תגיד יפה תודה!
ימים אלה, שבין יום העצמאות ליום שחרור ירושלים הם ימי הודיה שנתקנו בדורנו. להודיה זו עלינו להוסיף תודה "על נסיך שבכל יום עמנו" – על הנצחון על עיראק שהסיר מעל מדינת ישראל איום צבאי.
בכלל, עלינו להתרגל להודות לה' על כל מה שקורה אתנו, על השפע הגדול שהוא משפיע עלינו בכל יום. עם כל הבעיות הכלכליות שאנו נתונים בהם, הרי שהשוואה קטנה לימים אחרים ומקומות אחרים, כמו תקופת סטאלין ברוסיה, או תקופות חשוכות אחרות, השוואה כזו ממלאת את פינו שבח והודיה על חסדו של ה' עמנו.
הפסוק בפרשת השבוע אומר1:
וכי תזבחו זבח תודה לה', לרצנכם תזבחו.
נעיין מעט בענין זה של קרבן התודה, ועל אמירת התודה בכלל.
חז"ל במדרש2 אומרים:
'וכי תזבחו זבח תודה לה" ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם, כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם. הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ג) 'קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב' אלו ההודיות 'מביאים תודה בית ה" זה קרבן תודה, וכן אמר דוד (תהלים נ"ו) 'עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך' תודה אינו אומר אלא תודות ההודיה וקרבן תודה.
יש להבין מדוע דווקא קרבן התודה לא יבטל.
הכרת הטוב ואמירת התודה נקבעו על ידי חז"ל כמרכיב מרכזי בסדר היום: "מודה אני" עם ההשכמה בבוקר, ברכת "מודים" בשלש התפילות, "נודה לך" בברכת המזון.
נראה, שישנן כמה בחינות באמירת התודה.
א. בבחינת "סור מרע" – אמירת תודה מוציאה את האדם מהתחושה שהכל מגיע לו. ישנם המסתובבים בעולם בתחושה שבזה שהם חיים הם עושים טובה גדולה לעולם, והעולם תמיד נמצא ביתרת חובה כלפיהם. לכן כל דבר שהם מקבלים מגיע להם, ואין להם כל צורך בהכרת הטוב על מה שהם מקבלים.
הפסוק במשלי אומר3:
יסר בנך ויניחך, ויתן מעדנים לנפשך.
הדרך להביא את הבן להכרת הטוב ולנתינה להוריו, היא בכך שמייסרים אותו – בכך שמציבים לו גבולות. הגבולות, העובדה שלפעמים אומרים "לא", מחנכת לכך שלא הכל מגיע לו, ואז מה שהוא מקבל – הוא יודע להכיר על כך טובה. מי שמקבל כל מה שמבקש, חושב שזו הצורה הטבעית, ולעולם לא יכיר טובה. יתירה מזאת – כאשר יהיה משהו שלא יוכל לקבל, הרי שהוא יתפרץ, כיון שהכל מגיע לו, ואיך ייתכן שהוא לא מקבל את אשר הוא חפץ?!
הדרך הבסיסית להוציא את האדם מהתחושה של "מגיע לי" היא חינוך לאמירת התודה.
במאמר מוסגר נעיר, כי דבר זה נכון אף בקשר לתוכנית הכלכלית. עם כל הזכות, ואף החובה, להיאבק בחלקים מן התוכנית, חשוב לא לחיות בתחושה של "מגיע לי", אלא להכיר תודה על מה שמקבלים, ולהבין שזה איננו חלק מטבע העולם. יש לומר תודה על הזכויות השונות, אף כאשר נאבקים להגדלתן או לשמירתן.
ב. אמירת תודה מבטאת השקפת עולם האומרת שהעולם הוא טוב. התודה בימי ההודיה אומרת שהמדינה, העצמאות, ירושלים – הם דברים שטובים לנו, ולכן אנו מודים עליהם. הפותח את יומו באמירת "מודה אני" אומר בכך, בעצם, כי החיים הם דבר טוב שיש להודות עליו. ישנם שלא אוהבים את עצמם ואת חייהם, ומתוך כך גם לא מודים על כך. צריך להתרגל להשקפת עולם המבוססת על הפסוק4 "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". העולם הוא טוב, והוא צועד לקראת עתיד טוב, שלא כמו ההשקפה הפסימית הרואה את העולם כצועד לאבדון, ומפרשת כל התקדמות מדעית או טכנולוגית כנסיגה.
"טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו"5. "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"6 – יש לחזור ולשנן פסוקים אלו ולחיות על פיהם.
