יהושע פרק ב' - מרגלי יהושע הרב מנשה וינרט' אלול ה'תש"ע

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)



פרק ב' - מרגלי יהושע


נעיר עוד על שני עניינים בפרק א'. דברים ראשונים שבהם פנה ה' אל יהושע, ראינו את סיפור מעבר הירדן עם משמעות העניין הזה. מה הדבר הראשון שאומר יהושע בתור מנהיג עם ישראל? קריאת הפסוקים
מחצית שנייה של הפרק – הציוויים של יהושע
לאחר עובר לסיפור של בני גד ומנשה. הציווי הראשוני שמצווה יהושע יכול להישמע מאכזב, קטן מידיי. יוצאים לדרך, אל תשכחו להכין סנדוויצ'ים מה פשר הציווי הזה, ועל זה צריך להפעיל את השוטרים? ואם לא יכינו אז מה? זה הציווי הראשון בו פותח יהושע?
הציווי על בני גד
הכנה: במדבר פרק ל"ב
החלק השני בו מדבר על השבטים יותר מובן, כל מה שאומר הוא שאנחנו ממשיכים את מה שסגר משה רבנו, ושלא יעלה איש על דעתו שמשה לא זכה להיכנס לארץ, ולכן ההסכמים איתו לא קיימים או לא מחייבים. אילו שניים וחצי השבטים לא היו מקיימים את חלקם בהסכם זה היה יכול להיות גרוע מאוד, מלבד הפגיעה שלהם בעניין, הייתה יכול ה להיות תחושה של התפרקות, ואי אמון ביהושע, ואי אמון ביכולת של ישראל לצאת למלחמה. אתם צריכים לעשות את הדברים הללו למרות שמשה לא פה, אם תעשו את הדברים האלו, נמשיך בדברים שהבטיח משה. הם אכן ממשיכים ונותנים את התשובה שלהם. זוהי נקודה חשובה,
הכנת הצידה
אך עניין הכנת הצידה נראה מעט מוזר. מהי אותה צידה עליה מדובר, אוכל? אוכל עדיין יש להם מהמן, לפי הפסוקים בהמשך, אם כך מהי הצידה? אם לא אוכל, זה בכל אופן נכתב כאילו זה אוכל. זוהי נקודה מרכזית. היא מבטאת את השינוי הדרסטי שעובר עליהם. ארבעים שנה במדבר לא היה צריך לדאוג לאוכל, אסור היה לשמור אוכל, היה צריך לקחת רק לאותו היום. ההנהגה הייתה שה' נותן להם מן ומים מן הסלע, והשליו שהגיע בצורה ניסית לחלוטין. כאשר הדבר הראשון שאומר להם יהושע, הדבר הראשון שצריך לדאוג, הוא אוכל, עוברים להנהגה שבה אתם עומדים לקחת את האחריות לידיים שלכם. זוהי פקודה, הוראה, לכן צריך שוטרים. הולכים לשנות מהלך, מהנהגה ניסית להנהגה טבעית. המעבר הזה לגמרי לא פשוט. וזה הדבר הראשון שאומר להם. עוברים את הירדן, עוברים שדרוג. עוברים לחיות כעם נורמאלי, שמפרנס את עצמו ודואג לעצמו. איפה ה' בסיפור זוהי שאלה. אך זוהי הנחיה לשינוי רוחני.
מהשינוי באוכל, להמשך הישיר של משה
דווקא על הרקע הזה שמייד עובר לשניים וחצי השבטים. עוברים למה שסיכמנו עם משה. כי אם הוא אומר שיש שינוי, וכל אחד צריך לדאוג לעצמנו, יכולה להישמע אנחה כבדה, איפה משה, למה יהושע לא דואג לנו כמו משה, וכו'. ולכן (7:30) היו חושבים שיהושע לא מסוגל להוריד אוכל, איזה מן מנהיג. עובר מיד לדבר שהוא כן המשכו הישיר של משה. ככל אשר הייתי עם משה אהיה עמך, כך אומר ה', חשוב מאוד על רקע... מעניינת התגובה של שניים וחצי השבטים בפסוק ט"ז.
