מוסר "שמח בחור בילדותך"?! הרב יהושע ויצמןאלול ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיחת מוסר מפי ראש הישיבה. סיכם: מנחם ויצמן.



"שמח בחור בילדותך"?!


הפסוק אומר בקהלת1:

שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט.

פסוק זה קשה להבנה.
האם הכתוב ממליץ לאדם להנות בחייו, ללכת אחרי עיניו וליבו (בניגוד לכתוב2 "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם")? ואם כן, מה פשר סופו של הפסוק, מה מטרת הידיעה שבסופו של דבר יעמוד האדם למשפט על כל מעשיו?
חז"ל בגמ'3 נחלקו בהסבר הפסוק:

אמר רב הונא מאי דכתיב: "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" עד כאן דברי יצר הרע מכאן ואילך דברי יצר טוב. ריש לקיש אמר עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים טובים.

ומפרש רש"י:

עד כאן - עד ודע כי על כל אלה וגו'.
עד כאן לתורה - שמח בתלמודך, למוד משמחה ומטוב לב, והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך.
מכאן ואילך למעשים טובים - ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים.

נראה, שישנה כאן מח' בהבנת היחס להנאות העולם הזה, ולתפקידו של המשפט בקשר לכך.
רב הונא: "עד כאן דברי יצר הרע" - אם האדם רוצה להנות מהעולם, גם במטרה חיובית: "להכיר את דבר ה' העולה מן המציאות, לחיות את טבעיות החיים, לזרום, לקדש את החומר", הרי זה יצר הרע. אם האידיאל מביא בסופו של דבר להליכה אחר העיניים והלב, להתחברות לעולם הזה ולענייניו - הרי שיש כאן יצר הרע.
על האדם לדעת שיתן את הדין על כל אשר יעשה - ואלו דברי יצר הטוב.
ניתן לרכך מעט את החריפות של דברי ר' הונא ולומר שסופו של הפסוק מתייחס לתחילתו. אם האדם הפנים את דברי היצר הטוב, אם הוא מודע בעומק חייו לכך שבסופו של דבר הוא יעמוד למשפט על מעשיו, הרי שמעתה הוא יכול לשמוח וללכת אחר עיניו. כאשר השמחה באה מתוך הבנה עמוקה של תכליתו של האדם והעולם, הרי שהיא שמחה אמיתית ופנימית ויש לה מקום.
"'בכל לבבך' - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע"4 - כאשר היצר הטוב הוא השליט והוא הדומיננטי, הרי שניתן להשתמש גם ביצר הרע כדי לעבוד את ה'.
הדבר נכון במיוחד לאנשים שהיו מחוברים אל העולם ואל הוויותיו בצורה מסיבית, והם רוצים לקדש את החיבור הזה. לא ניתן לעשות זאת "תוך כדי תנועה".
האדם אינו יכול להמשיך לחיות ולבלות באותה צורה בה היה חי עד היום, ולחשוב שמעתה יעשה הדבר בקדושה ומתוך תורה. נדרשת הפסקה, התרחקות מהעולם, הבנה וידיעה "כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", ורק אח"כ ניתן לחזור אל העולם - בצורה מבוקרת ומתוך הסתכלות עמוקה ואמיתית.
הידיעות האמיתיות ויראת שמים הן הנותנות עומק לשמחה ולהנאה מהעולם.
מגילת קהלת נקראת בחג הסוכות - זמן שמחתנו. אף על פי שבמבט חיצוני הרי היא "פסימית" - "הכל הבל" - מבט כזה נותן משמעות עמוקה יותר לשמחה.
ידיעה עמוקה של הדין, "סוף כל האדם", מביאה ל"ותשחק ליום אחרון", וזוהי שמחה עמוקה ופנימית.

ריש לקיש מסתכל על הדברים במבט שונה. ריש לקיש בא מתוך העולם, הוא היה ליסטים, והוא חווה על בשרו את הנאות העולם בצורה מלאה. מתוך כך הוא בוחן את הגישה הנכונה אל העולם.
לדעת ריש לקיש יש ערך גדול לקשר עם העולם - "שמח בחור בילדותיך" הוא משפט חיובי, וכפי שמפרש רש"י "למוד משמחה ומטוב לב, והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך" אולם במעשים טובים יש לדעת כי בסופו של דבר ישנו משפט.
נראה שריש לקיש מחלק בין הצד התיאורטי לצד המעשי.
חשוב להיות פתוח אל העולם, להכיר את הרוחות המנשבות בחללו, את צורות התרבות השונות המתפתחות ואת ה"מדיה" על ענפיה השונים - אך כל זה בצד התיאורטי, בהיכרות עם הדברים מתוך קריאה ושמיעה עליהם.
בצד המעשי, בצריכת התרבות, בהיחשפות לרוחות המנשבות בעולם - דרושה זהירות רבה.
ריש לקיש נותן לנו נוסחה לפתיחות הנכונה: חשוב להתעניין במה שנעשה בעולם, אך כדי להיות פתוח לכך, לחשוב על הדברים ולקבל מהם, אסור להיכנס לתוכם בצורה מעשית.
דוקא משום הצורך לדעת באמת את החדשות, אסור לקרוא עיתונים... העיתונים והטלוויזיה מביאים לנו את החדשות על פי ראות עיניהם והשקפת עולמם של אנשים בעלי ראיה עקומה וסולם ערכים הפוך.
הרוצה להתעניין בתרבות, בתיאטרון למשל, עליו לקרוא ולשמוע על הכיוונים השונים שלו, אף כי בפועל אסור ללכת להצגות, כי אז הוא נכנס לתוך הדברים שחלקם הגדול הוא שלילי, ואינו יכול לבחון אותם בצורה פתוחה.
דוקא הרצון להיות פתוחים לכל העולם ולכל מה שמתרחש, מבהיר את הנקודה, שכן אין ביכולת האדם להספיק לחיות את כל חוויות העולם ולהכיר מבפנים את כל המקצועות והידיעות שבעולם. האם משום כך אין הוא פתוח אליהם? להיפך. מי שמתעניין באמת בדברים, מי שמנסה לקבל מהעולם נקודות למחשבה ורואה בו אמצעי לפיתוח אישיותו ועבודת ה' שלו, אין לו צורך לעשות את הדברים בפועל. העשיה בפועל של משהו מסוים עלולה להסתיר מעיניו את המבט הכולל על הדברים.




1 קהלת י"א, ט'
2 במדבר ט"ו, ל"ט
3 שבת ס"ג ע"ב
4 ברכות נ"ד ע"א


-------------------------------------------------------------------------------------------