מוסר מודעות עצמית (1) הרב יהושע ויצמן שבט ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


שם "אדם" - ומשמעותו

סדרת השיחות הקרובה תעסוק באדם - האדם בצורה כללית וגוף האדם ואיבריו בפרט.
נפתח בשיחה על משמעות השם "אדם".
* * *

המהר"ל בכמה מקומות עמד על משמעות השם "אדם":

הרי כי נקרא האדם אדמה כאשר אמרנו. וכל זה כי האדם הוא חסר בעת בריאתו, וצריך שיהיה נעבד ויוצא לפעל על ידי עבודה, כאדמה הזאת שצריכה עבודה לצאת על ידה אל הפעל, כמו כן האדם יוצא לפעל על ידי תורה ומצות1.

וזה אדם לעמל יולד שהוא נולד ונמצא אל תכלית העמל דהיינו להוציא השלמות אל הפעל, ולא יגיע להיות נמצא בפעל לגמרי לעולם אבל תמיד יהיה עמל להוציא שלמותו אל הפעל וזה שלמותו האחרון. ולפיכך אמר "אדם לעמל יולד" והעמל הוא היציאה אל הפעל, ותמיד הוא בכח עוד לצאת אל הפעל כי זה האדם הוא בכח ויוצא אל הפעל, וכמה שהוא יוצא אל הפעל נשאר בכח לצאת עוד אל הפעל תמיד2.

והאדם בעולם הזה אינו שלם כי זה האדם תמיד יכול להוציא את עצמו יותר אל הפעל, כי הוא נברא בכח כמו שאמרנו3.

עניינו של האדם בעולם הוא העמל: על עצמו, על אישיותו ועל העולם, כדי להוציא אל הפועל את שגנוז בו.
מומחי רכב מזהירים מהשארת המכונית בהילוך סרק (ניוטרל), שכן מנוע הרכב נועד לעבודה, וכאשר הוא פועל אך איננו עובד ומתקדם, ישנם חלקים במנוע שמתקלקלים.
כך גם האדם. אם איננו עובד הרי שהוא משחית את עצמו, ומקלקל את חלקיו הפנימיים שנועדו לעבודה ולעמל. העמל, ההוצאה אל הפועל של הכוחות הגנוזים באדם, זהו עניינו, והמנסה לחיות ללא עמל הרי הוא כמכונית בניוטרל, שאיננה מתקדמת ואף נשחתת ומתקלקלת.
היציאה אל הפועל יכולה להיעשות ברבדים שונים. את כוחותיה של האדמה ניתן להוציא אל הפועל ע"י זריעה בה, אך גם בניית בית על האדמה ואף הליכה עליה מוציאה אל הפועל את כוחותיה. השאלה שצריכה להישאל היא: האם הכח שיצא אל הפועל בפעולה זו הוא פנימי ועצמי או חיצוני. הבונה בתים על אדמה פוריה וטובה אמנם מוציא אל הפועל את הכוחות שיש באדמה, אלא שהכוחות האלה הם חיצוניים, ויש כאן החטאה של המטרה.
כך גם באדם. כל פעולה של האדם מוציאה אל הפועל את כוחותיו. גם כאן, השאלה היא האם יצאו אל הפועל כוחות פנימיים או חיצוניים.
האדם מורכב מגוף, נפש, נשמה, וכו'. אם יפעל האדם רק בגופו, הרי שהוא מוציא אל הפועל חלק קטן וחיצוני מכוחותיו, והוא מחטיא את המטרה.
משל למה הדבר דומה? לבני שבט פרימיטיבי, שקבלו מכונת כביסה במתנה. מכיוון שהם אינם מכירים את החשמל, הבינו כי תפקידה של המכונה הוא להניח עליה מכשירים שונים או לטפס בעזרתה אל ראש העץ. גם כאן ישנה הוצאה אל הפועל של המכונה, אך רק ברבדים החיצוניים שלה. החלקים הפנימיים - מנוע וכד', לא זכו כלל להתייחסות.
בכל פעולה שאנו עושים עלינו לבדוק אלו כוחות אנו מוציאים אל הפועל, והאם אנו ממלאים את המטרה שלשמה נועדנו, או שאנו מחטיאים את המטרה.
עניין נוסף הקשור ליציאת כוחותיו של האדם אל הפועל מופיע בדברי הרמח"ל4:

והענין הוא, כי אין יש דבר בכל הבריאה שאין חלק בנשמה כנגדה, וצריך שיהיה קשר בין חלקי הנשמה לבריאה. וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים הדברים בעצמה, והוא כי בהשכילה על דבר אחד, הנה הדבר ההוא ודאי הוא נשרש בה כבר כמ"ש. רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה בצורתה, אין השורש ההוא שלם בה. וכשראתה אותו אז מצטיירת בה הצורה ההיא ממש, היינו באותו הכח שבה, שהוא שורש לדבר ההוא. ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו, להיותו מצויר בה.

האדמה יוצאת אל הפועל על ידי גורמים שבאים מחוצה לה - הזרעים, הגשם, עבודת האדם. כך האדם. יציאתו אל הפועל באה על ידי כוחות שבאים מחוץ לו, ומוציאים אל הפועל את הכוחות הגנוזים בו, ואת חומר הגלם שגלום בו.
נשמתו של האדם כוללת את כל המציאות, ויציאתה אל הפועל היא דרך המפגש שלה עם העולם. אין יציאה אל הפועל ללא מפגש עם הדברים שמחוץ לאדם. החיים של האדם מתפתחים מתוך מפגש עם כל המציאות. אמנם לפעמים יש מקום להתבודדות, כדי לעכל ולהפנים את אשר קלט האדם מבחוץ, אך עיקר החיים וההתקדמות באים מתוך מפגש עם המציאות.
ממילא מובן שככל שיפגוש האדם תכנים עמוקים ורוחניים יותר, כן יצאו אל הפועל חלקים פנימיים ועמוקים יותר בנשמתו, בתנאי שהיא אכן כלי הראוי לקבל שפע בגודל כזה. ביכולת הקבלה של האדם עליו לשאוף למפגש עם הדברים העמוקים ביותר הראויים לו, ואז יציאתו אל הפועל תהיה פנימית ולא חיצונית.

משמעות נוספת לשם אדם היא ע"פ הפס'5 "אדמה לעליון", שדרשוהו, בעיקר בתורת החסידות, על דרך החיוב, שהאדם דומה לעליונים.
משמעות הדבר היא שדמות אדם היא "הדגם" שעל פיו ברא הקב"ה את העולם. יסוד הדברים בעולמות הרוחניים, ובירידתם לעולמנו המעשי הם מתבטאים בדמות האדם בפועל. משום כך, הבנה מעמיקה של משמעותה של "דמות אדם" היא בעצם הבנה מעמיקה של הבריאה כולה. "האדם עולם קטן והעולם אדם גדול", בבחינת "ומבשרי אחזה אלו-ה"6 - מהתבוננות באדם ובמבנה גופו, ניתן ללמוד על העולמות העליונים ועל דרך הנהגתו יתברך את העולם.





1 דרשות המהר"ל, דרוש על התורה.
2 תפארת ישראל פרק ג'.
3 נתיבות עולם ח"א, נתיב התורה, פרק ט"ו.
4 אדיר במרום עמ' רע"ב.
5 ישעיה י"ד, י"ד.
6 איוב י"ט, כ"ו.


-------------------------------------------------------------------------------------------