לחיות עם פרשת השבוע פרשת דברים (חזון)הרב יהושע ויצמןו' אב ה'תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: גרוסמן אורי.



ספר דברים - ספר המוסר ושני סוגים ביצר הרע



השבת - כאשר אנו עומדים לפני סיום הזמן ושנת הלימוד בישיבה – ישנה גם התחלה חדשה, של קריאת ספר דברים. התחלת ספר דברים, אשר הוא בעצם ספר המוסר של משה רבנו, היא בבחינת "דבר בעתו מה טוב" לקראת חופשת בין-הזמנים.

כתב ה"שם משמואל" על "היהודי הקדוש", הלא הוא ר' שמחה בונים מפשיסחא:

דברי מוסר שבמשנה תורה חודרים יותר לתוך עומק לב ישראל ומעוררים ביותר. כמו שהגיד היהודי הקדוש זצ"ל מפשיסחא, שהמובחר בספרי המוסר הוא משנה תורה והיה מזהיר תמיד לתלמידיו ללמוד משנה תורה ולעורר ליבם.

ה"שם משמואל" מאריך לבאר, שמעלתו המיוחדת של משנה תורה היא שכאן דבר ה' עובר דרך עצמותו של משה רבנו. הכתיבה של התורה בחומשים הקודמים, שייכת למדרגה עליונה מאוד אשר לא מופיעה דרך אמצעי המגשר בין ה' לישראל. אומנם אלו דברים נשגבים במעלתם, אך רחוקים הם מהלב. לא בקלות עולה בידנו לקרבם להבנתנו ולנפשנו ולעמוד על הערכים הגנוזים בהם. דבר ה' בספר דברים לעומת זאת, מופיע דרך משה: "הואיל משה באר את התורה הזאת". הצד האנושי הכלול בו, מאפשר לנו להבין בו יותר ולדלות ממנו הדרכות לעולמנו ולדרכנו. לכן הקריאה בו חשובה ללימוד המוסר. הרי ודאי שאין ספר מוסר טוב יותר, מספר המוסר שכתב משה רבנו עליו השלום.

נעמוד על כמה נקודות בפתיחת הפרשה, אשר ניתן ללמוד מהם הדרכות מוסריות חשובות עבורנו.

המקומות המוזכרים בדברי משה בתחילת הפרשה, נדרשו ע"י חז"ל כרומזים למקומות בהם חטאו ישראל במדבר (כמבואר בהרחבה בתחילת דברי רש"י על פרשתנו). משה מוכיח אותם בסתר ולא באופן מגולה. הוא לא אומר בצורה ישירה את החטאים, אלא רק רומז להם.
נראה כי לימוד גדול ניתן להפיק מכאן. לעתים אמירת הדברים בצורה ישירה, לא תפעל ולא תקדם. דווקא אם הדברים יאמרו בצורה שבה האדם בכוחות עצמו מבין שהוא טעה, מסוגלים הם לגרום לתשובה גדולה יותר.
האזכור של המקומות, מעורר אסוציאטיבית את האדם להיזכר בחטאים ולשוב בתשובה. אם לא יאמרו לאדם חטאיו באופן מפורש ובתוכחה גלויה, אלא האדם יגיע לזה לבדו, הדבר יגרום לו לשוב בתשובה אמתית שלמה.
קל יותר לאדם להגיע להכרת החטא בעצמו ולהתוודות: "חטאתי", מאשר לקבל את דברי המוכיח בתקיפות: "חטאת".

ישנה בחינה נוספת באזכור המקומות ע"י משה רבנו. משה בעצם רומז, שהחטאים שבהם עם ישראל חטא קשורים למקומות. ישנה בזה אמירה עמוקה, שלמעשה החטאים אינם דבקים מהותית בעם. החטאים שייכים למקומות ההם, ושם נשארו. את העגל השארנו ב"די זהב", את המרי על הים ב"מול סוף" וכו'.
משה בעצם מבקש לומר לעם ישראל, שכניסתם לארץ היא כניסה בנקיות ובטהרה. חטאי העבר נשארו במדבר ולא דבקו בהם, וכניסתם לארץ היא פתיחת דף חדש.

מחד משה מכוון ע"י הרמזים לגרום לעם ישראל להתעורר ולשוב לה', ויחד עם זאת לעודדם שכניסתם לארץ היא כניסה חדשה ונקייה בעבודת ה', הטהורה מעוונות המדבר. האזכור של העוונות, הוא גם כדי לעורר מודעות לסיכוי לפול. גם אם ישראל איננו נגוע בעוונות הללו, חשוב להיזכר בהם ולהיות מודע אליהם. המודעות לחטאים, היא שתמנע את הישנותם. אם לא נזכור את העוונות ולא נדע כיצד להישמר מהם, הם עלולים לחזור.

