.
3 מכילתא דר' ישמעאל פרשת בא פרק א'.
4 "רסיסי לילה" אות כ"ה
5 אורות התשובה פרק ה', ו'.


-------------------------------------------------------------------------------------------