פרשת השבוע פרשת תולדות הרב יהושע ויצמןכ"ט בחשון ה'תשס"ו

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



למעלה מטעם ודעת


פרשת הברכות שברך יצחק את יעקב מעוררת תמיהות רבות. בזוה"ק1 עמדו חז"ל על תמיהה אחת:

ואם תאמר, איך לא ידע יצחק את כל מעשיו הרעים של עשו, והרי השכינה היתה עמו, שאם לא שרתה עמו שכינה, איך יכול היה לברך את יעקב בזמן שברכו?! אלא ודאי השכינה היתה שוכנת עמו בבית, ושוכנת עמו תמיד, אבל לא הודיעה לו, כדי שיתברך יעקב בלא דעתו אלא בדעתו של הקב"ה...

רצה הקב"ה שלא יגיעו הברכות ליעקב מדעתו של יצחק, אלא מדעתו של הקב"ה.
אילו היה יצחק מברך את יעקב מדעתו, היתה זו ברכה מצומצמת, הנתונה במסגרות הדעת והחשיבה האנושית. שהרי מה היה גורם ליצחק לברך את יעקב? התנהגותו החיובית. זוהי החלטה אנושית, והיא נשארת ברמה האנושית.
כאשר יצחק רוצה לברך את עשו, ובכל זאת מתברך יעקב, הרי שהברכה הגיעה ליעקב בדרך של "למעלה מטעם ודעת". לא סברות אנושיות גרמו ליעקב לקבל את הברכה, אלא ההנהגה האלוקית. זוהי ברכה עליונה שאיננה נתונה במסגרות האנושיות. לא כאב המברך את בנו בירך יצחק את יעקב, אלא מתוך נשמתו, ועל כן זוהי ברכה עליונה יותר.

נראה, שניתן ללמוד מפרשה זו לימוד גדול.
דברים שהאדם יכול להשיג בדעתו, הם קטנים ומצומצמים (בחינת "אור פנימי"). דברים שאיננו יכול להבין ולחוות - הם דברים גדולים ועליונים (בחינת "אור מקיף"). כאשר אנו עושים דברים שאיננו מבינים אותם, זוהי מדרגה עליונה יותר. אנו נפגשים עם רצון ה' שלמעלה מהשגתנו, וזוהי מדרגה עליונה יותר מן הדברים שאנו יכולים לקלוט ולהשיג בהשגה האנושית המצומצמת.
פעמים רבות רוצה האדם להבין ולחוות את הדברים הרוחניים. זהו רצון נכון, אך צריכה ללוות אותו הידיעה, שמה שמשיג האדם הוא לעולם קטן ומצומצם מן הדברים שאיננו יכול להשיג.
זיכה אותנו הקב"ה בכך שיש דברים שאיננו מבינים ואנו עושים אותם בשמחה, שכן בעשייתם אנו נפגשים עם האורות היותר גדולים, שאינם יכולים להצטמצם להשגה האנושית.
העושה רק את מה שמבין ומשיג - ישאר קטן, שכן יכולת הקליטה האנושית היא קטנה ודלה.

...ואין אני טוען ואומר בהחלט - חלילה לי מאל - כי כונת העבודה הזאת היא הסדר הזה אשר אמרתי. להפך, אל נכון נעלם הדבר ונעלה מזה. אומר אני: תורת האלהים היא, ומי שקבלה בתמימות, בלי התפלפלות ובלי התחכמות, מעולה הוא מן המתחכם והחוקר, אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוהית מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון2.

הרצון להבין ולבקש טעם לכל דבר נובע מירידה מסויימת של האדם, ומ"אגו" - האדם רואה את עצמו ואת הבנתו במרכז, ואינו מתבטל לשכל האלוקי.

דברים אלה מעלים בפנינו את דברי ה"לשם"3:

