פרשת השבוע פרשת לך לך הרב יהושע ויצמןח' בחשון ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. סיכם: מנחם ויצמן.



"אל הארץ אשר אראך"


בתחילת הפרשה מצוה ה' את אברהם ללכת לארץ ישראל:

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

ציווי זה מעורר שאלה, הרי בסוף פרשת נח מסופר כי משפחת תרח יצאה כבר לדרך אל ארץ כנען1:

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם.

ואם כן, מהו עניינו של ציווי ה' ללכת אל הארץ.
עוד יש לעיין, על הביטוי "אשר אראך", וכפי שמפרש רש"י:

לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור.

והרי אברהם כבר היה בדרך אל ארץ כנען, ואיזו הסתרה יש כאן?
בפס' המתאר את יציאת משפחת תרח ישנו קושי לשוני "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים" - מי יצא עם מי?
רש"י מפרש:

ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי.

בזוה"ק על הפרשה2 שואלים חז"ל שאלות אלו ועונים תשובות שיש בהם לימוד גדול לימינו:

תא חזי מה כתיב, 'ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן וגו', ויצאו אתם מאור כשדים', ויצאו אתם, אתו מבעי ליה, דהא כתיב 'ויקח תרח וגו'', מאי ויצאו אתם, אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה נפקו, דאינון הוו עקרא למיפק מגו אינון חייביא, דכיון דחמא תרח דאברהם בריה אשתזיב מגו נורא, אתהדר למעבד רעותיה דאברהם, ובגין כך ויצאו אתם, תרח ולוט. ובשעתא דנפקו מה כתיב, 'ללכת ארצה כנען', דרעותא דלהון הוה למיהך תמן, מכאן אוליפנא, כל מאן דאתער לאתדכאה מסייעין ליה, תא חזי דהכי הוא, דכיון דכתיב 'ללכת ארצה כנען', מיד 'ויאמר ה' אל אברם לך לך', ועד דאיהו לא אתער בקדמיתא לא כתיב לך לך...
תא חזי דהכי הוא, דהא נפקו מאור כשדים והוו בחרן, אמאי יימא ליה 'לך לך מארצך וממולדתך', אלא עקרא דמלתא כמה דאתמר, 'אל הארץ אשר אראך', אראך מה דלא יכילת למיקם עליה, ולא יכילת למנדע חילא דההיא ארעא דאיהו עמיק וסתים.
תרגום: בוא וראה מה כתוב "ויקח תרח וגו' ויצאו אתם מאור כשדים". 'ויצאו אתם', 'ויצאו אתו' צריך לכתוב?! כי כתוב 'ויקח תרח'. למה כתוב "ויצאו אתם"?! אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו, כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים, ואחר שראה תרח שאברהם בנו ניצל מתוך האש, חזר לעשות רצונו של אברהם, ומשום זה, ויצאו אתם תרח ולוט. ובשעה שיצאו מה כתוב בהם, "ללכת ארצה כנען" כי רצונם היה ללכת לשם. מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו. בוא וראה שכך הוא, כי כיון שכתוב "ללכת ארצה כנען", מיד כתוב, "ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו'". ומִטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך...
בוא וראה שכן הוא. כי כבר יצאו מאור כשדים, והיו בחרן, ולמה יאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך", אלא עיקר הדבר כמו שאמרנו, "אל הארץ אשר אראך" - אראך מה שלא יכולת לעמוד עליו, ולא יכולת לדעת הכח של ארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום.

הזוה"ק מסביר, שאברהם ושרה הם שיזמו את ההליכה לארץ כנען, ותרח ולוט יצאו עם אברהם ושרה3 אל ארץ כנען. רק לאחר שאברהם התעורר לצאת, התגלה אליו ה' וציוה אותו ללכת אל הארץ, שכן הבא ליטהר מסייעין בידו. ה' הבטיח לו שיראה לו את צפונותיה של הארץ שאין הוא יכול להבינם בעצמו.
דברים אלו של הזוה"ק מיישבים את השאלות ששאלנו, ומאירות את הליכתו של אברהם לארץ ישראל באור חדש.
ננסה להרחיב בשתי נקודות העולות מדברי הזוה"ק:

א. אברהם התחיל ללכת לארץ כנען מדעתו. מה מצא בה? חז"ל מסבירים4 :

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'.

