פרשת השבוע פרשת וישב הרב יהושע ויצמןכ"ב בכסלו ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



פשט וסוד בכתונת פסי"ם


תחילת הפרשה מתארת את אהבתו הרבה של יעקב ליוסף, שבאה לידי ביטוי בכתונת הפסים שעשה לו, ובשנאת האחים ליוסף.
הגמ' במסכת שבת1 רואה ענין זה בביקורת:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

העובדה שיעקב שינה את יחסו ליוסף משאר האחים נראית כדבר בעייתי על פי גמרא זו.
בזוה"ק בפרשת השבוע, ישנו מדרש הרואה ענין זה בצורה שונה, שיש מקום להעמיק בה2:

'וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתונת פסים'. ר' אלעזר פתח, ואמר, 'לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. 'לך עמי בא בחדריך', בוא וראה, כמה אהב הקב"ה את ישראל, ובשביל האהבה שאהב אותם מכל העמים עובדי עבודה זרה, הזהירם ורצה לשמרם בכל מה שעושים.
ועל זה, 'לך עמי בא בחדריך', שפירושו הסגר את עצמך בחדריך, 'וסגור דלתך בעדך', היינו שלא יתראה בפני המשחית. 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', כי אחר שעבר הדין, אין עוד רשות למשחית להזיקו.
בוא וראה, שהקב"ה בשביל האהבה שאהב את ישראל, וקרבם אליו, כל שאר העמים עכו"ם שונאים את ישראל, משום שהם מתרחקים מקב"ה, וישראל קרובים.
בוא וראה, בשביל האהבה שאהב יעקב את יוסף יותר מאחיו, אף על פי שהיו כולם אחים, מה כתוב, 'ויתנכלו אותו להמיתו'. כל שכן העמים עכו"ם לישראל.
בוא וראה כמה גרמה אהבה ההוא שאהב אותו יותר מכל אחיו, גרמה ליוסף שיגלה מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות להם אל השבטים, וגרמה אל השכינה שהוגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה גזירה בברית בין הבתרים. ובארוה, שבשביל כתונת פסים שעשה לו יותר מלאחיו, מה כתוב, 'ויראו אחיו וגו' וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום'.

הזוה"ק משוה את אהבת ה' לישראל לאהבת יעקב ליוסף, ונראה שזהו דבר חיובי ורצוי. אמנם, בסיום הדברים נאמר ש"בשביל כתונת הפסים שעשה לו יותר מאחיו... וישנאו אותו". יש להבין את היחס בין דרשות חז"ל השונות.
בצורה הפשוטה נראה בדברי הזוה"ק שאהבת ה' לישראל מתבטאת בעצה שנתן להם להסתגר בעת התגברות הדינים3. הבנה זו נראית תמוהה. הרי אהבת ה' לישראל מקורה עוד בימי האבות, וביציאת מצרים, וביטוייה הם התורה והמצוות שנתן לנו ה' מתוך אהבתו, וכי עד שבא ישעיהו לא ידענו על קיומה של אהבה זו? וכי צריך ראיות לכך שה' אוהב את ישראל?
נראה, שיש להבין אחרת את הדברים.
אהבת ה' לישראל היא דבר ידוע, שאינו צריך הוכחות ומקורות. שנאת האומות לישראל נובעת מאהבה זו של ה' לישראל ומקרבתו של ישראל לה'. ישראל מביאים את דבר ה' לעולם, וזהו דבר שמאיים על הגויים - הקשורים לחומרי ולחולף, ולכן ישנה שנאה.
העצה שנתן ה' לישראל "לך עמי בא בחדריך", היא ההגנה שנתן ה' לישראל כדי להתמודד עם שנאת הגויים. שנאת הגויים איננה תוצאה של עצה זו, אלא להיפך. העצה באה כדי לשרוד מול שנאת הגויים, אף שהגויים תולים, לפעמים, את שנאתם בהסתגרותו ובהתבדלותו של עם ישראל.
כאשר הדין מתגבר, והאומות שולטות, הרי שצריך להסתגר, להופיע את התורה והמצוות בצורה מלובשת - בחדרים ולא בגלוי.

מתוך כך נראה שיש להבין את פרשת יעקב ויוסף באור חדש. אהבת יעקב ליוסף היא תוצאה של מעלתו המיוחדת של יוסף, כדברי השפת אמת4:

כי בחינת יוסף היה להיות קדוש ונבדל בלתי לה' לבדו, כמו שכתוב 'נזיר אחיו'. ובחינת יהודה היה להביא הקדושה גם בעניני עולם הזה כמו שכתוב 'ואל עמו תביאנו' כו'.

יוסף היה נבדל, "בלתי לה' לבדו", ומתוך כך היה קרוב אל יעקב באופן מיוחד. מתוך כך התעוררה שנאת האחים ליוסף. מתוך שעניינם בעולם הוא שונה, ויוסף רוחני ועליון וקרוב ליעקב, נוצרה שנאה.
הכתונת באה להגן על יוסף משנאת האחים. הכתונת באה להלביש את יוסף, כדי שאורו הגדול יופיע בעולם בצורה מלובשת, בצורה שתכסה על פנימיותו, וכך יוכל האור להופיע.
הרב קוק זצ"ל5 דורש את הביטוי "כתונת פסים":

יסודות התורה הם הפשט והסוד. הדרוש והרמז הם אמצעיים לקשר ולשלב את הרום עם התחתית. והפרטים רבים מאד. בקיבוץ הרוחניות של יוסף נכללו בכתונת פסים שלו...

פ"ס הוא ראשי תיבות של פשט וסוד. כתונת הפסי"ם היא הופעה של סוד, פנימי ועליון, המלובש בפשט, החיצוני והנראה לעין.
כדי להלביש את אורו הגדול של יוסף בלבושי העולם הזה עשה לו אביו כתונת פסים, וכך הופיע יוסף בצורה שנראית חיצונית וגלויה: יוסף היה מסלסל בשערו6, ו"משביר לכל עם הארץ"7, והיה נראה כקשור אל עולם החומר, אך היה זה לבוש חיצוני בלבד לפנימיותו שהיתה קודש - "בלתי לה' לבדו".
מתוך כך נראה, שלשנאת האחים את יוסף ישנם שני פנים, גלוי ונסתר. בצורה גלויה, המופיעה בדרשת הגמרא ובסיום דברי הזוה"ק8, השנאה היתה תוצאה של כתונת הפסים שניתנה ליוסף. יתכן שהאחים תלו את שנאתם בסיבה זו. אולם, ההבנה הפנימית והנסתרת, המופיעה בדרשת הזוה"ק, היא שהשנאה נבעה מעצם מעלתו העליונה של יוסף, שהביאה לקרבה מיוחדת בינו ובין יעקב, והכתונת היתה הגנה שבאה כתוצאה מן השנאה.




1 י' ע"ב.
2 קפ"ב ע"א בתרגום הסולם.
3 כך מובא בפירוש "ידיד נפש" לזוה"ק.
4 וישב, שנת תרל"א.
5 שמונה קבצים, קובץ א', תתע"א.
6 תנחומא וישב, ח'.
7 בראשית מ"ב, ו'.
8 הזוה"ק מקדים לדברים אלה את המילה "ואוקמוה", שבדרך כלל מציינת דרשה נגלית, שלאחריה מביא הזוה"ק את ההבנה הפנימית של הענין. כאן מופיע הביטוי "ואוקמוה" בסוף הדרשה, אך נראה שאף כאן כוונתו לדרשה נגלית.


-------------------------------------------------------------------------------------------