פרשת השבוע פרשת וירא הרב יהושע ויצמןט"ו בחשון ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"גרש האמה הזאת ואת בנה"

אחת התוצאות של לידת יצחק היא גירושם של הגר וישמעאל, שהיווה את אחד הניסיונות של אברהם אבינו.
יש לעמוד על יחסו של אברהם לישמעאל כפי המתואר בתורה.

על קריאת שמו של ישמעאל מסופר1:

ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.

בניגוד ללידת יצחק2:

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק.

אצל יצחק מודגש כי הוא נולד לאברהם.
בתאור התורה את גרוש ישמעאל מדויקים הביטויים3:

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא.

אברהם מתייחס לישמאל כבנו - "על אודות בנו".
שרה מתייחסת לישמעאל כבן האמה - "כי לא יירש בן האמה הזאת".
הקב"ה, שהכריע כדעת שרה, חוזר על הביטוי - "וגם את בן האמה".

הזוה"ק בפרשה עומד על דקות הביטויים4:
לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך אודי עמה קב"ה. וקב"ה בעא לאפרשא בלחודוי זרעא קדישא כדקא יאות, דבגין כך ברא עלמא, דהא ישראל סליק ברעותא דקב"ה עד לא יברי עלמא, ובגין כך נפק אברהם לעלמא, ועלמא מתקיים בגיניה, ואברהם ויצחק (לא) קיימו ולא אתיישבו בדוכתייהו עד דנפק יעקב לעלמא.
לעולם, והעולם נתקיים בשבילו. ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם.

אברהם, אב המון גוים, רואה את תפקידו כמפיץ שם ה' בעולם. הוא שואף להרחיב את מעגל המאמינים בה' ככל שניתן. כבר בחרן החל אברהם בגיור האנשים. גם לאחר שנאלץ להיפרד ממולדתו ולהגיע לארץ, מבין אברהם שזהו תפקידו, ולכן הוא רואה את ישמעאל כבנו. גם את ישמעאל יש צורך להכניס תחת כנפי השכינה.
אך התפקיד האלוקי שיועד לאברהם הוא שונה. הקריאה בשם ה' תגיע לעולם דרך אומה אחת, שכולה קדושה, והיא תביא לעולם את דבר ה'. לשם כך יש צורך בצמצום השפעת העולם על אברהם ומשפחתו. אברהם עובר צמצום אחר צמצום - עזיבת מולדתו והתבדלותו בארץ כנען, גירוש ישמעאל, וכן הלאה - דחיית עשו, עד יעקב שמיטתו שלמה ובניו הם היסוד לאומה הישראלית.
זו הדרך שרצה הקב"ה בגילוי דברו בעולם, ולשם כך הוא מצווה את אברהם, עם כל הקושי, לגרש את בנו - בן האמה, מביתו.

עניין זה חזר פעם נוספת בהסטוריה של עם ישראל - ביציאת מצרים.
כך מספר המדרש5:

'לך רד כי שחת עמך' העם אין כתיב כאן אלא עמך. אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקב"ה עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז') 'והוצאתי את צבאותי את עמי' אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא. ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא 'אלה אלהיך' שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל 'אלה אלהיך', לכך הקב"ה אמר למשה 'לך רד כי שחת עמך'.

לאחר כור הברזל במצרים רוצה משה להפיץ את דבר ה' בקרב כל מי שבא לשמוע. ה' אומר למשה שלא לערב בהם ערב רב, אך משה מתעקש, וכך נגרם חטא העגל.

גם רצונו של אברהם להשאיר את ישמעאל עלה לעם ישראל במחיר רב. ה' מבטיח שזרעו של ישמעאל יפרה וירבה ועד היום אנו נאבקים בזרעו בזכות אותה הבטחה, כדברי הזוה"ק6:

ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק אתדבק אברהם בישמעאל עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו', לברת אתגזר ועאל בקיימא קדישא עד לא יפוק יצחק לעלמא, ות"ח ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל ובעא קמי קודשא בריך הוא א"ל מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך, א"ל אין, א"ל והא ישמעאל דאתגזר אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, א"ל דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, א"ל ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה, ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר, מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל.
תרגום: ואברהם אמר, לו ישמעאל יחיה לפניך, ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו ולישמעאל שמעתיך וגו'. ואח"כ נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם. ובוא וראה ארבע מאות שנה עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקב"ה, אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקב"ה כן. אמר לו הרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקב"ה, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל.


זכותו הזמנית של ישמעאל, לא תעמוד בפני ההבטחה הנצחית של ה' לאברהם: "ואת בריתי אקים את יצחק".




1 ט"ז, ט"ו.
2 כ"א, ג'.
3 כ"א, ט' - י"ג.
4 קי"ח ע"ב.
5 שמות רבה פרשה מ"ב, ו'.
6 וארא, דף ל"ב, ע"א.


-------------------------------------------------------------------------------------------