אב שרצח את בתו הקטנה (הרהורים על ערעורים בתא המשפחתי בדורנו)
בימים האחרונים זעזעה והסעירה את המדינה פרשת העלמותה והירצחה של ילדה קטנה על ידי אביה ר"ל.
המקרה הנורא ערער אצל רבים את בטחונם והם לקחו את המקרה "אישית", כאילו זה יכול לקרות גם בסביבתם הקרובה.
אחת הנקודות הבולטות העולות מסיפור המקרה הוא התפרקות גמורה של ערך המשפחה.
יש מקום לברר מה מביא להתפרקות זו ומהם דרכי ההתמודדות עם התופעה.
במפגש בין דתיים לחילונים שנערך בקיבוץ מזרע, אמר אחד מחברי הקיבוץ: להיות כופר זה קשה מאד. זו בדידות נוראה. אתה מרגיש כמו פירור שמסתובב בעולם, ללא קשר לאנשים אחרים וללא ענין משותף עם אחרים.
הדברים מאד עמוקים. האמונה בבורא עולם ומנהיגו ליעודו, יוצרת את הקשר העמוק בין האנשים. הם שותפים ליעוד. יש להם מקור משותף ועתיד משותף אליו הם צועדים יחדיו ואותו הם מבטאים בשותפותם.
ללא האמונה אין קשר אמיתי בין אנשים. כל אחד הוא יצור בפני עצמו, ורק לצורך עצמו וקיומו הוא זקוק לפעמים לאיזו פונקציה נוספת המספקת את צרכיו.
הקשר המשפחתי הוא הנפגע הראשון מתפיסה זו.
בשיחה עם חילונים הגדירה אחת המחנכות את ההבדל בין ההשקפה התורנית להשקפה המתירנית: אנחנו (החילונים) חושבים שהאדם נולד במקרה בנקודה אחת והוא עוזב את העולם במקרה בנקודה שניה, וכל חייו הם מעבר מנקודה לנקודה, ואתם (הדתיים) סבורים שאדם נשלח לעולם בנקודה אחת והוא מסיים את שליחותו בנקודה שניה וכל חייו הם מילוי השליחות וביצועה.
השאלה היסודית ביותר היא: האם אנו אומרים מה הנאתי ואעשנה, או מה חובתי ואעשנה? האם איש המעלה הוא הנהנתן הגדול או איש המעלה הוא ממלא חובותיו כראוי?
בעולם הפוסט מודרני כשכל אחד ואחד שם את עצמו במרכז ומחפש כיצד יוכל לקבל מן העולם כמה שיותר, הקשרים הולכים ומתפרקים. הקשר הראשון המתערער הוא הקשר המשפחתי. מי שאינו מוכן לחובות ואינו רואה את החיים כנתינה – אינו ראוי להקים משפחה.
אדם רוצה אשה אך אינו מוכן לקבל על עצמו את החובות הכרוכות בכך. הוא מוליד ילדים, אך אינו מוכן לוותר על דבר למענם. כך נולדים ילדים לתוך מציאות בלי מסגרת משפחתית מסודרת.
שיא השיאים של הפגיעה היא הדבר הנורא שזעזע השבוע את הציבור, אך עלינו לדעת שתפיסת העולם שהולידה את הנוראיות הזו, קיימת באוירה המוסרית והחברתית ורבים יש בהם מהתפיסה הזו.
אנחנו צריכים לחנך את עצמנו לכך שהחיים הם שליחות. לאדם יש תפקיד, יש ייעוד, ומזה נובעת היכולת לקשור קשר עם אנשים. הייעוד המשותף מקשר ביניהם. הקמת משפחה היא חובה המוטלת עלינו. אמנם חובה נעימה, אבל חובה, ואנו מוכנים לשלם מחיר כאשר הוא נדרש. מוטלת עלינו חובה להמשיך את שלשלת הדורות, בכך שאנו מקימים משפחה ומביאים ילדים לעולם.
לצערנו, התפיסה הפוסט-מודרנית הרואה את האדם במרכז חודרת גם לציבור שלנו, ותופעות של פגיעה בתא המשפחתי צצות גם אצלנו. מי שרואה את עצמו במרכז, שלא רואה את האהבה כנתינה, אלא כצורך של האדם – לא יכול להתקשר באמת אל זולתו.
ישנו מדרש, המבטא את הדברים דרך הקשר בין כיבוד אב ואם, ובין חמש הדברות האחרונות1:
דבר אחר: כבד את אביך ואת אמך ולא תרצח. מה עניין כבד אצל לא תרצח? אלא ללמדך: אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואת אמו אפילו בילדותן, ואין צריך לומר בעת זקנותן – נחשב לו, כאילו הוא רוצח כל ימיו לפני הקדוש ברוך הוא; לכך נאמר: כבד לא תרצח.
דבר אחר: כבד ולא תנאף. מה עניין זה אצל זה? אלא ללמדך, אם יש לו לאדם, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו, נחשב לו, כאילו הוא נואף כל ימיו לפני הקדוש ברוך הוא; לכך נאמר: כבד ולא תנאף.