מצד אחד נראה שהם מסכימים, רק יהיה ה'.... תביא קבלות, אם תהיה כמו משה, ולכן מי שלא ישמע לך יומת, כדאי מאוד שתהיה חזק ואמץ, כי אם לא, לא בטוח שתהיה הסכמה של העם ללכת איתך. מצד שני ייתכן שהפסוקים רומזים לכך שאכן העם יראה את זה כהמשך של משה, והעם מקבל את זה, אולי באמצעות הצורה המיוחדת שהדברים נכתבו, נקרא את זה קצת אחרת: נעשה.... ונשמע. בעצם מה שהם עונים לו, באותה מתכונת של נעשה ונשמע, שפירושה מקבלים בלי תנאי, כפי שעם ישראל קיבל את הורה, הסכים לעשות עוד בטרם שמע. בעצם הם גם אומרים את הדבר הזה. הכיוון העקרוני הוא שאנחנו הולכים איתך. פרק ב' יהושע בשיטים(13) שליחת מרגלי יהושע. השאלה הראשונה שעולה, וכל מי שקורא את הפסוקים מתלבט בשאלה הזאת. איך אתה יהושע עושה דבר כזה. אתה הראשון שיודע מה קרה עם המרגלים של משה. איך זה נגמר. מה פשר השליחות הזאת.? שאלה שנייה: בפסוק א' יש ביטוי מיותר.... חרש.... אילולא היה כתוב, היינו חושבים שאלו מרגלים שעושים רעש, אומר הנביא, לא. הם הלכו בשקט. נראה מיותר לגמרי. מה פשר הביטוי ומדוע מופיע כאן? שאלה שלישית: גם דמותה של רחב, צריכה ביאור. כולנו יודעים שכתוב ויבואו בית אישה זונה. ואומרים חז"ל שהיא הייתה פונדקאית. האם זהו הפשט? חז"ל לא ראו את הפשט? למה כך פירשו? היה להם לא נעים? יודעים מה פשר הביטוי אישה זונה. מה הביא את חז"ל לפרש כפי שפירשו? האם יש לזה מקור בפשט. חז"ל אומרים שרחב התגיירה והתחתנה עם יהושע בן נון. זה הפי אנד אמריקאי לסיפור של החומות נופלות. איך הגיעו לזה? היא הייתה לה חנות שמכרה דברים ולכן יהושע התחתן איתה. בוגרת בית יעקב... מה הביא את חז"ל לפרש כך? (17) שאלה רביעית: גם בתוך הסיפור יש תחושה לא נוחה עם המרגלים. היא מבקשת מהם טובה, והם אומרים לה בסדר, אין בעיה. והיא מורידה אותם מהחלון, ואז הם אומרים לה, לא כך, נקיים אנחנו משבועתך... אחרי שהם כבר ירדו למטה. מה תעשה, תעלה אותם שוב? כשהם בלחץ הם מסכימים לכל דבר, אבל כשהם ירדו למטה ויכולים להימלט, הם חוזרים בם ונזכרים לעשות כל מיני תנאים? לא נראה יפה. עוד דבר שמודגש ולא מובן מדוע. עניין השער, ויהי השער לסגור... והשער סגרו. אנשים מחונכים. גם כשהעלילה סוערת, הם סוגרים את השער. למה זה חשוב לומר? שלא יתפסו שוב את השומרים? למה זה חשוב כאן ומה פשרו. חרש
נאמר כאן שיהושע שולח מרגלים חרש לאמור, ייתכן שלא בא לבטא שהם מרגלי חרש, לא זה. אלא על מה הולך החרש? על זה ששלח אותם. בלי ליידע את עם ישראל, כדי לא לעורר מהומות וציפיות של עם ישראל. שלחם בלי לעשות רעש מהעניין כי זה דבר חשוב לשלוח. משה רבנו שלח עוד מרגלים במדבר פרק כא

(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:


הציווי על בני גד
ושם לא קורה שום דבר, זה חלק מתכסיסי המלחמה. ייתכן שיהושע הבין שהבעיה היא הציבוריות של השליחה, וכל ההתערבות של העם. ייתכן שהשליחות נעשה חרש מעם ישראל. וייתכן שאפשר לחזק את הדבר הזה בסיומת.כ"ג: וישובו ליהושע... אם נשווה לפרשת שלח: (פרק י"ג כה)... ויבואו אל משה ואהרון ואל כל עדת בני ישראל וישיבו אותם דבר ואל כל העדה... והתגובה היא של כל העם.