פרשת השבוע פרשת כי תשא הרב יהושע ויצמןי"ח באדר א' ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"על נטילת ידיים"


בפרשת השבוע מופיע הציווי על עשיית הכיור, שממנו רוחצים הכהנים את ידיהם ואת רגליהם.
הרב קוק זצ"ל מסביר את עניינו של הכיור - את מקומו ואת תפקידו1:

ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. הטהרה מוכרחת להיות באה מתוך ההשפעה של השכל ושל הרצון. יסוד אור השכל במקורו הוא הדבור האלהי, אשר אוהל מועד הוא נוסד עליו. "אהל מועד אשר אועד לך שמה". והמזבח הוא מקור העלאת הרצון, יסוד ההקרבה, "לרצון לפני ד'". ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח.
... ורחצו אהרון ובניו ממנו, את ידיהם ואת רגליהם. מאותו הכיור המקודש, קדושת אהל מועד מצד טהרת הרוח, מכון השכל, וקדושת המזבח, מצד טהרת הנפש מכון הרצון, באה הרחיצה המתאימה להידיים, הפועלות את הפעולות, על פי הדרכת השכל, והרגלים, כלי התנועה הבאה מדחיפת הרצון.

שלמות הטהרה מצרפת את השכל ואת הרצון - את אהל מועד ואת המזבח - את הידיים ואת הרגליים.

בעל התורה תמימה מביא את דברי הרשב"א בתשובה:

ורחצו - מכאן אמרו נטילת ידיים לתפילה.

המקור לנטילת ידיים הוא רחיצת ידיהם ורגליהם של הכהנים.
מצוות רבות המוטלות על הכהנים, עברו בצורה כלשהיא אל כלל ישראל, שהם בבחינת "ממלכת כהנים", למשל: הדלקת המנורה מופיעה אצלנו כהדלקת נרות חנוכה2, ישנם המניחים לחם משנה בשבת כמספר לחם הפנים, כל ישראל אומרים בכל יום פטום הקטורת, ועוד. נטילת ידיים היא אחת מן המצוות דרבנן שמקורה המובהק הוא אצל הכהנים.

נעיין מעט בעניין נטילת הידיים.
הביטוי "נטילת ידיים" תמוה - מה נוטלים בנטילת הידיים?3
לענין זה מצאנו שלושה הסברים:
א. על שם הכלי המכונה "נטלה", קוראים לפעולה "נטילת ידיים".
ב. על שם המים, אותם נוטלים, כפי שמובא בלשון המשנה4: "נוטלין מהן לידיים".
ג. על שם הרמת הידיים, ככתוב5: "שאו ידיכם קודש..." ומתרגם יונתן: "טולו ידיכון קודשא..."

השוואה בין נטילת הידיים לדרך נוספת של טהרה: הטבילה, מעוררת תמיהה: דבר שפסול בטבילה, חייב להיות בנטילה, ולהיפך: דבר הפסול בנטילת ידיים, חייב להיות בטבילה.
כח גברא, הוא אחד מהתנאים ההכרחיים לכשרות הנטילה. בטבילה, לעומת זאת, שפיכת המים על ידי אדם, התערבותו של האדם, הופכת את המים לשאובים, והם פסולים לטבילה.
נטילת ידיים חייבת להיות בכלי, דבר שאסור בטבילה, משום מים שאובים.
יש להבין עניין זה - אם מים מטהרים, מדוע ישנן שתי דרכים הפוכות לטהרה על ידי המים?
נראה, שישנן שתי בחינות לטהרה, וניתן לדרוש על כך את הפסוק6: "אשר עשה אלהים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים".
הטבילה, בחינת "אשר עשה אלהים את האדם ישר". כאשר חורג האדם מהיושר הטבעי בו הוא נברא ונטמא, הוא טובל ובכך מתבטל במציאות הטבעית, במים שלא יצאו מטבעיותם, ובכך הוא נטהר. הטהרה נעשית בכך שהאדם הופך לחלק מן הטבע. דומה הטבילה לזריעת זרע באדמה. הזרע נרקב והופך להיות חלק מן האדמה ואז לוקח ממנה את הצריך לו לגדול. כך האדם הטובל נכנס למים, מתבטל להם ומקבל את תכונת טהרתם. על כן לטבילה צריכים אנו מים שלא נעשתה בהם מלאכה על ידי האדם - לא נשאבו, לא הושמו בכלי, ולא נשפכו על ידי האדם. אנו מחפשים את הטבעיות הבראשיתית ובה אנו טובלים ומתבטלים.
הנטילה, היא בחינת "והמה ביקשו חשבונות רבים". הנטילה באה לטהר את הצד הבחירי שבאדם, את כח היצירה והפעולה שבו. "הידיים עסקניות הן"7 ועניינן הוא היצירה והפעולה של האדם. את הצד הזה באה הנטילה לטהר. נטילה לשון הרמה, וכל ההסברים שניתנו לשם זה מכוונים לענין אחד - להתערבותו של האדם במעשה. הן הכלי, בו נוטלים, שהוא יצירה של האדם, הן המים, שאינם בטבעיותם, אלא הם ניטלים בכח גברא, והן הידיים המורמות אל על כמסמלות את פעלו של האדם.

שני צדדים יש לטהרה. שניהם נעשים על ידי מים, ובכל זאת שניהם הפוכים.
האחד - מטהר את טבעיותו של האדם.
השני - מטהר את כח היצירה של האדם.




1 עולת ראי"ה א', עמ' קי"ט.
2 עי' רמב"ן לבמדבר ח', ב'.
3 הרב כשר (תורה שלמה, מילואים לפרשת כי תשא) מסביר שלא קוראים למצוה "רחיצת ידיים", כי העיקר היא הטהרה, והרחיצה נעשית ממילא.
4 ראה למשל מקוואות א', ה'.
5 תהילים קל"ד, ב'.
6 קהלת ז', כ"ט.
7 שבת י"ד, ע"א.


-------------------------------------------------------------------------------------------