מועדים יום העצמאות הרב יהושע ויצמןה' באייר ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




מזמור נ"ו למדינת ישראל


מנהגינו ללמוד את הפרק השייך לשנה החדשה אליה אנחנו נכנסים. ביום הולדת הנ"ה וכניסתנו לשנת הנ"ו נעיין בפרק נ"ו בתהלים.

למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם באחז אותו פלשתים בגת. חנני אלקים כי שאפני אנוש כל היום לחם ילחצני. שאפו שוררי כל היום כי רבים לחמים לי מרום. יום אירא אני אליך אבטח. באלקים אהלל דברו באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי. כל היום דברי יעצבו עלי כל מחשבתם לרע. יגורו יצפונו המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי. על און פלט למו באף עמים הורד אלקים. נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי כי אלקים לי. באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר. באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי. עלי אלקים נדריך אשלם תודת לך. כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלקים באור החיים.

"למנצח על יונת אלם רחקים"
חז"ל בגמרא בסוטה1 דרשו את הביטוי "יונת אלם" על תמר ממנה יצא דוד.
דוד בהיותו אצל אכיש נזכר במעשה תמר, שעשתה עצמה כזונה ובכך זכתה ויצא ממנה דוד. אף דוד עשה עצמו כמשוגע על מנת שינצל.
בשניהם נתקיים לעולם יעשה אדם מעשה שהוא זר לו ואל יוותר על חייו ועקרונותיו.
פעמים שהשגעון הוא הדבר הנורמלי ביותר, ודווקא הנראה נורמלי הוא השגעון.
מנהיגים האמורים להנהיגנו בתבונה ובשכל נודרים נדרים לשלום והופכים להיות שבויים ברעיונות מיסטיים. ודווקא אנשי אמונה מדברים על בטחון ומבקשים להקשיב לקולות הפשוטים היוצאים מפי אויבנו בזכות השיבה, כיבוש פלשתין ועוד.
השלום הוא מורפיום להמונים, אשר זה לא מכבר חשבו את השכל לקובע את מהלכי חייהם. משתמשים בשלום כאדם המשתמש בסמים, אשר ההזיות הם לו למציאות. דווקא אנשי האמונה הם אלה המבקשים להשתמש בנשק לחזק את הצבא ולפעול בכוח.

מילה החוזרת הרבה במזמור: "היום".
יש ימים בעלי סגולות מיוחדות. לא רק המעשים קובעים כי אם גם היום והתקופה בה הם נעשים. "יום אירא אני אליך אבטח". יש ימים של יראה. ימים שיש בהם תחושות חרדה. לא רק התרעה כזו או אחרת, אלא תחושה כללית של שאלה, 'לאן אנו הולכים?'. "יום אירא אני אליך אבטח" - דווקא ימים כאלה חשובים לחיזוק מידת הבטחון בה'. קוב"ה לא עביד ניסא בכדי והבטחון הוא המביא אותנו לומר את ההלל "באלקים אהלל דברו", "דבר ה' יקום לעולם", ולעולם אנו מהללים את דברו.

"אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא"
יש ימים המיועדים לקריאה, בהם אנו "קוראין את ההלל", ואמנם מיד אח"כ "באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר". ומה פשר פסוק זה?
חז"ל דרשו:

אמר דוד לפני הקב"ה: אם במדת הדין אתה בא אלי (שם אלקים - במידת הדין הוא בא), אני מקלסך, שנאמר "באלקים אהלל דבר". אם במידת הרחמים (הבאה בשם הוי'ה ב"ה) אני מקלסך, שנאמר "בה' אהלל דבר".

ובפשטות יש לומר, שאין ההלל נקבע על פי מצב רוח ארעי או מצב מדיני כזה או אחר. אמירת ההלל אינה מותנית בהצלחות חיצוניות באותו הרגע. גם כשהקב"ה נוהג איתנו במידת הדין אנו יודעים להללו ולקלסו.
ועדיין אנו מבקשים להעמיק בפסוק זה. בליקוטי מוהר"ן כתב2:

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב "באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר".

והיינו שגם בשעה שההנהגה היא בשם "אלקים", והימים הם ימי דין הבא לידי ביטוי בקשיים וכשלונות, עלינו לדעת שבתוך הדין הזה יש רחמים גדולים והכל הולך לגילוי שם ה' השלם. "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
לעולם שם "אלקים" ושם הוי'ה משמשים יחדיו. קשיים, תביעות וגזירות מחד, והתפתחות, צמיחה ופריחה של תורה ושל חיים מאידך.
שמונה פעמים מופיע שם "אלקים" במזמור זה. זו האוירה הקובעת, ומ"מ יודע דוד לומר הלל בשם הוי'ה שהוא במידת הרחמים, וידע דוד להודות לה' על חסדיו הגדולים.

"נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך"
בפירוש "נעים זמירות ישראל" לר' יצחק גרשטנקורן מבאר שדווקא אצל אכיש בממלכת פלישתים, שם מבקש דוד שדמעותיו ישמרו. כוונתו של דוד היא שהקב"ה ישמור את דמעותיו לתקופה בה יהיה בארץ ישראל.
ונראה להוסיף על פי מה שהביא רש"י בשם מנחם לפשר הביטוי "בספרתך" - מלשון ספר.
ונראה שכוונתו שהספר הוא המאחד את כל האותיות הפזורות לכלל רעיון אחד ומהלך אחד. כך הם הדברים בארץ ישראל. כל מעשה, כל דיבור ומחשבה, הכל מתאחד לבניין האומה ומצטרף לחשבון גדול.
לכן מבקש דוד מהקב"ה שישמור דמעותיו לתקופה בה יזכה "להתהלך לפני ה' באור החיים" - זה ארץ ישראל (רש"י על פי חז"ל). בחוץ לארץ הכל מפוזר. העם הוא כעצמות היבשות וכלים שבורים, שאינם מתחברים לכלל שלימות אחת.

"שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך"
כל דברינו בספר נכתבים. עלינו לדעת שהכתוב מכתיב עלינו, וכל בכי ודמעה, כל שחוק וכל דיבור אינם חוזרים ריקם. אילו ידענו וחיינו חיינו בידיעה זו, וודאי היינו עושים כל מעשינו לשם שמים.
תפילתנו לבורא עולם שאמנם יצטרפו כל מעשינו הטובים לכלל המהלך השלם של גאולתם של ישראל ותהא שנה זו שנת גאולה שלימה.




1 דף י' ע"ב.
2 תורה ד'.


-------------------------------------------------------------------------------------------