פרשת השבוע פרשת ויגש הרב יהושע ויצמןז' בטבת ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



מי גדול ממי?


לאחר שנים אחדות של מאבק סמוי, עומדים יהודה ויוסף פנים אל פנים. כל העוצמה הטמונה בכל אחד מהם מופיעה כעת בגלוי.
חז"ל, במדרש ובזוהר, מאריכים מאד בתיאור המפגש והשלכותיו השונות, ורואים בו סמל למאבק בין שני כוחות בעם ישראל.
מה שהחל כמאבק בין יהודה ליוסף, המשיך לאורך כל ההיסטוריה כשני מהלכים מקבילים שפועלים בעם ישראל. כך נגרם הפילוג במלוכה בין מלכות דוד, שבאה מיהודה, ומלכות ישראל שנשלטה על ידי ירבעם שבא ממנשה, מצאצאי יוסף.
היחס בין שני כוחות אלו אינו רק מאבק, אלא שניהם משלימים את ההופעה השלמה והמלאה של ישראל בעולם1:

דבר אלהם כה אמר ה' אלוקים הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי.

שני כוחות אלו מופיעים כמשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שני המשיחים המבטאים את שלבי הגאולה של עם ישראל.
בשיחות קודמות הובא עניינם של שני המשיחים בצורה המקובלת, כפי שמופיע בכתבי הרב זצ"ל ובעוד מקומות2. רחל היא עלמא דאיתגליא, העולם הגלוי, ולאה היא עלמא דאיתכסיא, העולם המכוסה. משיח בן יוסף, שבא מרחל, עוסק בצד הגלוי של המציאות - בבנין החומרי של ארץ ישראל ושל מלכות ישראל. משיח בן דוד, מבניה של לאה, מופיע בעולם את הצד הנסתר - הרוחני, והוא שיוצק את התוכן הרוחני אל הכלים המעשיים שבונה משיח בן יוסף.

אולם, ישנה גם צורת התבוננות אחרת על רחל ולאה, ומתוך כך על תפקידיהם של שני המשיחים.
בשיחה לפרשת "ויגש" בשנת תשל"ח אמר הרב צבי יהודה זצ"ל3:

האמונה "במשה קיבל תורה" מחייבת אותנו אמונה בחזרת מלכות בית דוד שֶׁמִלֵאָה. יסוד לאה. משיח בן דוד שמלאה, הוא המשיח האמיתי, שקבוע אצלינו בכל תוקף בתורה שבכתב. אחר כך במקום אחד בגמ', ובזוהר: תרין משיחין. משיח בן יוסף. משיח האמיתי, גואל ישראל ומקבץ ישראל, זה בית דוד, מפורש בתורה וברמב"ם. ובאגדה שבתורה שבעל פה, אנו נפגשים עם עוד דבר. בסוכה נ"ב: משיח בן יוסף. הרמב"ם לא מזכיר זאת. שיש דבר כזה, זה שמענו מקודם, רחל ולאה. יש ספרים, יש סידורים, שיש בהם תיקון חצות, ושם: תיקון רחל, ותיקון לאה. תיקון לאה, זה המלכות, והמלכות, זה נגלה, צבא ומדינה, אבל, הוא נמשך ממעמקי הנסתר של לאה, זה נסתר שבנסתר, פנימי שבפנימי. יהודים שעוסקים בתורה, זה הנגלה. משיח הממלכתי, המלכותי, הוא מלאה, ומשיח של החזקת היהדות, בקיום תורה ומצוות, הוא מרחל.

