מוסר "שמח בחור" הרב יהושע ויצמןכ"ד בשבט ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"שמח בחור"


כדרכנו מדי שנה, נעסוק מפעם לפעם באגדות המופיעות במסכת קידושין, הנלמדת בשנה זו בישיבה.
הגמרא אומרת1:

תנו רבנן 'ושמתם', סם תם. נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי (הפצע יזדהם). כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'ואליך תשוקתו', ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: 'ואתה תמשל בו'.

המשל שמביאה הגמרא דורש הבנה - מדוע מכה האב את בנו "מכה גדולה"? לאחר מכן הוא שם לו רטיה - אם שם רטיה, מדוע מכה הוא מתחילה?
דבר נוסף שיש להבין הוא את משמעות הביטוי: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", וכבר נאמרו דברים רבים בעניין זה.

המכה שנותן האב לבנו היא משל ליצר הרע.
חז"ל מלמדים אותנו, כי העולם הזה מצד עצמו הוא בחינת "מכה גדולה". הקב"ה שם את האדם במציאות חומרית והוא מוקף בצרכים רבים ובפיתויים שונים - והאדם איננו יכול לעמוד בניסיון. בצורה פשוטה, ללא עזרה מהקב"ה, אין אדם יכול לעמוד מול עולם החומר.
אומנם, נתן הקב"ה בחירה לאדם, והוא מצווה לבחור בטוב - והתורה היא "סם חיים", שבעזרתו יכול האדם לעבור את העולם הזה בשלום.
כיצד מסייעת התורה לאדם?
במדרש מובא2 על הפסוק3: "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט":

אמר ר' שמואל בר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, על ידי שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות. אמרו: כל חכמתו של שלמה כך, שאמר 'שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך', ומשה אמר (במדבר ט"ו): 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', ושלמה אמר: 'והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך', הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין?! כיון שאמר: 'ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט', אמרו: יפה אמר שלמה...

וכבר שאלו רבים מה התחדש לחכמים כשלמדו את סופו של הפסוק, וכי לא ידעוהו מתחילתו?
והתשובה היא, שסופו של הפסוק משנה את ההבנה של תחילתו. כאשר אדם יודע שיש דין ויש דיין והוא יבוא במשפט על מעשיו, יכול הוא לשמוח ולהיטיב ליבו. הידיעה על המשפט, מובילה לכך שהנאותיו של האדם ייעשו בצורה נכונה, מתוך צורך אמיתי ובדרך מרוממת וישרה4.
נראה, שכך היא הבנת הגמרא. כאשר יש לבן רטיה - יכול לאכול כל שרוצה ולשתות כל שרוצה. כך כאשר אדם משועבד לתורה - יכול הוא להנות ככל שרוצה - בדרך המתאימה לתורה.
רק בדרך זו יש משמעות לתענוגות ולהנאות. ההנאה החיצונית - לשם ההנאה בלבד - גורמת לכך שהאדם משתעבד לה, ומותירה את האדם ריק מתוכן, מלא נקיפות מצפון ותחושת ריקנות וחרטה. אולם ההנאה המשמעותית, שאיננה גורמת לאדם לצאת ממחויבותו לתורה - היא ההנאה שיש לה משמעות, וטעמה ערב גם לאחר שעברה מן העולם.
במקום נוסף5 דרשו חכמים:

שמח בחור בילדותך... אמר ר' לוי, (משל) לעוף שהיה חבוש בכלוב. בא עוף אחד ועמד לו על גביו. אמר לו: אשריך, מה מזונותיך מצויין לך, אמר ליה: ביש גדא וטמיע מזלא (רע מזל), למזונותי את מסתכל ולחבושי לית את סקר (וּלְכִלְאִי אין אתה רואה), דלמחר מפקין ונכסין לי (שלמחר מוציאים ושוחטים אותי)?! כך 'ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט'.

