פרשת השבוע פרשת שלח לך הרב יהושע ויצמןסיון ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




שליחות המרגלים


בתנ"ך אנו מוצאים מספר שליחויות של מרגלים ושליחים. כשאנו משווים את שליחות המרגלים אצלנו בפרשה לשליחויות אחרות ניתן ללמוד על כוונתם האמיתית של המרגלים.

בפרשת וישלח אנו קוראים1:

וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.

וביהושע נאמר2:

וישבו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבואו אל יהושע בן נון ויספרו לו את כל המוצאות אותם.

ולעומת זאת המרגלים בפרשתנו3:

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ.

מודגש ההבדל שלא כתוב וישובו אל משה, ואדרבה בפסוק שלאחריו כן נאמר שהם באים "אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל", ואף בפסוק זה לא כתוב מה בדיוק אמרו ורק אחר כך נאמר: "ויספרו לו ויאמרו וכו' ".

מדוע לא הוזכר שלא באו מיד אל משה וסיפרו לו את מה שראו?

נראה, שמשה התכוון שיאמרו לו את טיבה של הארץ למען יידע להנהיג את העם ולרוממו על פי הנתונים שינתנו לו. וזה פירוש "שלח לך" - לדעתך, היינו שמשה כמנהיג צריך לדעת כיצד להוביל את העם. ואם כן אין שאלה האם להכניס את העם לארץ או לא אלא כיצד להנהיג את העם אל הארץ.
אלא שהמרגלים חשבו אחרת.

"וילכו ויבאו" - המרגלים נתקו את עצמם משליחותו של משה והלכו מצד עצמם, בחינת מה שנאמר בקידושין4 "האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו", ונראה בביאור הגמרא שהביטוי "הלך" מורה על הליכה על פי רצון עצמו ולא כשליח בלבד. מעין מה שאומר המהר"ל במצות "והלכת בדרכיו" - "ההולך הולך מצד עצמו". אם כל מעיניהם היו נתונים רק לשליחות היה צריך להיות כתוב: וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ויבאו אל משה ואל אהרון ואל כל עדת ישראל.
המילה "וילכו" לכאורה מיותרת ועל פי האמור היא מבטאת את הליכתם על פי עצמם ולא רק בשליחות משה.

נראה שאצל מרגלי יהושע שגם נאמר אצלם פסוק קודם לכן5:

וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרדפים ויבקשו הרדפים בכל הדרך ולא מצאו.

יש בחינת ניתוק מהשליחות אבל לא מהשליחות של יהושע אלא משליחותה של רחב שאף היא שלחתם כמו שנאמר "ותשלחם". שהרי אצל יהושע הביטוי "וילכו ויבאו" המבטא ניתוק מהשליחות מופיע ביחס לרחב ואילו הביטוי "וישבו שני האנשים" נאמר ביחס ליהושע כשיבה אל השליחות המקורית.
לעומת זאת אצלנו הביטוי "וישבו מתור הארץ" נאמר ביחס לחזרתם מהשליחות והביטוי "וילכו ויבואו" נאמר ביחס שלהם למשה, ודו"ק.

ומתאימים הדברים לדרשת חז"ל בסנהדרין6:

'פצו עליך פיהם' (איכה ב', ט"ז) - אמר רבה אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

ונראה שכוונת המדרש שהקדימו בפרק, המסודר על פי הא' ב', פ"א לעי"ן הוא מה שבארנו למעלה, היינו שהם נשלחו לתור את הארץ בעיניהם, והם ניתקו עצמם משליחות זו ואמרו מה צריך לעשות עם אותם ידיעות שהביאו עמהם.

חטאם של המרגלים היה שראו את עצמם כשליחי העם כמו שמוזכר בספר דברים שהעם ביקש "נשלחה אנשים", ולכן כשחזרו המרגלים מתור הארץ הלכו אל כל ישראל ולא שבו מיד אל משה וזו היתה טעותם שהרי העם זקוק למנהיג שיוביל אותם וינהיג אותם גם במצבים קשים.
זהו פירוש הפסוק "ויהס כלב את העם אל משה", שקבע נחרצות שמשה הוא המנהיג והוא ינהיג את העם על פי הנתונים, ולא העם יחליט על פי הדברים שניתנו לו.

המרגלים ניסו לכוון שהעם יוביל ומשה הבין שהוא צריך להוביל ולהוציא אל הפועל את כוחו של העם, שכן זוהי מנהיגות אמיתית שלא הולכת אחר העם על פי רצונותיו השטחיים קצרי הטווח. זוהי מנהיגות המכירה את הקשיים ומכוונת את העם להתגבר עליהם ולא "לעקוף" אותם.




1 בראשית ל"ב, ו'.
2 יהושע ב', כ"ג.
3 במדבר י"ג, כ"ה, כ"ו.
4 קידושין פרק ג' משנה א'.
5 יהושע ב', כ"ב.
6 סנהדרין ק"ד ע"ב וכמו כן במדרש איכה רבה.


-------------------------------------------------------------------------------------------