(22:30) גם המרגלים של משה, אילו היו חוזרים עם אותם דברים אל משה, בשקט, ושם היה מתנהל הדיון בין עשרת המרגלים לבין יהושע וכלב, מאוד סביר שכל הסיפור היה מתגלגל אחרת. כל הבעיה הייתה שהדבר נעשה לעיני בני ישראל. את זה אולי רוצה למנוע יהושע. כלקח על רקע הפרשה הסבוכה לפני 40 שנה, פרשה בה גם יהושע היה מעורב. בספר דברים אומר משה שבגלל הסיפור הזה אינו נכנס לארץ. זהו סיפור קשה למנהיגותו של משה. (26) לחז"ל יש פירוש אחר, לא כפי שביארנו. לא חרש אלא חרס. עשו עצמן כמוכרי כלי חרס. וזאת הסוואה ממש טובה. למה דווקא מוכרי חרס, וכן כתוב חרש ולא חרס? מה רוצים לומר חז"ל? פירוש מעניין. לכאורה דרשני אבל מעניין. בכלי חרס יש הלכה בשונה מאחרים בטומאה וטהרה. כלים אחרים מקבלים טומאה מגבם, כלומר מכל מקום שנוגעים בו בטומאה, גם מחוץ. לעומת זאת כלי חרס מיטמא רק מתוכו. (27) ולא מגבו. ובכך חריג. יש לו עוד חריגות, שלא נטהר, אלא צריך לשבור את הכלי. מה הנקודה? מסביר הרבי מקוצק: מה ההגדרה של טומאה. על מה חלה טומאה? על דבר שחשוב לו לא לקבל טומאה. למשל קבר של יהודי מטמא יותר מקבר של גוי, שאינו מטמא טומאת אוהל, כפי שקבר של יהודי מטמא. הרעיון הוא לפי החשיבות. נטול חשיבות לא מקבל טומאה. לכל כלי יש דרגת חשיבות. לכלי מתכת יש חשיבות מצד עצמו. מן חומר יקר. הכלי עצמו שנוגעת בטומאה – תופסת. כלי חרס, זהו אדמה, חסר חשיבות מצד החומר. רק מצד התפקוד שלו, לכן רק מצד תוכנו הוא מקבל טומאה. ולכן גם אי אפשר לטהר אותו. (30) רק לעשותו מחדש. הרבי מקוצק על הדין שמיטמא מתוכו ולא מגבו. השליחים שיהושע שולח צריכים להיות כמו כלי חרס. כל החשיבות שלהם רק מתוך התפקיד. מבטלים את עצמם. רק השליחות היא חשובה ולא אתם. וזה שינוי גדול ממה שהיה אצל מרגלי משה רבנו. אמנם חז"ל מספרים לנו שהם היו אנשים גדולים וחשובים, לפי הפשט הם "כולם אנשים" זה לא כלי חרס. (31:20) "ואלה שמותם" זה ממש לא חרס. הנה רשימת המרגלים, נשיא לכל שבט, שאף אחד לא ייפגע. מבינים למה מראש כמעט לא היה סיכוי. 12 מרגלים אנשים זקנים, מה הפלא שלא הצליחו. תארו לכם שהיו צריכים להתחבא בחלון של רחב והיא מורידה אותם בחבל. זה לא מתאים. אחר כך יש להם (ביריחו) שלושה ימים של הישרדות, והם מצליחים לשרוד שם, כלב ויהושע זה משהו מפורש. כלב מגיע לפני משה, ואומר ככוחי אז כוחי עתה, אך שאר הנשיאים זה לא היה המצב שלהם. לא המשלחת המתאימה. לא נראה הסיפור הזה. אבל ביסוד זה דבר נכון. בין מרגלי משה למרגלי יהושע יש הבדל גדול. יהושע כאן מתקן. גם אם לא יודעים מיהם המרגלים ששלח יהושע, ברור שהם יכולים לעמוד במשימה. היה לילה חשוך. למה הם מבקשים את חוט השני, כי לא רואים כלום ואומרים שכשיגיעו שוב לא ימצאו את הבית. לא מזהים. לרדת ככה מהחומה, חומת העיר כמה מטרים, כאשר נמצאים בכוננות מלחמה, והמודיעין של יריחו עובד טוב. כל הצבאות בכוננות. הכל פועל. לא הספיקו להגיע שם "וייאמר למלך יריחו". למרות שבאו בשקט. זה לא רחב אמרה, הלשינה. עדיין לא הלכו לישון וכבר באו לדפוק בדלת ולחפש אותם. יש שומרים שם. בלחץ הזה של כל המהומה הם מצליחים לרדת מהחלון ולהתחבא במקומות שלא מכירים בכלל. ואיפה ישיגו מים ואוכל. וכולם יודעים לאן הם צריכים להגיע. יודעים שהמלך של יריחו שומר על הדרך, ואף על פי כן, הם מצליחים. לכן לא מדובר בפוליטיקאים אלא במיומנים. אילו היו מחליפים את האנשים, לא היה מצליח. הלכו ככלי, עד כדי כך שמעלימים את השמות. פירוש דרשני שאולי קולע לעומק הבנת הדברים.
ביתה של רחב.