בבין הזמנים, האדם נפגש עם התמודדויות שהוא עלול להיכשל בהם. עלינו להיות מודעים לאתגרים אשר לפנינו, בכדי שנדע להביא בצורה הטובה ביותר בתקופה הזו את הכוחות והמעלות שהישיבה נטעה בנו.

לימוד מוסרי נוסף, טמון בפסוק המתאר את המלחמות שעם ישראל עבר בכניסה לארץ (דברים א, ד'):

אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי

לכאורה הפירוט בפסוק הוא מיותר. מדוע חשוב לנו לדעת איפה בדיוק ישבו עוג וסיחון? מה זה רלוונטי לפה?

ר' צדוק הכהן מלובלין נדרש לבאר את הפירוט הזה של התורה, כהדרכה בעבודת המידות (פרי צדיק, ג'):

והנה אחר מלחמת סיחון נאמר (במדבר כ"א, כ"ז) "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" וגו'. ודרשו על זה (בבא בתרא ע"ח ב): "על כן יאמרו המושלים- אלו המושלים ביצרם, בואו ונחשוב חשבונו של עולם: הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. תבנה ותכונן- אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא"...וזהו קליפת סיחון אשר יושב בחשבון, שהוא מקום המחשבה שבמוח ואינו מניח להאדם לחשוב את עצמו שיש עוד עולם הבא. ועתה אחרי שהכה את סיחון והכניע את הקליפה הזו נאמר על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם... ולזה נאמר אשר יושב בחשבון גם אחרי הכותו, כי שורש הקליפה עוד קיימת בעולם. וכמו כן עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי והיינו שהוא המנגד לבחינת בינה שבלב, היינו לעשות את הלב כאבן לבל להתפעל בדברי תורה ועל זה רומז רש"י ז"ל עשתרות לשון צוקין וקשים כמו עשתרות קרנים לשון חוזק.

ר' צדוק מבאר, שסיחון היושב בחשבון ועוג היושב באדרעי, מבטאים קליפות של יצר הרע. עם ישראל אומנם התיש אותם והכה בהם, אך עדיין התיאור הוא בלשון הווה: "אשר יושב" כיוון שעדיין הן קיימות וההתמודדות מולן עדיין נדרשת.

סיחון קשורים לחשבון- חישוב חשבונו של עולם. זהו יצר הרע המתייחס לעולם המחשבתי של האדם. היצר שמונע מהאדם לחשב חשבונו של עולם, להתבונן אל העתיד והתכלית. אין האדם מקדיש פנאי להביט על מגמת חייו, והסביבה המקיפה אותו משקעת אותו בחיי ההווה. ההתעסקות ב"כאן ועכשיו" סוחפת אותו באופן מוחלט.

עוג מציין סוג אחר של יצר. לא היצר הנוגע למחשבה ולשכל, אלא לעולם המעשי. האדם עלול להתמכר לכוחות המעשה, ולעוצמה שהוא מקבל מהם. העיסוק האינטנסיבי בעולם המעשה, נותן לו תחושה שזה כל העולם.

חשוב לקחת את הלימוד המוסרי העולה מכאן, לקראת יציאתנו לבין-הזמנים. חז"ל אמרו (אסתר רבה י, ג'):

הרשעים ברשות לבם ... אבל הצדיקים לבם ברשותם

מכח השתייכותנו לנושאי עול התורה, נדרשת מאתנו ביחוד, אותה שליטה על העולם המעשי והמחשבתי.
גם ביצר הקשור לעולם המחשבה, וגם ביצר הקשור לעולם המעשה, עלינו להנהיג את עצמנו בגבורה ובגדלות נפש.
אם באמת נדריך את עצמנו מתוך מודעות ואחריות לעבודת ה' שלנו, ע"י קביעת סדר יום מסודר של תפילות וקביעת עתים לתורה, יהיה בין הזמנים הזדמנות להופעה של אור גדול. זהו זמן, אשר בכוחנו לגלות בו את כוחות החיים בעוצמה גדולה, מתוך בניין הרוח בישיבה.

יהי רצון בע"ה, שנפיק מן הפרשה את ההדרכות המוסריות הרבות הגנוזות בדברי משה רבנו עליו השלום, ונדע לנצל את בין-הזמנים להתרוממות גדולה של הופעת חיי תורה, מתוך שפע ברכה והצלחה.



-------------------------------------------------------------------------------------------