וביותר בחלה נפשי מדברי איזה מקובלים שבדורינו שהעמיקו בדבריו (של הרמח"ל) ז"ל יותר מדאי, וכל חפצם ותשוקתם לסבב את כל הלימוד ותורת קודש הקדשים זה, הכל רק על פי דרכי הרמח"ל ז"ל, והעמיקו בזה הרבה יותר ממה שכוון הוא עד שלקחו סתרי עליונים קודש קדשים שברום גבוהים ומכנים אותם בסבובי תהלוכות ההנהגה שבהעולם הזה, וכאלו שאין למעלה ח"ו שום דבר אלא רק מה שהשיגו הם בתהלוכות הנהגה שלפי דעתם. וחלילה חלילה להעלות זאת על הדעת לכל מי אשר בשם ישראל יכונה והוא רק מדרך החוקרים המתפלספים אשר לא נגה עליהם אור הקבלה כלל ולא ידעו מגילוייו ית"ש אלא רק מבחי' א"ס שבו לבד, ומעולם העשיה לבד...
ונחזור לדברינו ונאמר כי ודאי הוא שאותן המרבים בהסברים ומלבישים את הכל בהנהגת עולם הזה, הנה כוונתם הוא רק להשכיל ולמצוא רמז למציאות אורות העליונים אשר למעלה. בתהלוכות הנהגתו ית"ש אשר בהעולם הזה, וכוונתם העיקרי בזה הוא כדי להסיר ולהרחיק כל מחשבת פיגול מאיזה דמות ותמונה ומאיזה תכונת חומרי וגשמי וכל יציר נוצר מקדושת האצילות אשר שם הוא אלהות גמור כנודע. ובאשר שכל חכמת הקבלה מדבר באצילות ומכנה שם את כל עניני המציאיית והתכונות והפעולות וככל מה שנמצא בעולם הזה, לכן דחקו את עצמם ומחברים חיבורים ומרבים בדברים איך שכל המציאות דכל אורות העליונים שבאצילות הם הכל רק על ענייני תהלוכות ההנהגה לבד. ומסבבים את כל מה שנאמר באצילות להלבישם בענייני ההנהגה שבעולם הזה. והנה הגם שכוונתם הוא רצויה אבל מעשיהם בזה אינם רצויים כל כך לדעתי. כי גם אם ניתן להם את אשר להם לומר שכוונו באיזה דברים כהלכתן. ויש קצת רמז באיזה תהלוכות ההנהגה לאותן הדברים שהם אומרים. והוא אחר השתלשלות אלפי אלפים רבוא רבואות מדרגות אשר מהאצילות עד סוף העשיה. עם כל זה הנה אין זה מעיקר לימוד חכמת הקבלה כלל. כי הנה עיקר קדושת וגודל מעלות לימוד הקבלה הוא לדבר למעלה ולא למטה וכדי לתקן ולעורר באורותיהם למעלה.

בעל ה"לשם" יוצא בחריפות נגד הגישה הלוקחת דברים עליונים ומורידה אותם לביאור ענייני ההנהגה בעולם הזה.
אמנם, כבר כתב הרב הנזיר בעניין זה4:

אמנם אנו אין לנו אלא שיטת רמח"ל, ואחריו הגר"א ותלמידיו.

אף הרב קוק זצ"ל הלך בשיטת הרמח"ל, וביאר עניינים שבהנהגה על פי דברים פנימיים5.
אף אנו אוחזים בשיפולי דרכו של הרב קוק זצ"ל, שקרא לאחד את ההלכה והאגדה, ולהמשיך מִיַּם החכמה הפנימית אל התלמוד המעשי. אנו מנסים לראות כיצד עולמות רוחניים מופיעים בעולם ההלכה והמעשה.
דוקא משום כך, חשוב מאוד לדעת את דברי ה"לשם", שכן יש בהם הדרכה חשובה ביותר.
ישנה נטיה לאדם שבכל דבר עליון שהוא נפגש איתו, הוא מחפש מיד את ההשלכה המעשית. "מה זה אומר לי, מה אני עושה עם זה". זוהי נטיה שלילית, הנובעת מאגואיזם. האדם שקוע בעולם שלו, ואת כל הדברים העליונים הוא מכניס אליו. אין הוא יוצא מעולמו הפרטי ונפגש בעולמות אחרים, אלא הכל נמדד ברמה הסובייקטיבית.
יש לזכור כי "עיקר קדושת וגודל מעלות לימוד הקבלה הוא לדבר למעלה ולא למטה". העיקר הוא להבין איך מנהיג הקב"ה את עולמו, אף אם אין לכך השלכה מיידית עבור הלומד.
המתרגל ללמוד כך, מתוך רצון והשתוקקות להבין את דרכיו ית', מובטח לו ש"סוף הכבוד לבוא", והוא יעמוד על ההשלכות שיש לדברים העליונים בלימוד הסוגיות, בהלכות ובהבנת התהליכים המתרחשים בעולם.
אולם, חשוב ביותר לזכור, כי אין ללמוד דברים עליונים רק לפי המידה בה הם נוגעים אל העולם האישי. עיקר העניין הוא ידיעת הדברים כשלעצמם, ולא ההשלכה שניתן ללמוד מהם.

הדברים שנכנסים לעולם ההשגות של האדם קטנים הם ביחס לדברים העליונים שלמעלה מדעתו.
ברכות יצחק ליעקב היו למעלה מדעתו, ועל כן נשארו במקורן העליון ומשם התברך יעקב.




1 ח"א קל"ט ע"א בתרגום.
2 כוזרי, מאמר שני, כ"ו.
3 ספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סימן ז', ח'.
4 קול הנבואה עמ' רפ"ז סוף הערה תכ"ב.
5 ועי' דבריו באגרות ראי"ה א' אגרת מ"ג על הרמח"ל, "וגם אני הקטן הנני חפץ למנקט בשיפולי גלימיה ז"ל, וללכת בעקבותיו כפי מעוט יכולתי".



-------------------------------------------------------------------------------------------