פרשת השבוע פרשת האזינו הרב יהושע ויצמןו' בתשרי ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



מהן תוצאות ההגרלה?


בפרשת השבוע מתואר הקשר בין ישראל לקב"ה בביטוי מיוחד1:

כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

חז"ל במדרש עומדים על ביטוי זה, ומדבריהם עולה יסוד חשוב הנוגע לעניין זה2:

ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הקב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמר להם, שנאמר 'הבה נרדה', הבה ארדה אין כתיב כאן אלא 'הבה נרדה', והפילו גורלות ביניהם, שנאמר 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם', ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו', אמר הקב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנאמר 'חבלים נפלו לי בנעימים'.

המדרש מספר את שקרה בזמן מגדל בבל, עת התחלקה האנושות לשבעים אומה ולשון.
כיצד יתחלקו העמים בין דרי מעלה? עשו גורל ביניהם, ונפל עם ישראל בחלקו של ה'. מהי משמעותם של דברים אלה?
ננסה להעמיק מעט במשמעות הגורל במבט הלכתי, ומתוך כך נשוב לענייננו.
כתב הרמב"ם3:

האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו גמר כל אחד מהן ומקנה לחבירו.

עשיית הגורל עצמה, על פי הרמב"ם, היא קנין, ואין צורך בקנין נוסף על חלק הקרקע שעלה לכל אחד בגורל.
הרא"ש חולק על הרמב"ם בעניין זה, וכותב4:

הגורל אינו קונה כי אם לברר החלקים אבל אם החזיקה אחת מהן בחלקה אז נתקיימה החלוקה.

כלומר, הגורל רק מברר איזה חלק יקנה כל אחד, אך הקנין עצמו נעשה בהחזקת הקרקע בפועל, ולא על ידי הגורל.
הסבר מעמיק של המחלוקת מובא בספר "משנת יעבץ" להרב ז'ולטי זצ"ל, רבה של ירושלים5:

ונראה בביאור מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, דהרא"ש לשיטתו שאין הגורל עושה קנין, והיינו משום שחלוקת שותפין הוא מתורת מקח וממכר שכל אחד מהם הוא מוכר ולוקח, ועל כן לא שייך לומר שהגורל עושה קנין בחלוקת שותפין, כיון שחלוקת שותפין הוא מתורת מקח וממכר, ובהלכות מקח וממכר הלא לא שייך קנין גורל...
אמנם הרמב"ם לשיטתו דחלוקת שותפין הוא לא מתורת מקח וממכר שכל אחד מהם הוא מוכר ולוקח, אלא שחלוקת שותפין הוא רק מעשה חלוקה והקנין הוא על אופן החלוקה, ועל כן יש קנין מחודש בחלוקת שותפין והוא קנין גורל, וזה הוי קנין רק על מעשה החלוקה דבאופן זה הם חולקים.

הסבר דבריו: על חלוקת קרקע בין שותפין, ניתן להסתכל בשתי צורות.
א. ניתן להבין כי הם מוכרים זה לזה את הקרקע. כל אחד מוכר חצי מהקרקע לשני, וקונה חצי מהקרקע מהשני. זוהי חלוקה של מקח וממכר.
ב. ניתן לומר ששניהם נשארים שותפין, והחלוקה היא צורת השותפות ביניהם. שותפים יכולים לחלק את השימוש בקרקע לפי ימים - כל יום אחד מן השותפין, הם יכולים לחלוק ברווחים, והם יכולים גם לחלוק בשטח - כל אחד מקבל חצי מן השטח לשימושו - וזוהי צורת חלוקת השותפות.
הצורה השנייה שהבאנו - היא הבנת הרמב"ם. כאשר שותפין חולקים בגורל, לא נעשה קנין מחודש בגוף הקרקע על ידי החולקים, שהרי הם נשארים שותפים בכל הקרקע. מה עושה הגורל? הגורל הוא קנין על אופן החלוקה. הוא קובע כי זאת החלוקה, ומעתה לא ניתן לחזור - וכל אחד קיבל את חלקו.
על פי הבנה זו מבוארת הלכה נוספת ברמב"ם6:

האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל, לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה.

ביובל חוזרות כל הקרקעות לבעליהן, וגם חלוקת האחים חוזרת לראשיתה, כמו שהיתה קודם החלוקה, ובכל זאת החלוקה איננה מתבטלת וכל אחד מקבל שוב את חלקו שהיה לו לפני היובל. מדוע?
שכן, כפי שהסברנו, גם לאחר החלוקה נשארו האחים שותפים בקרקע, ומכיון שהקרקע לא החליפה בעלות, הרי שהחזרה לראשית מחזירה אותם לשותפות, "אם כן כשחוזר ביובל לתחילתו, כלומר לשותפות, הרי שוב קיים הקנין שבאופן זה הם חולקים"7.
עניין נוסף שמתבאר הוא חלוקת הארץ. כתב הרמב"ם8:

ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אף על פי שלא נכבשה, כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.

יהושע חילק את הארץ בגורל קודם הכיבוש, כדי שכל שבט הכובש חלק מן הקרקע יהיה זה בגדר כיבוש רבים. לכאורה, הרי זה הפוך, שכן אם הארץ כבר מחולקת, הרי שכל שבט הכובש קונה את חלקו לעצמו, וכיצד זהו כיבוש רבים?
על פי הסבר ה"משנת יעבץ" מובנים הדברים. החלוקה בגורל היא צורה שבה חולקים שותפין. כשעם ישראל חולק את הארץ בגורל, הרי שבזה מתברר שכל עם ישראל שותף בבעלותו על כל ארץ ישראל, והגורל רק מברר באיזה חלק מן השותפות זוכה כל אחד, אך כאשר כובשים את הארץ לאחר עשיית הגורל, הרי שהם כובשים חלק מן השותפות, ואם כן זהו כיבוש רבים.
לסיכום: חלוקה בגורל מבטאת את העובדה שהחולקים שותפים בכל הדבר, והגורל הוא קנין על אופן החלוקה הנותן לכל אחד את חלקו בתוך השותפות.

ומכאן לענייננו: הגורל בין ה' והמלאכים על העמים מבטא, כי האנושות כולה גוף אחד היא, וכולה שייכת ליושבי מרום, וכן לה'. אלא שכל אחד קיבל חלק, וה' "זכה" שעם ישראל יעלה בחלקו, אך אין זה סותר שכל העמים שותפים בתוך מלכותו של ה'. האנושות היא יחידה אחת המחולקת, ולא אוסף של יחידות נפרדות.
מכיון שכל העמים שותפים יחד, הרי שיש בסיס לציפייה העתידית9:

כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.

כל האנושות תתאחד, שכן במקורה היתה מאוחדת, וגם החלוקה לעמים לא ביטלה את השותפות, אלא מימשה אותה על ידי חלוקה, ובסופו של דבר תתאחד האנושות כולה שוב, בעבודת ה'.
דברים אלה מתבררים גם בדבריו של הרב קוק זצ"ל10:

ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי, שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל יהיה שמור בעולם, ביחוד על ידי קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד'.





1 דברים ל"ב, ט'.
2 פרקי דר' אליעזר פרק כ"ד.
3 הלכות שכנים ב', י"א.
4 מובא בטור חושן משפט סימן קע"ג.
5 סימן כ"ח.
6 הלכות שמיטה ויובל י"א, כ'.
7 לשון ה"משנת יעבץ" שם.
8 הלכות תרומות א', ב'.
9 צפניה ב', ט'.
10 אורות ישראל ה', י"א, עמוד קנ"ו.


-------------------------------------------------------------------------------------------