ג. אמירת תודה לה' נובעת מהבנה שה' עשה טובה זו. המתרגל לומר תודה מתרגל לראות בכל דבר את יד ה'.
נראה, שהסיבה שקרבן תודה איננו בטל לעתיד לבוא, היא כיון שלעתיד לבוא בטבע עצמו נראה את יד ה', ולא נצטרך ניסים חריגים כדי לומר תודה7.
הגמרא אומרת8: "הקורא הלל בכל יום, הרי זה מחרף ומגדף". מדוע?
נראה שמקור גמרא זו הוא בפרק תהלים9:
למנצח לבני קרח משכיל. אלקים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם. אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם. כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. אתה הוא מלכי אלקים צוה ישועות יעקב. בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו. כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות. באלקים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה.
אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו. תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו. תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו. תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם. תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו. תשימנו משל בגוים מנוד ראש בלאמים. כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני. מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם.
כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך. כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות. אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר. הלא אלקים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב. כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן ה' הקיצה אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו. כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.
חלקו הראשון של הפרק מלא בשבח והודיה לה' – "בך צרינו ננגח…", "כי הושעתנו מצרינו" ועוד. בחלק השני, לעומת זאת, מתוארת נפילה קשה – "אף זנחת ותכלימנו", "תתננו כצאן מאכל".
המעבר מהחלק הראשון לשני הוא חד ביותר, ולא מתואר מה גרם לנפילה כה קשה. בעיון מעמיק ניתן להבין את מבנה הפרק.
נראה, כי בעומקם של דברים, ישנה בפסוקי הפרק הראשונים ביקורת סמויה. אמירות כגון "בך צרינו ננגח" – יש בהם בעיה מסוימת. נתאר לעצמנו חיילים ביחידה מובחרת, שהתאמנו במשך חודשים ארוכים אימונים מפרכים עד שהגיעו לרמה מקצועית גבוהה, וכשיצאו לפעולה סודית, השקיעו את מירב מאמציהם ויכולתם – והפעולה הצליחה. האומר על כך: "לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני" מבין, כי החרב והקשת אינם שליחים של ה', ולכן צריך לומר "לא בקשתי אבטח" כדי לשבח את ה'. הוא חושב כי שבח לחיילים סותר שבח לה'. הוא אינו מבין כי ה' מתגלה דרך החיילים, באימונים הקשים ובתושייתם המופלאה. "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר" – על הרכב ועל הסוסים, כפי שהיה נוהג הרצי"ה לומר.
תפיסת העולם המופיעה בחלקו הראשון של הפרק מובילה לכך ש"באלקים הללנו כל היום" – אמירת הלל, שנאמרת בדרך כלל על נס – הייתה אצלם דבר שבשגרה, כיון שלא הכירו בכך שה' מתגלה בטבע, וראו בכל דבר נס. מכאן באה הנפילה. "באלקים הללנו כל היום" מוביל ל"קול מחרף ומגדף" – "האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף". התיקון בא בסוף הפרק: "קומה עזרתה לנו" – ה' עוזר לנו, ואין בכך משום חוסר הכרה בגדולתו. אנו הפועלים, ושם ה' נקרא עלינו ועל מעשינו.
נחזור לענין התודה. תודה יש לומר על עצם הטבע, שגם הוא מאת ה', ולא צריך לחכות לאירועים חריגים. ההודיה על הדברים הפשוטים – על מדינה, צבא, עצמאות – דברים שלכאורה הם יומיומיים ושגרתיים, אך יד ה' מופיעה בהם – היא הדבר שנדרש מאיתנו, ואין צורך בניסים חריגים כדי לראות את יד ה' הפועלת בעולם. הטבע מבטא את גדולתו של ה' עוד יותר מן הניסים. לכן לעולם נמשיך לומר תודה.
1 ויקרא כ"ב, כ"ט.
2 ויקרא רבה פרשה כ"ז, י"ב.
3 כ"ט, י"ז.
4 בראשית א', ל"א.
5 תהילים קמ"ה, ט'.
6 תהילים קי"ח, א'. הפסוק חוזר על עצמו בעוד מספר מקומות בתהילים.
7 כך מסבירים מדוע פורים לא יבטל לעתיד לבוא. פורים הוא חג על נס נסתר, וזה דבר שלעתיד לבוא יובלט – איך הטבע הרגיל מבטא את יד ה' עוד יותר מן הנסים החורגים מן הטבע.
8 שבת קי"ח ע"ב.
9 תהלים מ"ד.