אברהם ראה בארץ תכונות טבעיות משובחות. ארץ של אנשים מיושבים בדעתם העוסקים ביישובו של עולם. תכונה זו גרמה לו לרצות להידבק בארץ.
אך הקב"ה מתגלה אליו ומסביר לו, שכחה של ארץ ישראל איננו בצד החיצוני הנראה לעין. את הכח של הארץ, שהוא "עמיק וסתים", אינך יכול להבין, ללא שאני אראך.
את עניינה של ארץ ישראל ניתן לקלוט בשני רבדים. הרובד הגלוי הוא הרובד שראה אברהם של ארץ המגדלת אנשים העוסקים ביישובו של עולם בצורה בריאה. זהו הרובד הבסיסי שניכר לעין. בדורנו ניתן לומר שזהו הצד הרואה בארץ ישראל "ארץ מולדת", שבה התפתחה מורשתו ההיסטורית של עם ישראל וכדו'.
עלינו להבין שבארץ ישראל יש עומק שאיננו יכולים לקלוט בצורה פשוטה:

...אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל...5

לא סיבות ראציונליות - חברותיות, כלכליות, הסטוריות, תרבותיות או כל סיבה אחרת, הן המקשרות אותנו אל ארץ ישראל.
רק הסיבה האלוקית, "רוח ה' אשר על האומה", יכולה לקשור אותנו בקשר אמת אל ארץ ישראל.

ב. הצורה בה נבנה הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל מקבלת עומק חדש.
לאחר שאנו עושים מצידנו את הצעד, ומתחילים לקנות את ארץ ישראל, מתגלה הקב"ה ומסייע בידינו לעשות זאת. "מכאן למדנו, שכל מי שבא ליטהר - עוזרים לו". המקור לכך שהסיוע האלוקי בא לאחר ההתחלה מצידנו הוא הקשר לארץ ישראל אצל אברהם אבינו.
עלינו לזכור זאת בכל דור בו נדרש עם ישראל להיאבק על ארץ ישראל. לאחר שאנו נעשה את מה שאנו יכולים לעשות, יבוא הסיוע האלוקי, אך החלק שלנו חייב להיעשות כדי לעורר את הסיוע מלמעלה.

ג. רק התעוררות רצונו של אברהם אבינו ללכת לארץ כנען, גרמה להופעת הציווי האלוקי עליו בענין הארץ. ההשגות העליונות שניתן להגיע אליהן בארץ ישראל ייקלטו על ידי אברהם, רק אם הן יגיעו אליו מתוך רצונו.
משמעות הדברים מתבארת בביטוי:

אין כפיה ברוחניות.

לא ניתן לכפות על האדם להתעלות למדרגות רוחניות. דבר זה יכול להיעשות רק מתוך רצון של האדם.
הרצון הופך את האדם לכלי הראוי לקבל את השפע הרוחני העליון, ובלעדיו אין יכולת לאדם לקבל.
ההתעוררות מצד האדם, רצונו להגיע להשגות עליונות, יוצרים כלי המעורר את השפע האלוקי לרדת אליו.
ללא רצונו של אברהם, לא היה יכול לקלוט את מעלתה של הארץ, ולא היה אליו ציווי אלוקי. לפני שנתעורר מעצמו - לא כתוב 'לך לך', כי התעוררותו היא שהביאה אותו להיות ראוי להתגלות ה' אליו.




1 י"א, ל"א.
2 ע"ז ע"ב - ע"ח ע"א.
3 יש להעיר, שרש"י מבין שמי שמופיע לפני המילה "עם" הוא העיקר ומי שמופיע אחריה הוא הטפל, הזוה"ק מבין להיפך. הטפל מופיע קודם והעיקר אח"כ. ועיין אורות התורה ט', ו' שהביא הרב לגבי הביטוי "תורה עם דרך ארץ" שיש לדון האם התורה עיקר או דרך הארץ עיקר.
4 בראשית רבה ל"ט, ח'.
5 אורות, ארץ ישראל, א'.


-------------------------------------------------------------------------------------------