להודיע את ארץ ישראל

הרב יהושע ויצמן
כ״א בסיון ה׳תשס״ד
 
10/06/2004

להודיע את ארץ ישראל

אגרת צ"ו היא אחת האיגרות בהן מרחיב הרב קוק זצ"ל בעניינה של תורת ארץ ישראל. בתוך הדברים שם, מתייחס הרב לחטא המרגלים ולדרך תיקונו1, ודבר זה חשוב תמיד, ובמיוחד לתקופה זו.
כותב הרב:

אנחנו יכולים להמשיך טל אורות של אויר ארץ חמדה באופן כל כך נוזל ושופע, באופן כל כך מעדן ומקדש כל רוח ונפש וכל קרב וכליות, עד שילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים. ואל זה אנחנו צריכים לשאוף. לא לעזות יחשב לנו, כי "חביבה כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבחו"ל". יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כלו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה. מובן שבכל דבר שבקדושה, וכמו כן בחול, ישנן מעלות ומדרגות. ו"כל אחד נכוה מחופתו של חברו". אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בארץ ישראל לתלמידי חכמים מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל. ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני.

בצורה פשוטה אנו חושבים, שהעובדה "שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה", היא התוצאה של הגלות. בגלל הגלות נפגם היחס הראוי לארץ ישראל.
הרב מחדש שאין זה כך, אלא ההיפך הוא הנכון. היחס הפגום לארץ ישראל הוא הגורם את הגלות. יסוד הגלות בעולם בא מתוך שאין מתייחסים לארץ ישראל כראוי לה.
התיקון הדרוש הוא תיקון חטא המרגלים בתשובת המשקל. המרגלים מאסו בארץ חמדה, ומתוך כך נגרמה לישראל גלות במדבר, וכן לדורות – הגלויות הן תוצאה של מאיסה בארץ חמדה, והתיקון הוא בחיזוק הקשר לארץ, בהכרת ערכה, כבודה ומעלתה.
מתוך כך יוכל עם ישראל לצאת מהגלות ומתפיסתה, ולסגל לעצמו חיים נכונים ובריאים באוירה של ארץ ישראל.
הסיבה המרכזית לגלות ושפלות, למצבו הקשה של עם ישראל, היא שאין מודיעים את ארץ ישראל, שאין מתייחסים אליה כראוי.
כיום ניתן לראות זאת בצורה בולטת. הדיבור על ארץ ישראל, מעלתה, שבחה וחשיבותה, על כך שרק בה ניתן להגיע להשגות עליונות בתורה ולחיים בריאים ונכונים, על קדושתה ואוירה המחכים, כל אלו הם כמעט דבר שאיננו נשמע. אנשים מרגישים שאלו דברים ישנים ומיושנים, ולא מבינים שדברים אלה, כפשוטם, הם הבסיס לחיינו כאן.
גישה כזו גורמת לשפלות. אחת התוכניות שעלו לאחרונה לדיון בממשלה פותחת במילים: "מדינת ישראל שואפת לשלום, על פי חזונו של… נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש". זוהי פיסגת השאיפות של מדינת ישראל, לאחר 56 שנות עצמאות…
זוהי דוגמא לשפלות, לחוסר כבוד לאומי. וכי זו שאיפתנו? וכי חזון הנביאים, חלומות הדורות הקודמים, שאיפת הגאולה, כל אלו בטלים ומבוטלים אל מול חזונו של בוש?
הכאב הגדול הוא חילול ה' שבדבר, שכן עם ישראל מופיע בעולם בצורה בזויה וללא כבוד. כבוד האומה הוא דבר חשוב ביותר, עד שמותר אף לצאת למלחמה למענו, שכן ללא כבוד לאומי – אין קיום לאומה, כפי שניתן לראות היום, שהשפלה של עם ישראל גובה, לצערנו, הרוגים.
כפי שמדגיש הרב, הכל נובע מכך שלא מתייחסים לארץ ישראל כראוי.
ארץ ישראל היא עניין בעל ערך עצמי, מוחלט, שאיננו תלוי בנסיבות כאלה ואחרות. על כן הוא יכול לדחות מפניו דברים אחרים, ועל כן יש להילחם ולהיאבק בעבורו, שכן הוא היסוד שעליו נבנים שאר הערכים.
אולם, כאשר גם ארץ ישראל היא עניין שניתן לסחור בו, וחבלי הארץ השונים הם "נדל"ן", העומד למשא ומתן, הרי שזה מלמד על משבר ערכים כללי, על כך שאין דבר שיש לו ערך מוחלט, שממנו לא נסוגים. ואכן, אנו רואים כי אין גבולות לנסיגה ולהידרדרות. היחס לארץ ישראל משפיע על ההתייחסות לערכים בכלל, ועל היכולת להעמיד סולם ערכים יציב.
מנסים לפתור את "בעייתה" של ארץ ישראל על ידי גדרות, ערבויות וכדומה. אלו הן פתרונות ארעיים וזמניים, והם מתאימים לאומות העולם, שאף חייהם זמניים. אולם, עם ישראל הוא עם הנצח, והפתרונות שהוא חי על פיהם צריכים להיות מוחלטים ונצחיים. רק מתוך בירור אמיתי של יחסנו לארץ ישראל ניתן לגזור התמודדות מעשית עם הבעיות שאנו ניצבים בפניהן.

