![]()
כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: גרוסמן אורי. הרהורים על פרשת זכור השבת נקרא בע"ה את פרשת "זכור". מצינו בראשונים, שתי דרכים לקיום המצוה של זכירת מעשה עמלק. יש שהבינו1 שמצוה זו מתקיימת דווקא ע"י הקריאה מספר התורה, ויש שהבינו2 שמצוה זו היא בהתעוררות של כל אחד, בפיו ובליבו, לחדש את שנאתו לעמלק. צורות אלו של קיום המצוה, מלמדות אותנו על בחינות שונות בהבנת המשמעות של מצוה זו וכפי שיתבאר מתוך ד;ברינו בע"ה. לעתים אנו שואלים את עצמנו- האם פרשה זו היא לא אכזרית מדי? מחיית עם שלם? שאלה זו צפה ועולה ביחס לדינים נוספים בתורה, כגון: "לא תחיה כל נשמה" וכן ביחס לעונשים בתורה. ישנן כל כך הרבה עבירות בתורה, שהעונש עליהן זה: "מות יומת", אפילו על מעשים קלים. לכאורה מדובר באכזריות נוראה, שלא עולה בקנה אחד עם המוסריות והנועם אליה התורה מחנכת אותנו. אומנם, מבחן התוצאה, אשר דרכו עלינו למדוד את הדברים, מראה כי בפועל הדברים הפוכים לגמרי. זהו לימוד יסודי בעניין זה. ההיסטוריה היא המלמדת אותנו, איזו תורה מולידה אכזריות חסרת גבולות ואיזו תורה מולידה רחמנות וחסד. הצורה בה עם ישראל מופיע בפועל, היא קנה המידה האמיתי לרמת המוסר שלו. תיאור עוצמתי ניתן לכך בספר "אני מאמין", המאגד עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בשואה (עמ' 303-304, "יוסל ראקובר בשיחה עם קונו"): דת הנצרות היא דת האהבה. "אהבו את שונאכם" היא סיסמת הנצרות, המטיפה למאמיניה על אהבה וחסד חסרי גבולות. אמנם ההיסטוריה לימדה אותנו, כמה צביעות יש בחינוך הזה. אפילו כשיצאו להילחם בשם הדת, כגון במסעות הצלב, טבחו ברבבות באכזריות נוראה. ביהדות לעומת זאת, המלאה חוקי הנקמה של "מות יומת", התוצאה היא אחרת לגמרי. כך למשל בספר "שיח לוחמים"3, שיצא לאחר מלחמת ששת הימים, מתוארות חוויות שונות מהלחימה, המשקפות את הרמה המוסרית הגבוהה של עם ישראל אף מול אויביו: איננו באים לראות בתקריות הללו, כדרך אותה עלינו לאמץ במלחמה. ודאי שיש כאן גם התנהגות שגויה שעברה את הגבול. אומנם, ניתן ללמוד מהסיפורים הללו, מהי בסופו של דבר התוצאה של החינוך של עם ישראל ושל תורתנו הקדושה. אותו חינוך, של מחיית זכר עמלק, הוא המייצר כזו רמה של מוסרית גבוהה. הקריאה מתוך ספר התורה מטביעה בנו את שנאת הרע בצורה טהורה וקדושה. איננו מכניסים לתוכה את שנאתנו האישית ורגשי הנקמה האישיים המתלווים בדרך כלל לשנאה. כך עולה מדברי הרב על ברכת "למלשינים אל תהי תקוה": הבנה זו, היא הנוגעת לצורת קיום המצוה דווקא ע"י הקריאה מספר התורה. זהו ביטוי לכך, שהמצוה למחות את הרע איננה קנה המידה הבלעדי, אלא מתכללת היא בחינוך הגדול לאמת הכללית של התורה, המכיל בתוכו את ערכי המוסר והחסד. כך עלינו להביט על הדברים. כעין מה שמצינו, אצל עיר הנידחת, שבסופו של דבר- התוצאה של אותו מעשה היא: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". אומנם, כפי שפתחנו, יש שראו את המצוה הזו, לא כדבר הקשור לספר התורה אלא בפועל בחייו של כל אחד. נקודת המבט הזו, מחנכת אותנו לעורר בתוכנו כל הזמן את השנאה לעמלק. זהו לימוד חשוב, בהחדרה להכרתנו את משמעות המושג של שונא. במסקנות דו"ח וינוגרד, נמנתה בין הסיבות לכישלון במלחמת לבנון השנייה, החדירה של תרבות המערב לערכי צה"ל, אשר גרמה לפגיעה ובלבול בערכי יסוד כגון: חתירה לניצחון ודבקות במשימה. כאשר יש סדקים גדולים וטשטוש בהגדרת המושג של שונא, הדבר מקהה את הנכונות להשיב מלחמה שערה ונוצר יחס שגוי למציאויות שונות תוך כדי הלחימה. על כן חובה עלינו לברר ולחדד לעצמנו את השנאה לאויבנו, ולעורר אותה בליבנו (ישנן דעות באחרונים, שבכל אומה יש בחינה של עמלק, והמשמעות של הזכירה והשנאה של עמלק היא רלוונטית כנגד כל הקמים עלינו לכלותנו). אלו הן 2 בחינות חשובות בגישה לשנאה ומחיית עמלק. מחד, המבט הכללי על התורה ועל עם ישראל כפי שמופיע בפועל. אך מאידך גיסא, חובת בירור השנאה כלפי שונאינו כדי שהרע יתבער מהעולם והטוב יופיע במילואו. 1 היא שיטת ספר האשכול (הל' חנוכה ופורים) והראב"ן 2 רמב"ם, סהמ"צ, לא תעשה נט 3 בהוצאת "חברים צעירים מהתנועה הקיבוצית" ------------------------------------------------------------------------------------------- |
|||||