פרשת השבוע פרשת בהר הרב יהושע ויצמןי"ג באייר ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



בחזרה אל המקורות


בפרשת השבוע חוזר פעמים רבות השורש "גאל".
בחזרת הקרקעות ביובל1:

ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ.

בגאולת קרקע שנמכרה2:

כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גואלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו.

בגאולת בתים שנמכרו3:

ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו.

בגאולת אדם שנמכר לעבד4:

וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר. אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו.

ננסה להתבונן בענין זה של גאולה, לאור פרשת השבוע.

הפעם הראשונה בה מופיע הביטוי בפרשה הוא בפסוק5:

ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ.

רש"י במקום, על פי חז"ל, כותב:

ובכל ארץ אחוזתכם - לרבות בתים ועבד עברי...

כלומר, אף בתים ועבד עברי יוצאים ביובל ושבים לבעליהם המקוריים.
יש לעיין בדרשה זו של חז"ל, שכן הביטוי "אחוזה" נאמר בתורה דווקא לגבי עבד כנעני ולא לגבי עבד עברי6:

...מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה... והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, לעולם בהם תעבדו...

מדוע דרשו אצלנו חז"ל את הביטוי "ארץ אחוזתכם" לגבי עבד עברי?
נראה, שהבנת הענין טמונה בביטוי "גאולה".
גאולה היא חזרה למקור. בגאולת קרקעות חוזרת הקרקע לבעליה המקוריים, ואדם שנגאל שב למקומו המקורי.
עבד כנעני, מקורו הוא באומות העולם, ושעבודו לישראל הוא תיקונו, שכן בכך הוא מתחייב במצוות. "המשחרר עבדו עובר בעשה", מקומו האמיתי והמתוקן של העבד הוא ברשות ישראל. בשחרור העבד אין הוא חוזר למקומו המקורי, שכן עבד כנעני המשתחרר מבעליו מקבל עליו עול מצוות, ונכנס לעם ישראל. שעבודו של העבד הכנעני הוא השחרור שלו, והוא הקרוב ביותר למקורו.
בעבד עברי אין זה כך. עבד עברי הוא אדם מישראל, שמצוקות העיתים או שאר ענייני העולם הזה הביאוהו להימכר לעבד. במקורו הרי הוא אדם חופשי, והשעבוד הוא מצב לא מתוקן ולא מתאים לו.
הביטוי "גאולה", החזרה אל המקור, שייכים, אם כן, רק כלפי עבד עברי, ולא כלפי עבד כנעני, ועל כן כך דרשו חז"ל את הפסוק בו פתחנו.
העולם נברא כך שיהיה מסודר. לכל דבר יש מקום המתאים לו, ובו הוא ממלא את תפקידו בשלמות. אולם, עם הזמן חלים קלקולים שונים ונפילות שונות, והאדם ושאר הדברים בעולם יוצאים ממקומם הטבעי. מקרים עראיים בעולם גורמים לכך שהאדם לא נמצא במקומו, ונאלץ לעבוד "עבודה זרה לו"7. הגאולה מחזירה את הדברים למקומם, ומתחילה, כביכול, מחדש. שוב נמצא כל דבר במקומו ויכול למלא את תפקידו שלשמו נברא.
הכתוב אומר "גאולה תתנו לארץ". שיבת הקרקע לבעלים אינה גואלת רק את האדם אלא גם את הארץ עצמה. לא רק הבעלים יוצא אל הפועל בצורה הטובה ביותר כשהוא על אדמתו, אלא גם האדמה כך. האדם יוצא אל הפועל דרך האדמה, ומוציא אל הפועל את כוחה של האדמה, ולשניהם באה הגאולה. גאולת האדם וגאולת הארץ באות במקביל.

באותו מבט יש להתבונן על סיום הפרשה8:

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם. לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלהיכם. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'.

מה ענין העבודה הזרה ושמירת השבת לענייני פרשת בהר העוסקים בגאולת קרקעות ועבדים?
רש"י נדרש לענין וכך הוא כותב:

לא תעשו לכם אלילם - כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודת אלילים אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו.

הפרשה הקודמת לפסוקים אלה, עוסקת באדם שנמכר לעבד גוי, ויש חשש שתלמידו שילמד ממנו לעסוק בעבודה זרה ובחילול שבת, מתוך שאדונו עוסק בכך. על כן מזהירה התורה את האדם שלמרות הכל - לא יעבוד עבודה זרה ולא יחלל שבת.
עבודה זרה היא קלקול הקיים בעולם, כתוצאה מטעויות של אנשים ומהליכה אחר מראית העין. בפסוקים אלה מלמדת אותנו התורה כיצד להימנע מקלקולים אלה במציאות, ומתוך כך כיצד להימנע מקלקולים בכלל, ולהישאר כפי שהעולם במקור - כשכל דבר במקומו הטבעי ולא במקום זר לו.
הדרך היא שמירת השבת וקדושת המקדש.

כך כותב הרמח"ל בדרך ה'9 בביאור ענין השבת:

ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה (=בשבת), כן ראוי שיהיה התנהגם בו. ואולם הנה העסק בעולם, כבר ביארנו למעלה, שהוא ממה שמקשר האדם בחומריות, ומשפיל ענינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו, ומזה צריך שיתנתק בשבת, כיון שמתעלה ענינו ממה שהוא בחול, ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת.

כשם שמקרי העולם וסיבוכיו מביאים את האדם למצב של עבדות, והגאולה משיבה אותו לכך, כך ענייני העולם מושכים ומוציאים את האדם ממעלתו הרוחנית, והשבת מחזירה את האדם למעלתו המקורית. שבת היא מעין גאולה שבה יכול האדם לחזור למצבו המקורי קודם שירד להתעסק בענייני העולם.
אף המקדש קשור למקור המציאות. "אבן השתיה שממנה הושתת העולם"10. המקדש הוא מקור המציאות, עוד קודם שירד העולם ממעלתו. המפגש של האדם עם המציאות גורם לקלקולים ונפילות, ובמקדש חוזר האדם למקורו ומיטהר מהפגמים שדבקו בו, וזו כפרת העוונות שבמקדש. כשם שהיובל גואל את הקרקע ומשיבה למקורה, כך המקדש גואל את האדם ומשיבו למקורו ולטהרתו.
השבת והמקדש מהוים חזרה של האדם אל המקור, מבחינת הזמן ומבחינת המקום, ועל כן בהם מסיימת התורה את פרשת הגאולה - פרשת השיבה אל המקור.

בימים אלה, שבין גאולה לגאולה, שבין יום העצמאות ליום ירושלים, אנו מייחלים ביתר שאת לגאולה העתידה, שאף היא חזרה של ישראל למקוריותו. אנו מתפללים לחזרת ישראל לארצם בשלמות, לחזרת ארץ ישראל לבעליה, ואף לשיבת התורה למקומה המקורי, לארץ ישראל.
הגאולה השלמה היא חזרה למקוריותנו, למה שאנו באמת.




1 ויקרא כ"ה, כ"ד.
2 שם, כ"ה.
3 שם, כ"ט.
4 שם, מ"ז-מ"ח.
5 ויקרא כ"ה, כ"ד.
6 ויקרא כ"ה, מ"ד - מ"ו.
7 בבא בתרא ק"י ע"א.
8 ויקרא כ"ה, נ"ה - כ"ו, ב'.
9 חלק ד', פרק ז', ג'.
10 יומא נ"ד ע"ב.


-------------------------------------------------------------------------------------------