דבר אחר: כבד ולא תגנוב – מה עניין זה אצל זה? אלא ללמדך, אם יש לו לאדם, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו – נחשב לו, כאילו הוא גונב נפשות כל ימיו לפני המקום; לכך נאמר: כבד ולא תגנוב.
דבר אחר: כבד ולא תענה – מה עניין זה אצל זה? אלא ללמדך, אם יש לו לאדם, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו – כאילו הוא מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום; לכך נאמר: כבד ולא תענה.
דבר אחר: כבד ולא תחמוד – מה עניין זה אצל זה? אלא ללמדך, אם יש לו לאדם, ואינו מכבד וזן ומפרנס את אביו ואמו – כאילו הוא חומד את ממון של אחרים כל ימיו לפני המקום.
המשותף לכל חלקי המדרש הוא: הקלקול בתא המשפחתי כמקור עיקרי לכל הקלקולים המוסריים והחברתיים. מי שאינו חי נכון את הקשרים בתוך המשפחה חי בצורה מעוותת בכל מערכות חייו.
כבוד אב ואם, מעבר להכרת הטוב הפשוטה, מלמד על הקשר הקיים בין הדורות. האדם אינו בודד, העולם לא התחיל ממנו, אלא כל אחד הוא המשך של הדורות הקודמים, והוא ממשיך את השלשלת בהביאו דורות נוספים לעולם.
מי שאינו מכבד את אביו ואת אמו – רואה כל דור כעומד בפני עצמו. יתכן שהוא מבין שהגעתו לעולם היא בדיעבד, כשעשוע להוריו שרצו ילדים כדי להנות יותר מהחיים. תפיסת עולם כזו מזלזלת בערך החיים. אין משמעות לחיים מעבר לרגע. היא רואה את החיים כפרור שהיה ונעלם וממילא אין להם ערך. וכשאין ערך לחיים הרצח כבר נמצא בכח.
הרוצח הראשון בעולם – קין, עד שלא אמר "גדול עווני מנשוא" והבין שיש שליחות לאדם בעולם, ועליו להמשיך אותה, אלא ראה את עצמו בלבד, הבין שעליו לסלק כל מה שבדרכו, ואין ערך לחייו של האדם.
ערך החיים נובע רק מהבנת התהליך הקיים בעולם, שראשיתו באבות אבותינו, וסופו בבני הבנים, ומי שאינו מכבד את אביו ואמו – כאילו רוצח…
מי שמרומם כביכול את ערך החיים, ואינו מוכן להקריב אותם בשביל ערכים כמו ארץ ישראל וכדו' מביט על ערכם של החיים כנובע מיצר הקיום ואגואיזם. ההבנה שהחיים הם ייעוד, שואבת את כוחה מן האמונה, וממילא מבינה שיש ערכים שהם מעל לחיים. פעמים "יהרג ובל יעבור", כי ערכם של החיים נובע מתפקידם, ופעמים שהתפקיד דורש מסירות נפש.
– אדם שאינו מכבד את הוריו, שאינו מביט על החיים כהמשך התהליך של העולם, רואה בעצם את היצר המיני כניאוף, ולכן כאילו נואף כל ימיו.
אם הבאת הדורות הבאים אינה נובעת ממטרה, משליחות שיש לאדם בעולם, אלא רק בשביל הנאתו של האדם, אז כל מערכת היחסים בין איש לאישה היא של ניאוף. גם הילדים שנולדים הם בעצמם בשביל האדם, הם בידיו והוא יכול לעשות בהם כטוב בעיניו.
– בצורה דומה, אדם שאינו מכבד את הוריו, מבין שהכל מגיע לו. העובדה שהוא בא לעולם איננה זכות שהוא מודה עליה להוריו, אלא להיפך – אתם הבאתם אותי לעולם – תדאגו לי. מי שמבין שהעולם נוצר בשבילו – בעצם גונב כל ימיו, כי תפיסת העולם שלו היא שהוא לוקח, ולא נותן.
– כך גם עדות שקר. מבט על העולם שאיננו נובע מקשר אל הדורות הקודמים הוא מבט מעוות ושקרי. כל תפיסת העולם משובשת, והאדם חי בשקר ובחושך.
– הכופר בכך שיש לאדם שליחות, מבין שהכל נוצר בשבילו, ולכן הוא כחומד ממון כל ימיו.
כאשר תפיסת עולם כזו מגיעה לשיאים נוראיים, אנו מבינים שישנה בעיה בתפיסת מושג החיים. מהי מטרתם, מהיכן הם הגיעו, ולאן הם הולכים. עלינו להבין שרק מתוך קשר הדורות הקודמים, מתוך שליחות שהמשכה בדורות הבאים, ניתן לבנות חיי משפחה בריאים וקיימים.
1 תנא דבי אליהו, פרק כ"ו.