צדיק יסוד עולם
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח.
פסוק זה מעורר שאלה. הפתיחה "אלה תולדות…" מביאה אחריה בדרך כלל את שמות הצאצאים, וכאן מתארים את אישיותו של נח1.
נראה, ששאלה זו עמדה בפני בעל המדרש הראשון בפרשה2:
'אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים', הדא הוא דכתיב (משלי י') 'כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם', 'כעבור סופה ואין רשע', זה דור המבול, 'וצדיק יסוד עולם', זה נח. (משלי י"ב) 'הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד', 'הפוך רשעים ואינם' זה דור המבול, 'ובית צדיקים יעמוד', זה נח הדא הוא דכתיב 'אלה תולדות נח'. דבר אחר 'אלה תולדות נח', כתיב (משלי י"ד) 'בית רשעים ישמד, ואהל ישרים יפריח', 'בית רשעים ישמד', זה דור המבול, 'ואוהל ישרים יפריח', זה נח.
המדרש דורש משלושה פסוקים במשלי, כי הרשעים אינם, ולצדיקים יש קיום.
יש להבין מה מוסיפים הפסוקים ממשלי להבנת עניינו של נח, הרי אין כאן הוספה על הסיפור המקראי אלא רק התאמה בין הסיפור לפסוק ממשלי, ואיזה תוספת יש בכך?
נראה, שהשלכת סיפורו של נח על פסוקים ממשלי, שאינם מדברים על נח בפשוטם, מלמדת אותנו כי סיפור המבול איננו סיפור היסטורי גרידא. זהו תהליך שקיים בעולם, וקורה תמיד. סיפור המבול נותן לנו נקודת מבט חדשה על קביעות ועראיות, צדיקים ורשעים, ואת זאת מלמד הפסוק ממשלי, ההופך זאת לעניין כללי בעולם ולא רק סיפור היסטורי שקרה לפני הרבה שנים.
ננסה לעיין בשלושת הדרשות, לאור דברי הרב קוק באורות הקודש3:
אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה, עד שאין ערכם נמצא בעצמם, כי אם ביראת הפכם. על ידי קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית…
סוד הסרת הערלה הוא עליית חפץ החיים למדה העליונה המגמתית, עד שכל הנטיה ההולדית, וכל סעיפיה הרוחניים, המקושרים עמה, כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה, כולם הם סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים, עד כדי להמציאו מתוך ההעדר במרום עז וטהרת חשק, המטביע את נעימת האהבה בכל היקום.חכמי לב מכירים באמת את האפסיות של עולם הזה מצד עצמו, והם מעלים את מחשבתם וציור עולמם למעלת עולם הבא ואשרו. ומתוך שהם מסתכלים, שכל ההויה המשך אחד יש לה, ממילא נעשה עולם הזה גם הוא מפואר אצלם, ומתוך כך הם דורשים לתקנו ולשכללו, ומזה יבא הרצון של התרבות והשכלול של חיי עולם הזה, על ידי צדיקים קדושי רוח, שתעלה בעז רוח על כל מה שגילה רוח האדם, מצד אהבתו החיצונה לעולם הזה מצד עצמו, מפני שאהבה זו מיוסדת על תוהו ועל שקר, אלא שהדבר נדרש לקיום העולם וישובו, שיהיו משתגעים בעולם, אבל יותר הרבה מזה יהיה הישוב הבא מדעה שלמה.
הרשעים אינם אוהבים את החיים מצד עצמם, אלא מצד שהם יראים מהמוות.
הצדיקים, לעומת זאת, מבינים שלחיים אין ערך מצד עצמם, אלא רק מצד שהם מובילים אל עולם רוחני עליון, אל העולם הבא, אך קישור זה של עולם הזה לעולם הבא נותן תוכן עמוק לעולם הזה. נמצא, שצדיקים אוהבים את החיים מצד עצם מעלתם, וזוהי אהבה עליונה יותר מאשר אהבת החיים מצד יראת המוות.
נראה, שזוהי כוונת הדרשה האחרונה במדרש על הפסוק "בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח". אמנם לישרים יש אהל, ולרשעים בית, אך זוהי הסתכלות חיצונית. כאשר ישנה סערה, מתגלה כי הישרים קשורים אל העולם מצד עצמו, ולכן יש קיום ופריחה לאהלם, "אהל ישרים יפריח", ותולדותיהם מתקיימות, וביתם של הרשעים אינו מחזיק מעמד, כיון שאין לו עתיד.
הדרשה השניה, על הפסוק "הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמוד" – לצדיקים יש בית, במובן של משפחה, של קיום העתיד והתולדות. כיון שהם קשורים אל העולם במהותו, זה נותן להם נקודת אחיזה בעולם, ויכולת להעמיד בית ותולדות וקיום לעולם. ברשעים "הפוך ואינם" אין להם קיום, כיון שאינם קשורים לעולם מצד עצמו.
ומכאן לדרשה הראשונה: "כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם". הצדיק הוא היסוד שממנו ממשיך העולם, ממנו יש תולדות וקיום לעולם. כאשר ישנה סופה – הרשע מאבד את קיומו, והצדיק נשאר וזוכה לייסד את העולם ואת המשכיותו.
המדרש למד מנח את המבט הנכון על הצדיק מול הרשע. מידי פעם ישנה בעולם סופה, המגלה, כמו בדור המבול, מיהו "יסוד עולם", מי מהווה את קיום העולם והמשכו, ומי נשמד ונעלם כעבור הסופה.
זו גם התשובה לשאלה ששאלנו בפתח הדברים.
"אלה תולדות נח – נח איש צדיק…" עובדת היותו של נח איש צדיק היא זו שאפשרה לו להעמיד תולדות, כיון שהרשעים נשמדים במצב של סופה, ורק הצדיקים מתקיימים והופכים ליסוד עליו נבנה העולם.
1 עי' ברש"י שכתב ביישוב שאלה זו שתולדותיהן של צדיקים – מצוות ומעשים טובים.
2 בראשית רבה, פרשה ל', א'.
3 כרך ב' עמ' שפ"ב – שפ"ג. כרך ג' עמ' קל"ו.