מועדים ראש השנה הרב יהושע ויצמןערב ראש השנה ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיחה מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


"ישראל ויום הזכרון"


המדרש בפרשת המועדים1 דורש את הפסוק2 שנאמר על ראש השנה:

דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש.

ואלו דברי המדרש:

ר' נחמן פתח (ירמיה ל'): 'ואתה אל תירא עבדי יעקב' מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כ"ח) 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה'. אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר אפשר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב"ה 'ואתה אל תירא עבדי יעקב' אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה"ד (עובדיה א') 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך'. אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה 'ואתה אל תירא' אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה. א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים ע"ח) 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו' זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם, אמר לו (ירמיה ל') 'ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק' כמד"א (ישעיה ל"ט) 'מארץ רחוקה באו אלי מבבל' (ירמיה ל') 'ואת זרעך מארץ שבים' מגליא ומאספמיא ומחברותיה, 'ושב יעקב' מבבל, 'ושקט' ממדי, 'ושאנן' מיון, 'ואין מחריד' מאדום, 'כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה' אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה, 'ואותך לא אעשה כלה' אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר 'לא תכלה פאת שדך' לא אעשה כלה, 'ויסרתיך למשפט' מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, אימתי 'בחדש השביעי'.

דברי המדרש תמוהים. יעקב אבינו "לא האמין ולא עלה", למרות שהקב"ה מבטיח לו שאם יעלה לא תהיה לו ירידה.
ועוד, כיצד קשורה הדרשה על יעקב אבינו לראש השנה, שבה ראה רב נחמן לפתוח את דבריו לפרשה זו, וכיצד קשורה מצות פאה המוזכרת בסוף הדרשה לעניין.

רב נחמן בקריאתו את הפסוק:

'בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון'

תמה, והלא יום זה יום הרת עולם הוא, וכל הברואים עוברים לפניו יתברך, ואם כן מדוע יהיה לכם שבתון, ולא לאומות העולם? מדוע התאריך למנין השנים מבריאת העולם הוא בעם ישראל בלבד ואילו האומות אינן מכירות מנין זה?
על כך באה תשובתו הנובעת מההבדל היסודי שבין ישראל לאומות העולם.
אכן, מבחינה חיצונית עם ישראל הוא עם ככל העמים. גם עם ישראל מקים מדינה המושתתת על מערכות כלכליות, בטחוניות, חברתיות ועוד, ככל העמים. הסולם בו מטפס עם ישראל הוא אותו סולם שבו מטפסות האומות.
לכן חשש יעקב לעלות. כיצד יתכן שגם אני אעלה על אותו סולם שבו עולות האומות ויורדות, ואני אעלה ולא ארד? "לא האמין ולא עלה".
אלא שהדמיון הוא חיצוני בלבד. האומות עולות ויורדות. עולות על במת ההיסטוריה בקול רעש גדול, ויורדות בקול דממה דקה. תפקידן של האומות הוא חומרי, וממילא זמני וחולף, ולכן עלייתן היא זמנית.

תפקידו של עם ישראל הוא רוחני, וממילא הוא נצחי, ולכן כאשר הוא עולה אין לו ירידה עולמית, כדברי הרב קוק זצ"ל3:

עם עולם יוכל להיות רק עם כזה, שההתעלות התמידית היא העומדת על דגלו, וזה אי אפשר רק באומה, שההתעלות לצד החפץ האלוהי היא שורש נשמתה, שהוא עילוי שאין שום גבול וסוף לרוממותו, כי התכונה האלהית לא תדע גבול וסוף לעילויה, להשלמתה והתפתחותה. על כן לא יזקן ישראל לעד, ולעולם כחו חדש עמו. "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל" (ישעיה מ"ו, ד').

ישראל אינם מכלים שדותיהם. תפקידם בעולם אינו מסתיים, ולכן הם אינם כלים.
האומות שמכלים שדותיהם, מכלים את תפקידם, ויחד עימו כלים גם הם.

מכאן נובע גם ההבדל בין ישראל ואומות העולם ביחס למנין השנים.
המנין לבריאת העולם מסמל את החיבור לעולם מראשיתו ועד תכליתו. רק האומה שתפקידה הוא נצחי, שתפקידה מתחיל עם בריאת העולם ומלווה את העולם בכל דרכו, שייכת למנין השנים מבריאת העולם.
האומות האחרות הרי הם מתחילות בנקודה מסוימת באמצע ההיסטוריה, ומסתיימות בנקודה אחרת באמצע ההיסטוריה, וכיצד ימנו את השנים לבריאת העולם?!
וביתר עומק. בריאת האדם הרי היא התגלות העניין האלוקי בעולם, ועל כן רק האומה שקשורה לעניין האלוקי קשורה גם למנין האלוקי, למנין השנים מבריאת האדם ונתינת הנשמה האלוקית בו.
האחד בחודש השביעי הוא יום המיוחד לישראל, האמונים על הופעת שם ה' בעולם, הקשורים לנצח והמביאים את העולם אל התכלית למענה נברא.
אמנם יום זה הוא יום הרת עולם, אך רק מי אשר קשור לעולם מראשיתו, והממשיך עם העולם אל תכליתו, מציין יום זה כל שנה מחדש, כיום הבריאה וההמלכה המחודשת של ה' בעולם.





1 ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב'.
2 ויקרא כ"ג, כ"ד.
3 מאמרי הראי"ה עמ' 280.


-------------------------------------------------------------------------------------------