פרשת השבוע פרשת פינחס הרב יהושע ויצמןתמוז ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



ההכנות לכניסה לארץ


בפרשת השבוע יש תופעה מעניינת. הרבה מחטאי בני ישראל בעבר מוזכרים בפרשה: קורח (כ"ו, ט' - י"א, כ"ז, ג'), נדב ואביהוא (כ"ו, ס"א), המרגלים (כ"ו, ס"ד - ס"ה), מי מריבה (כ"ז, י"ד). חז"ל מוסיפים שדברי בנות צלפחד "כי בחטאו מת" רומזים לכך שלא היה מהמרגלים או מהמתאוננים. יש להבין את הצורך באיזכור החטאים כחלק מההכנה לכניסה לארץ.
נראה, שבעת הכניסה לארץ יש צורך לחזור אל חטאי הגלות, ולהתבונן בהם על מנת שנדע כיצד לבנות בארץ ישראל חיים מתוקנים ולא ניפול שנית באותם חטאים.
המחשבה שבעת הכניסה לארץ עלינו לשכוח את הגלות ולא להתעסק בה, גורמת לכך שבסופו של דבר חוזרים אל הטעויות שהיו בגלות. הרצון להופיע גאוה לאומית בלא להבין את הגורמים למצב בגלות, גורם לכך שבסופו של דבר ישנה כניעה לאומית, שכן החטא לא תוקן. דוקא הרצון לחדש ולהתחדש, דורש הבנה מעמיקה של העבר, על הצלחותיו וכשלונותיו, כדי להיבנות מתוך כך בצורה מתוקנת ושלמה.
עיקר הפרשה עוסקת בהכנות לכניסה לארץ - המנין, חלוקת הארץ ומינוי המנהיגות. הקושי מתעורר בפתיחת הפרשה - פרשת מינויו של פינחס - ובסופה, פרשת הקרבנות, שיש להבין את קישורן לכניסה לארץ.
השפת האמת1 מתייחס לענין:

הענין הוא כי עתה התחיל להיות הנהגה אחרת של דור באי הארץ. לכן הי' מנין חדש... ולכן כהונת אהרן היה מתנה משמים. ופנחס בדין זכה לכהונתו כי היה לפי השתנות הדור שהתחיל עתה להיות עבודת האדם והתעוררות שלמטה בחינת תורה שבע"פ.

השפת אמת מסביר, שגם כהונת פינחס קשורה לכניסה לארץ. בארץ ישראל מתחלפת ההנהגה להנהגה שבאה מכח מעשי האדם. פחות ניסים ומתנות משמים, ויותר שפע שבא כתוצאה ממעשיו של האדם. אהרן נבחר בסגולה אלוקית - "מתנה משמים", וזוהי הנהגת המדבר. פינחס, לעומתו, זכה בכהונתו כתוצאה ממעשיו, ולכן כהונתו ניתנת ערב הכניסה לארץ.
חז"ל בספרי2 רואים קשר בין הפרשה הקודמת לקרבנות:

וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה.

לבין פרשת הקרבנות:

וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו.

ואומרים חז"ל שהקב"ה אומר למשה "עד שאתה מצוני על בני צוה בני עלי" (רש"י), וזה לשון הספרי:

"וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וגו' את קרבני לחמי" למה נאמר לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם משל למה הדבר דומה למלך שהיתה אשתו נפטרה מן העולם היתה מפקדתו על בניה אמרה לו בבקשה ממך הזהר לי בבני אמר לה עד שאת מפקדני על בני פקדי בני עלי שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון, כך אמר לו הקב"ה עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר, מהו אומר כי אביאם אל האדמה וגו' (דברים ל"ג) עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי לכך נאמר צו את בני ישראל.

משה עדיין בהנהגת דור המדבר, מבקש אתערותא דלעילא "יפקד ה' וגו'", והקב"ה אומר לו שכבר מתחילה הנהגת א"י והאחריות עוברת לבנ"י "צו את בני ישראל".
עד עתה, ההנהגה היתה שמיימית - "לחם מן השמים", לא מעשיהם של בני ישראל גרמו לירידת השפע אלא עצם מציאותם. עתה מתחילה הנהגה התלויה במעשיהם של ישראל. כעת הגיע הזמן של של "צוה את בני עלי" - שבני ישראל יורידו, במעשיהם, את השפע. לא עוד "לחם מן השמים" אלא "קרבני לחמי" - לחם מן הארץ אל השמים.
נמצא, שהפרשיות הסובבות את עיקר הפרשה, מצטרפות לאותו ענין - הכנה של בני ישראל לכניסה לארץ, מעבר להנהגה ארצית, בה הדברים מופיעים על פי מעשי האדם ולא כמתנה משמים.




1 שנת תר"מ.
2 ספרי, פרשת פינחס, י"א (הובא ברש"י).


-------------------------------------------------------------------------------------------