הרב באיגרתו מציע דרך תיקון: כיצד מתקנים את חטא המרגלים, את חטא המאיסה בארץ חמדה.
אמנם אנו בטוחים בנצחונה של ארץ ישראל, שסופה להתגלות במלא כבודה ומעלתה, אך יש להתוות דרך – כיצד אנו מתקדמים לקראת היעד הזה. המציאות גורמת פעמים רבות לתסכול, לתחושה שעלינו לעשות מעשים שישנו את המצב. התסכול יוצר אנרגיות וכוחות שצריך להוציא אותם אל הפועל בצורה נכונה.
דרך תיקון אחת שבה עוסק הרב באיגרת כולה – תורת ארץ ישראל.
האיגרת נכתבה לתלמידי חכמים שבירושלים, שהרב מזרז אותם לעסוק בתורת ארץ ישראל, "להראות לכל העולם נצחונה וגדולתה של תורת ארץ ישראל…".
הרב מפרט באיגרת את חזונו – כיצד יופיע אור תורת ארץ ישראל, וכיצד יביא הדבר לקירוב ולחיבור של עם ישראל אל התורה. אמנם הגשמת החזון אורכת זמן, אך אנו נדרשים לעסוק בכך.
חלק מהודעת שבחה של הארץ, הוא ההבנה מה פועלת ארץ ישראל על התורה. בלימוד תורת ארץ ישראל יש ברכה וגדלות ועמקות בתורה, מתוך מעלתה של הארץ.
הרב מעיד על עצמו, שהוא מרגיש את ההבדל שבין הלימוד שבארץ ישראל, ללימוד שבחוץ לארץ: "אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בארץ ישראל לתלמידי חכמים מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל. ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני".
אף ר' זירא העיד כך על עצמו. לאחר שעלה לארץ ישראל שינה את דעתו באחת מהסוגיות, והסביר: "שמע מינה, אוירא דארץ ישראל מחכים"2.
עדויות אלה חשובות לרוצים לעסוק בתורת ארץ ישראל.
אנו שואלים את עצמנו – מי אנחנו, שנבוא לומר שהתורה שבארץ ישראל מעלתה עליונה, הרי דורות רבים, שאנו עומדים מולם ועוסקים בדבריהם בחרדת קודש, היו בחו"ל, וכיצד יכולים אנו לעסוק בתורה בדרגה גבוהה יותר?
והתשובה היא, שכך הם הדברים. מעלתה של ארץ ישראל עליונה ביותר, עד שניתן לחוש בה, כפי שהעידו גדולי ישראל. אין זה מפני מעלתנו ודרגתנו, אלא מפני מעלתה של הארץ: "חביבה כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרי גדולה שבחו"ל".
אין אנו זונחים את תורת הדורות הקודמים שהתפתחה בחו"ל, אלא עוסקים בה מתוך מעלתה של ארץ ישראל, ובכך מרוממים את דברי התורה, כפי שכותב החתם סופר בתשובה שכתב לארץ ישראל3:

…ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה, יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה, ובדעת ובכל מלאכה, ועל דרך זה נתעלה תלמוד בבלי על ירושלמי אחר שנתקבל שם והיתה הרוחה, בדין ובהלכה.