הציפור הכלואה מבינה, שלא ניתן לקבל זרעונים בחינם. לכל הנאה יש מחיר והמחיר הוא - כלוב, שעבוד.
החופש הוא ערך ששווה לשלם עבורו בזרעונים. עדיף לקבל פחות זרעונים ולהיות חופשי.
האדם שמחפש ריבוי הנאות - משלם על כך בשעבודו לתאוותיו ולצורכי גופו. זהו מחיר כבד ביותר עבור הנאות חולפות, אך האדם אינו מודע למחיר שהוא משלם. הוא רואה את הזרעונים ואינו רואה את הכלוב.
הידיעה שיש משפט לבסוף, מאפשרת לאדם להנות בצורה מלאה. אין הוא כבול לתאוותיו וליצריו וההנאות לא יעבירוהו על דעתו.
הכתוב אומר6:

כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף.

בעיני הציפור נדמה כי הזרעונים המונחים על הארץ נועדו להנאתה ואיננה חושבת שמא מישהו הניח רשת לידם כדי ללכוד אותה. אדם חושב שההנאות נועדו בשבילו, ואינו מבין כי נלכד ברשת התאוות והיצרים7.
הדרך להתמודד עם ההנאות ולהישאר חופשי היא על ידי תורה, שהיא הרטיה שנתן הקב"ה למכה זו. אמנם נתון האדם בעולם מלא פיתויים שאין לעמוד מולם, אך כל עוד הוא מכופף עצמו לתורה - חזקה עליו שיהנה בכשרות ובדרך נכונה, וכך לא ישתעבד להנאות העולם.

הבנה נוספת בעניין זה מובאת בתורת החסידות8.
"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". התורה היא תבלין ליצר עצמו.
בצורה פשוטה כוונת הדברים היא, שהיצר משתמש בתורה כתבלין לחטא. כאשר אדם חוטא בגלל שיצרו מתגבר עליו - הוא יודע שחטא, והוא בא לעשות תשובה. אולם כאשר הרע הופך להיות תורה והאדם משתמש באידיאולוגיה כדי להצדיק את חטאיו - כלל לא יבוא לשוב מהם, שכן לדעתו "הכל תורה", ואף חטאיו נעשים לשם התורה.

בצורה עמוקה יותר יש לומר, לאור תפקידו של התבלין בהכנת המזון. התבלין ממתק את המזון ועושהו ראוי לאכילה.
הקב"ה ברא את יצר הרע, והתורה, כתבלין, ממתקת את יצר הרע וכך ניתן להשתמש בו ולהנות ממנו.
תפקידו של האדם בעולם הוא להפוך את המרירות של היצר הרע, של החומר, למתיקות9.
יש להפוך את מרירותו של היצר למתיקות - על ידי התורה. כמשה שהמתיק את המים המרים על ידי עץ - בחינת "עץ חיים למחזיקים בה", יש כוח בתורה להמתיק את מרירותה של המציאות.
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" - בשני יצריך10. גם היצר הרע הוא חלק מהיצירה האלוקית וניתן להשתמש בו לעבודת ה' ולאהבת ה'.
אמנם הגילוי הראשוני שלו בעולם הזה הוא כרע, והוא מושך את האדם אל הרע, אך ניתן למתקו על ידי קישורו לשורשו - למקורו הטוב ממנו נולד11. מיתוק זה נעשה על ידי התורה, בפנימיותה ובעמקותה, החודרת אל פנימיות המציאות ומרוממת כל דבר לשורשו ולמקורו.
כאשר יודע האדם מנין נוצר הרע ומה תפקידו בעולם - יכול הוא להתגבר עליו ולהפוך את מרירותו למתיקות. במצב כזה - "אכול מה שהנאתך". ההנאות, שיכולות להוריד את האדם לשפל המדרגה, יכולות להיות דבר המרומם את האדם כאשר הן נעשות מתוך תורה - מתוך הבנת עניינן ומהותן ותפקידן בעולם.
דוגמא לכך ניתן לראות בדברי הרמח"ל12.

וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו התלמידי חכמים להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו, שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם, הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים.

האדם הקדוש, עומד על מהותה של האכילה והשתיה, ומבין מדוע נברא האדם כך שזקוק לאכילה, וכיצד מרומם האדם את המציאות על ידי אכילתו. אדם זה נהנה ביותר מכל מה שהוא אוכל - אין זו סתם ארוחה טעימה, שכן בנוסף לטעם הטוב הוא מרומם את העולם כולו, ודבר זה גורם לו הנאה ושמחה.
ההנאה, השמחה האופטימיות - אלו ערכים חשובים ביותר, והכרחיים לאדם הרוצה להידבק בה', אך כאשר נעשים למטרה חיצונית - הם עלולים להוריד את האדם ממדרגתו ולהשפילו.
בהמשך הגמרא מובא:

אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום'. ואמר ר' שמעון בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר: 'אלהים לא יעזבנו בידו'.

בצורה פשוטה באה הגמרא להזהיר את האדם, שידע שאין די בניצחון חד פעמי על היצר, אלא יש להלחם בו בכל פעם מחדש.
בתורת החסידות העניקו לדברים אלה פשט הפוך, מעודד ועמוק13:

זו מעלה ותועלת עבור האדם. כי כאשר יחשוב האדם, שהוא צריך לנהל מלחמה ממושכת משך כל שבעים שנות חייו, זה יגרום לו כבדות ועצלות וימנע מלהלחם. לכן מודיעים לנו חז"ל, שבכל יום ישנו יצר חדש, ומלחמתו תמשך יום אחד בלבד. ולמחר מי יודע מה יולד יום, אולי מחר ימות. מלחמה ליום אחד בלבד נקל יהיה לאדם לעמוד בה להתגבר על היצר ולהכניעו.

האדם נדרש להילחם ביצר רק היום. היצר של מחר עוד לא נוצר, ואין צורך להלחם בו כבר עתה. היום - הילחם ביצר של היום.
זוהי עצה חשובה במלחמת היצר. להיגמל לחלוטין מהרגלים רעים ומתאוות - קשה ביותר, אך לדחותם - ביום או שעה - יכול האדם בקלות יחסית.
חז"ל אומרים לאדם: היצר שיש לך עכשיו, בשעה זו, הוא יצר בפני עצמו ואותו אתה יכול להכניע. בשעה הבאה תתמודד מחדש - עם יצר חדש. על יצר קטן יכול אדם להתגבר.
כך עוזר הקב"ה לאדם להתגבר על היצר - מחלק את היצר הגדול לחלקים קטנים, שעל כל אחד מהם יכול האדם להתגבר. ההתמודדות היא על ידי דחיה של העברה בשעה, וכאשר בשעה זו לומד האדם תורה, הרי שהוא מתמלא בתורה, ואז העבירה מתרחקת ממנו14:

...גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר: 'אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד'.

מילוי הלב בענייני תורה - ממלא את האדם בקישור לעולם הרוחני, והנאותיו הן הנאות רוחניות, והוא כלל אינו נמשך אחר העבירה.




1 קידושין ל' ע"ב.
2 קהלת רבה פרשה א' פס' ג' ועי' בשיעור לפסקא זו שם מבוארים הדברים בהרחבה.
3 קהלת י"א, ט'.
4 עיין בשיחת מוסר "שמח בחור בילדותך..." המופיעה באתר, ובשיעור למדרש קהלת רבה א' פסוק ג', א' המופיע באתר.
5 קהלת רבה פרשה י"א פסוק ט', א'.
6 משלי א', י"ז.
7 פעמים שהרשת מונחת במתכוון, על ידי בעלי אינטרסים המשווקים הנאות לאנשים, וגורפים הון. החושב כי ההנאות נועדו עבורו, איננו מבין כי הוא לכוד בידי בעלי הממון העושים בו כרצונם.
8 עי' בספר "ביאורי חסידות לש"ס" לגמרא זו.
9 עי' בהקדמת הזוה"ק ד' ע"א, בעולת ראי"ה א' עמ' קל"ז, ובמקומות רבים נוספים בכתבי הרב קוק זצ"ל.
10 ברכות פ"ט מ"ה.
11 עי' בעניין זה ב"משוש הארץ" עמ' קע"ז.
12 מסילת ישרים פרק כ"ו.
13 עיין ב"ביאורי החסידות לש"ס" לגמרא זו.
14 רמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה.



-------------------------------------------------------------------------------------------