מוסר אני שמח! הרב יהושע ויצמןח' באדר ב' ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



אני שמח!


לאדם החי בעולם המודרני קשה להיות שמח. התרבות המודרנית היא דבר המפריע לשמחה. האדם מתחנך כל העת לא להיות מרוצה ממה שיש לו, הפוך מדברי חז"ל1: "איזהו עשיר, השמח בחלקו". כדי להיות שמח צריך האדם התגברות מיוחדת על האווירה שסובבת אותו.

עיקר הבעיה היא, שאפילו כאשר אדם שמח - הוא איננו יודע מזה. להבהרת העניין נביא דוגמא מתחום אחר.
בחורה נפגשה עם בחור פעמים רבות, והכל נראה לה מתאים, אבל יש לה בעיה: היא לא "מרגישה". היא לא "אוהבת". בשיחה, נשאלה הבחורה:

- את מתגעגעת לבחור?
- כן.
- את מחכה כל פעם לפגישה הבאה ביניכם?
- כן.
- כשאת לא נמצאת איתו הוא חסר לך?
- כן.
- אם כן את אוהבת אותו!

היא אוהבת את הבחור, אך איננה יודעת את זה. כי היא בטוחה שצריך להיות רגש אחר, שחסר לה משהו. כך גם בעניין השמחה.
לומד בחור בישיבה וחושב כי אינו שמח.

- אתה לומד?
- כן.
- אתה מבין?
- כן.
- יש לך ספרים ללמוד?
- כן.
- אתה מקבל שלוש ארוחות ביום?
- כן.

אז אתה שמח! דבר לא חסר, וזו שמחה.
אדם השמח בחלקו הוא אדם שיודע להגדיר שהוא שמח. לא רק מצד הסתפקותו במועט, אלא מצד שהוא מגדיר את מצבו, עם מה שיש לו, כשמחה.
הקושי הגדול בדבר זה, הוא התרבות - המחנכת באופן עקבי בצורה ההפוכה, וגורמת לאדם להרגיש תמיד שחסר לו.
בכמה צורות דואג העולם לכך שלא נהיה מרוצים.
העולם מתחדש מרגע לרגע. מוצרים חדשים, אפשרויות חדשות ועוד מוצעים לאדם בכל עת, וכך הוא חש תמיד שחסר לו, שאין לו הכל.
הגורם החזק ביותר לתחושת חוסר הסיפוק של האדם הוא התחרות. "מי שיש לו מנה - רוצה מאתיים", אמרו חכמים2. מדוע רוצה מאתיים? כי לשכנו יש מאתיים. אם לכולם היה מאה - היה גם הוא מסתפק בכך.
ניתן לראות דוגמה לכך באיכות הדיור.
עד לפני עשרות לא רבות של שנים, חיה כל משפחה ברוכת ילדים בחדר אחד או שנים, והיה מקום לארח דוד שבא מחו"ל או סתם אדם שזקוק לכך.
כיום, גרה כל משפחה קטנה בדירה ברוכת חדרים, אך כדי לארח צריך לתאם מראש, ולפעמים זה לא כל כך נוח, הילד בדיוק הביא חברים... לילדה יש מבחן... וכדומה.
מה קרה? האנשים לא השתנו, וטוב הלב נשאר גם הוא כשהיה. מה שהשתנה זה הנורמה. כשכולם חיים בצפיפות אז זה טוב לכולם, וכשכולם חיים ברחבות - מי שדר בצפיפות מרגיש רע.
ההשוואה לזולת היא שגורמת לאדם להרגיש חיסרון.
התחרות הולכת וגוברת עם חדירת התקשורת לחיינו. בעבר, היה האדם משוה את עצמו לשכנו, ומקנא בו על חמורו החדש שקנה... כיום, יודע כל אחד על כל העולם, והוא משווה עצמו לאנשים בכל העולם.
כל רכב חדש, מחשב חדש, או דבר אחר שמופיע - מתפרסם בכל העולם, ומי שלא זכה בו - מרגיש כי אין לו מה שהוא צריך. חסר לו.
גם בתחום התורני יש להיזהר מהשוואות ומתחרות. חינוך למצוינות, ישיבות ל"מצטיינים", ל"מתמידים" וכדומה - גורמות לתחרות ולתחושת חסר ועל כן יש בכך בעיה. גם מ"קנאת סופרים תרבה חכמה"3 יש להיזהר. כך כותב הרב קוק זצ"ל בעניין זה4:

החכמה שמתרבה מתוך קנאת סופרים, כיון שבאה מתוך קנאה סופה להרקב, וכל רקבון יש בו סרחון, וזאת היא חכמת סופרים שתסרח בעקבתא דמשיחא, ועל ידי סרחון זה תתבטל צורתה הקודמת, ויוחל להיות מאיר אור הנשמה של החכמה העליונה מכל קנאה, שהיא למעלה מחכמת סופרים, היא החכמה שתצא לאור על ידי שיר חדש ושם חדש אשר פי ד' יקבנו. "ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון".

החכמה שמתרבה מתוך קנאה יש בה בעייתיות מסוימת, ואנו צריכים להישמר גם ממנה.
גם בתחומים נוספים פוגעת התחרות וההשוואה, כמו בחיי המשפחה.
מתי מותר לאדם לגרש את אשתו?

רבי עקיבא אומר, אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: 'והיה אם לא תמצא חן בעיניו'5.

וכבר ביארו, שאדם המוצא אישה נאה מאשתו, אין בכך בעיה אובייקטיבית - שאשתו איננה נאה. הבעיה היא בכך שהוא רואה אשה אחרת, שהוא משווה עצמו לאחרים, ומרגיש שחסר לו. השקפת עולם כזו תוביל לכך שימצא אשה נאה מאשתו.
הצעד הראשון בהתמודדות הוא זיהוי הבעיה. כך אפשר להתמודד איתה, ובכך לצעוד צעד גדול בדרך אל השמחה.
ברמה החומרית - ברדיפה אחר עוד ועוד מוצרים - אי אפשר להיות מרוצה. הדרך היחידה היא בשינוי השקפת העולם. יש להגדיר את השאיפות בצורה אחרת.
מה אני רוצה? מה שהקב"ה רוצה ממני! אני רוצה למלא את תפקידי בעולם בצורה טובה ונכונה. ממילא יכול האדם להיות מרוצה - מכך שהתפלל כראוי, הבין את תלמודו, קיים מצוות בהידור וכדומה.
החידוש באדם השמח בחלקו הוא עצם תחושת השמחה. איזהו שמח - השמח בשמחתו. אמור לעצמך: אני שמח,] והיה שמח!
עלינו לשוב ולשנן לעצמנו שהעולם הוא טוב:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד6.
טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו7.
הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ8.

שינון פסוקים אלה ודומיהם, מחדיר בקרב האדם את הידיעה והאמונה כי העולם הוא טוב. גם מה שנראה לא טוב - מקורו הוא טוב, שכן "טוב ה' לכל", ואין דבר היוצא מחוץ לחסד האלוקי.
אנו צריכים לשוב ולומר לעצמנו, כי אנו שמחים וטוב לנו. מדוע? כי ה' אמר שטוב לנו. אמנם בפרסומת אמרו שבלי דבר זה או אחר - זה לא טוב, אך ה' אמר שזה טוב. "והנה טוב מאוד".
מסופר, שבאו שנים מתלמידי המגיד ממזריטש ושאלוהו הכיצד יכול אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, בשמחה9? אמר להם לכו אל ר' זושא והוא יסביר לכם. הלכו ופגשו את ר' זושא, שוכב מאחורי התנור, לבוש בלויי סחבות, רעב ללחם ומדוכא בייסורים. אמרו לו כי הרבי שלחם אליו, שילמדם כיצד לברך על הרעה כשם שמברכים על הטוב. השתומם ר' זושא ואמר להם: הרבי שלח אתכם אלי? והרי מעולם לא היה לי דבר רע, ואיך אדע כיצד לברך על הרעה?!
בעיני כל אדם - ר' זושא היה במצב רע. אך הוא טוען שלא פגש מעולם רע. הכיצד?
זהו עניין של החלטה. צריך אדם לעבוד על עצמו ולהגיע למדרגה, שבה הוא מחליט שטוב לו - וטוב לו!
"פקודי ה' ישרים משמחי לב"10. זוכה אדם לעסוק בתורה, בדברי אלוקים חיים - איזו שמחה גדולה מזו? זוכה להבין - שמחה כפולה ומכופלת. כאשר הולך אדם ביושר, בלא להשוות עצמו לאחרים, הרי שזה מוביל לשמחת לב.
יטען אדם שאיננו מרגיש? נאמר לו: אתה שמח. מה שאתה מרגיש - זו השמחה. אתה לומד - הרי שאתה שמח. אתה מניח תפילין - פקודי ה' משמחי לב. זו השמחה. כך עליך להחליט, וכך אתה מרגיש.
אומרים בשם הבעש"ט, כי חושך לא מגרשים במקלות, אלא על ידי אור. מידות רעות ועצבות בראשן, מתקנים על ידי ריבוי שמחה. העיסוק של האדם צריך להיות בחלק הטוב של החיים ושל האישיות ולא ברע. הצעד הראשון הוא ההגדרה: אני שמח! המצב שלי כרגע הוא מצב טוב, ואני שמח. ההמשך יבוא מאליו.




1 אבות פ"ד מ"א.
2 עי' קהלת רבה פרשה א' פס' י"ג, א'.
3 בבא בתרא כ"א ע"א.
4 אורות התחיה, ל"ח.
5 גיטין פ"ט מ"י.
6 בראשית א', ל"א.
7 תהילים קמ"ה, ט'.
8 תהילים ק"ז, א'.
9 ברכות פ"ט מ"ה.
10 תהילים י"ט, ט'.



-------------------------------------------------------------------------------------------