"לא לעזות יחשב לנו", שכן אין אנו רואים את עצמנו כחכמים ונבונים ויודעים את התורה יותר מתלמידי חכמים שבחו"ל. אלא שאנו יושבים בארץ ישראל, "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה…"4, ארץ המסוגלת לחכמה, לנבואה ולרוח הקודש, המשפיעה "על כל תלמיד חכם שמבקש ללמוד תורה לשמה". זוהי זכותנו וחובתנו, להודיע קדושתה של ארץ ישראל, ופעולתה הברוכה על התורה ולומדיה.

אל לנו להתבייש מלהודיע את מעלתה של הארץ, כי חוסר ידיעה בעניין הוא הגורם לגלות ולשפלות. כאשר אין מבינים את חשיבותה של ארץ ישראל – לא ניתן לעמוד בלחץ האומות, ומתחילים לוותר ולסגת. אם אין ערך מוחלט לכל חבל ארץ בארץ ישראל, לכל ישוב ולכל מקום, אז למה לא לוותר עליהם?
רק ההבנה בערכה העליון והמוחלט של הארץ, יכולה לעמוד בפני הלחצים, שכן מובן שאין זה כלל נושא לדיון.

לפעמים יש תחושה, שדיבורים על ארץ ישראל הם "פסה". אדם רוצה לצאת מארץ ישראל סתם (למשל: לטיול), וכשמסבירים לו שזה אסור, וגם לא טוב, לעזוב מקור חיים, ארץ קדושה וטובה וללכת למקום טומאת ארץ העמים – זה נשמע מיושן, "הרי כולם יוצאים מהארץ, ומי מתחשב במעלתה וקדושתה בעניין"?
אך אנו צריכים להתחזק בעניין, ולהבין ולהודיע את מעלתה של הארץ, ואת זכותו הגדולה של מי שזכה להיוולד ולא לצאת ממנה כל ימיו, כפי שמבאר בעל "חסד לאברהם"5, ושל מי שזכה לעלות אליה ולקבוע בה את מקומו.

ישנה דרך נוספת לתיקון חטא המרגלים. התיקון הוא, כפי שראינו, בכך ש"מודיעים את ארץ ישראל". כיצד עושים זאת? לאחרונה למדנו שיש דרך להודיע: לדפוק בדלת של האנשים ולדבר, לשוחח ולהודיע את ארץ ישראל, מעלתה, קדושתה וחשיבותה. להודיע את הכאב הגדול של ניתוק איברים מן הגוף החי. מי שחש את הכאב בעצמו, יכול להקרין זאת לאחרים, ולשתף אותם בכאב, ובצורך להעמיק את הקשר שלנו לארץ ישראל.
הודעת ארץ ישראל לכלל הציבור צריכה להיעשות גם כדי לשמור על כבודה. משפטים שנאמרו באחרונה מבזים את ארץ ישראל, ויש למחות על כך, לצעוק ולהתריע, שאין לדבר כך על הארץ. "בעוד זמן מה חבל עזה יהיה נקי מיהודים". זהו משפט מזעזע, שמקורו בדברי שונאי ישראל. הייתכן שכך יאמר אחד מראשי המדינה?!
חובה עלינו לזעוק כנגד אמירות כאלה, לעבור בין האנשים ולהשיב לארץ ישראל את כבודה האבוד, ומתוך כך נזכה להחזיק בארץ ולהבין ולחיות את מעלתה וקדושתה.



1 השיחה ניתנה ביום חמישי, כ"א סיון, ערב פרשת "שלח" ה'תשס"ד.
2 בבא בתרא קנ"ח ע"ב.
3 שו"ת חתם סופר יו"ד, תש' רל"ג.
4 דברים י"א, י"ב.
5 מעין ג' נהר י'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן