פרשת השבוע פרשת קרח הרב יהושע ויצמןכ"ו בסיון ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



קורח - ראשון הציניקנים בישראל
מבט מוסרי על פרשת קרח


פרשת קרח נדרשה על ידי רבותינו בפנים רבות ושונות. בשיחה זו ננסה להתבונן בדברי חז"ל בענין קורח, ולדלות מתוכם תוכן מוסרי.

חז"ל דורשים1:

'ובמושב לצים לא ישב' - זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה', התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן אלמנה אחת היתה בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת. באת לחרוש, אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו'. באת לזרוע, אמר לה 'שדך לא תזרע כלאים'. באת לקצור ולעשות ערימה, אמר הניחו לקט שכחה ופאה. באת לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה 'כל הבכור אשר יולד וגו'' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר הקב"ה 'וראשית גז צאנך תתן לו' אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה, אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה אפילו אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, ואמרה הרי הן עלי חרם, אמר לה כולו שלי הוא, שכך אמר הקב"ה 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביזתא עלובתא ותולין בהקב"ה (=כך כולם עושים לעלובה זו, ותולין בהקב"ה).

דרשה נוספת ומפורסמת של חז"ל2:

מה כתיב למעלה מן הענין 'ועשו להם ציצית', אמר לו קרח למשה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו משה חייב בציצית. אמר ליה קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה. בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתם בודאם.

קורח ציניקן היה. הוא איננו מתמודד עם משה בטיעונים שכליים הגיוניים, אלא מספר סיפור תמים כביכול, שממנו יוצאת רשעותו וחוסר צדקותו של משה.
אף בדברי דתן ואבירם המופיעים בכתוב, אנו יכולים לשמוע את הציניות של עדת קרח3:

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה.

משה מבטיח פעמים רבות לעם ישראל כי יגיעו לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש. דתן ואבירם, לא מתווכחים עם משה על ענין זה, אלא בדבריהם הם מכנים דווקא את מצרים - "ארץ זבת חלב ודבש", ובעצם הם אומרים למשה - 'בניגוד להבטחותיך, יצאנו ממצרים, היא הארץ הטובה, וכעת אנו במדבר השומם הזה ארבעים שנה - הזוהי ארץ זבת חלב ודבש שהבטחת לנו?!'. דתן ואבירם משתמשים בביטוי של משה בצורה הפוכה, ובכך מציגים אותו בצורה נלעגת.
אכן, קורח ועדתו ציניקנים גדולים היו. מהי בדיוק ציניות, מדוע היא כה שלילית, וכיצד מתמודדים איתה?
על עמלק נאמר "אשר קרך בדרך"4 ודורשים חז"ל "קרך - ציננך"5. התלהבות גדולה היתה לישראל ולעולם ביציאת מצרים. עמלק צינן את ההתלהבות.
הציניות היא אויב לכל דבר שבקדושה, לכל רגישות ורצון להעמיק. היא מהוה מנגנון הגנה של החומר העכור בפני כל דבר גדול וקדוש הרוצה לחדור אליו. היא מציגה את המציאות בצורה עכשווית חומרית ומוחשית, לעומת הקדושה המבטאת את החזון הרוחני והערכי.
מתנות כהונה הם דוגמא לערך של נתינה וקישור אל הקודש. קורח הציניקן מצייר אותן כניצול "כבשת הרש" לטובת הכהנים השליטים והעריצים. על ידי ציור ציני הוא שם ללעג מצות וערכים חשובים ויסודיים.
כך נהגו האנטישמיים לצייר את היהודי כאדם בעל אצבעות ארוכות הנכנסות לכל מקום ונוטלות ממנו את חלקן. כל תמונה אפשר לתאר בצורה צינית. נוף נפלא אינו אלא כמה עצים ואבנים, נתינת צדקה אינה אלא סחיטה וספר תורה אינו אלא עור של עגל שאיזה יהודי זקן שפך עליו דיו...
את עם ישראל ההולך במדבר אפשר לראות כחזון הגאולה, וצעידה אל עבר עצמאות וחיים מתוקנים. ואפשר גם לצלם את המצב העכשווי של שממה סביב ולשאול האם זו ארץ זבת חלב ודבש לה ציפינו על פי הבטחותיו של משה.
אסור לנו להתעלם מן הציניות המזדמנת לפעמים למחננו. היא לובשת פעמים צורה של חשיבה שכלית קרה והרי היא כ"מגן המשוח בשמן"6 שאינו נותן לתביעות מוסריות ולשאיפות רוחניות לחדור לתוכנו.
פעמים שאין דרך להתמודד עם הציניות פנים אל פנים בויכוח ושכנוע. נצחונה לכאורה מובטח שכן היא עוסקת בדברים הנראים לעין, והאמת והקדושה עוסקים בהבנות פנימיות ובחזון רחוק.
כך הבין גם משה רבינו וביקש לברוא בריאה על מנת שתפתח האדמה את פיה ותבלע את קורח וכל עדתו עם הציניות שלהם.
יש דברים שדרך ההתמודדות היחידה שלהם היא למחותם מעל פני האדמה, הציניות היא אחד מהם.




1 ילקוט שמעוני קורח רמז תש"נ.
2 שם.
3 במדבר ט"ז, י"ב - י"ד.
4 דברים כ"ה, י"ח
5 רש"י במקום.
6 מסילת ישרים פרק ה'.


-------------------------------------------------------------------------------------------