ישנה נקודת מבט שבה רואים את הדברים אחרת.
משיח בן יוסף, שמקורו בעלמא דאיתגליא, מופיע בעולם בדמותם של תלמידי חכמים, "יהודים שעוסקים בתורה", שאצלם הרוחניות והקישור לתורה היא בגלוי. ואילו המלכות, צבא ומדינה, קשורה לעלמא דאיתכסיא, כיון שהצד הרוחני האלוקי איננו מופיע בגלוי בדברים אלה, אלא רק בנסתר. הצד המציאותי שבעולם, הוא שייך דווקא למשיח בן דוד, שכן משיח בן דוד מגלה את הרוחניות שנסתרת גם בדברים המעשיים ביותר.
החזקת התורה וקיום המצוות באופן גלוי - זהו תפקידו של משיח בן יוסף, העוסק בצד הגלוי, ברוחניות כפי שהיא מתגלה בעולמנו.
שתי הסתכלויות אלה, שנראות הפוכות זו לזו, תלויות בנקודת המבט שממנה מביטים אל העולם.
המתבונן מהצד המציאותי, המעשי, רואה את המציאות בצורה גלויה, ואילו המימד הרוחני נסתר מעיניו. בצורה כזו, עלמא דאיתגליא מדבר על העולם המעשי, ועלמא דאיתכסיא על העולם הרוחני.
אולם, העומד ומתבונן על המציאות מנקודת המבט של העולם הרוחני, מחפש את המימד הרוחני שבכל דבר. בצורה כזו, עלמא דאיתגליא הוא אנשים העוסקים בתורה בגלוי, ועלמא דאיתכסיא הוא מקומות שבהם הצד הרוחני אינו מופיע בגלוי, אף על פי שהוא המחיה אותו בצורה נסתרת.
האבחנה בנקודת המבט חשובה מאד כאשר בוחנים את ערכם של דברים.
מצאנו לכך מספר דוגמאות.
כאשר מתבוננים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, מי גדולה ממי, תלוי הדבר מאיזו נקודה נשאלת השאלה, כדברי הרב קוק זצ"ל4:

תורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה, שמצאה את ברכתה על ידי הגילוי השמימי של תורה שבכתב. בהתגלותה נמוכה היא תורה שבעל פה מתורה שבכתב. כי הרי הגורם הראשי למצא את נתיבתה היא התורה שבכתב, היחש העליון של האומה עם האלהות העליונה, עם המגמה של המגמות, עם הנצח וההוד שבעולמים ומלמעלה של כל כללותם. אבל בצורה הפנימית הלא התורה ניתנה לישראל בשביל סגולתם הפנימית העליונה, הרי גרמה סגולה אלהית גנוזה זו להופעת תורה מן השמים עליהם, ונמצאת עליונה תורה שבעל פה בשרשה משורש תורה שבכתב, "חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה".

מנקודת המבט של ההתגלות בעולם, תורה שבכתב עליונה יותר, שכן מקורה הוא אלוקי, והתורה שבעל פה מקורה נמוך יותר, אולם בשורשם של דברים, תורה שבעל פה, "חיי עולם נטע בתוכנו", הם המטרה, ועם ישראל גרם בסגולתו העליונה להופעתה של תורה בעולם, ולכן תורה שבעל פה עליונה יותר בשורשה.
בצורה דומה דן ה"תנא דבי אליהו"5 בשאלת היחס בין ישראל לתורה6:

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה... ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה'.

בני אדם מביטים על הדברים בצורה הגלויה ורואים שהתורה קודמת, שכן היא רוחנית, היא המדריכה את האדם והעם בדרך ה'. הסתכלות זו איננה מוטעית, אלא שאליהו מלמד אותנו להתבונן בדברים מנקודת מבט פנימית יותר, שם רואים שישראל קדמו, כיון שהתורה ניתנה לישראל כדי לגלות את סגולתם העליונה7.




1 יחזקאל ל"ז, י"ט.
2 שיחה לפרשת ויגש משנת ה'תשס"ב המופיעה באתר.
3 מתוך התורה הגואלת כרך א', עמ' ע"ט.
4 אורות התורה א', ב'.
5 התייחסות למדרש זה נמצאת גם בשיחה לפרשת כי תשא על פרשת פרה משנת ה'תשס"א המופיעה באתר.
6 תנא דבי אליהו פרק י"ד.
7 נראה שדברי התנא דבי אליהו הם המקור לדברי הרב שהובאו קודם, ואכמ"ל.


-------------------------------------------------------------------------------------------