איפה נמצא הבית שלה? בחומה. היא נמצאת בכניסה לעיר. במושגים של היום – בתחנה המרכזית. מה יש בתחנה המרכזית? מזון. רוב החנויות של מזון. הבאים עכשיו ממסע, יכולים לקנות אוכל. ומה עוד? אכסניות לשינה. זה מה שאומרים חז"ל. לא באו להפקיע מהפשט הפשוט אלא להוסיף. פירוש הדברים שהיא הייתה אישה מוכרת והייתה לה אכסניה. המלך והצבא לא חושדים בה. ומה שאומרת להם מיד שומעים לה. לא עושים חיפוש בביתה. הייתה ידועה ומפורסמת, גם לפי חז"ל. יש לה מסעדה גדולה ומרכזית, בית הקפה המרכזי שנמצא בכניסה. ובערב יש מקום לישון, עם תוספות, זה החלק השני של השם שלה, רחב הזונה.
רחב הזונה
הדברים מתחברים, זה מה שמעניקה ביום וזה בלילה. חז"ל רוצים להסביר לנו למה שני המרגלים הולכים דווקא לשם. זה מה שמצאו? זה לא הגיוני ללכת לשם. שני מרגלים רציניים מאוד, אתם הולכים לשם? לפי חז"ל זה המקום שהכי פחות חשוד. וכשיושבים שם, זה המקום שהכי נוח לשמוע קצת מה קורה, מה חושבים, ומה קורה. אז פעם זה היה אצל הספר (שמספר מה קורה...). שם זה לא מקום שמעורר חשד, לכן אומרים חז"ל שהייתה מוכרת מזונות. אבל מתברר שכל העסק לחוץ, יש מתח ביטחוני גדול ולמרות הניסיון להיכנס בשקט - זה לא הולך. מגלים אותם.
האם שליחת מרגלי יהושע הצליחה?
כמעט כל הפרשנים מנסים לענות מה בין מרגלי יהושע לין מרגלי משה, מדוע השליחות אצל משה נכשלה, לעומת השליחות כאן שהצליחה כל כך יפה. זה רחוק מאוד מלהיות פשוט. האם השליחות פה הצליחה? מה יש למרגלים לספר? מתי הגיעו? לפנות ערב כנראה. פה כתוב "ויבואו... וישכבו שמה". כשדופקים החיילים היא מספרת "המה טרם ישכבון..." באים לקראת לילה, זה מה שאומרים לה החיילים. "הנה אנשים באו הנה הלילה..." אז הם הגיעו בחושך. מה ראו? עוד לא הספיקו לאכול. מיד מעלה אותם לגג, משכיבה אותם שם. אם חושבים על מרגלי משה, אילו היו באים איזה רעש היו עושים... מה הם ראו? הם יכולים להגיד מה ראו כששכבו על הגג. ושיש חומה גדולה וחלון. לא יודעים איפה זה היה, לא זוכרים. מה המצב שם, כמה חיילים, מה עם עמדות השמירה, נקודות התורפה, המים ועוד, אין להם מה לספר. מיד כשנכנסו יצאו, שלושה ימים אמרו תהלים וב"ה חזרו בשלום. בואו נשמע מה הם מספרים? "ויספרו את כל המוצאות אותם. זה נורא וציני מאוד כאן. כל מה שהיה פה, כל התכנית האנושית קרסה. ובאמת אנשים רציניים מאוד, אך כל מה שהספיקו לעשות זה לחזור בשלום. לחפור את הארץ לא הצליחו. רק התחבאו. יותר מזה. בכל אופן הם סידרו איזה עניין עם רחב, סגרו איתה שיהיה מקום אחד שהוא יהיה בטוח, בו לא יפגעו. אבל זה מצחיק. כי אם יש מקום אחד בעיר שהוא מסוכן, זאת החומה, "כי בחומה היא יושבת." (46:15) זה המקום הראשון שאמור ליפול! רק נזק הם עושים. לא עזרו כלום, אדרבא. אם אתם רוצים לבוא בשקט כדי לבדוק את הכוונות של צבא יריחו, מי שקיבל מידע מודיעיני הוא דווקא מלך יריחו, שקיבל את המידע המבוסס שעם ישראל מתכוון להיכנס דרך יריחו. אם עד עכשיו לא היה בטוח מאיזה מקום יחצו את הירדן, עכשיו לגמרי ברור שיילחמו ביריחו ראשונה, והם יודעים שזה יקרה תכף. והם גם יודעים שעם ישראל בהאזנה ובלחץ. י\אז כל מה שעשינו – לא עלה יפה. אבל יש מידע אחד שאותו הם כן הביאו. וזה המידע שבדיוק הוא היה חסר. יש דבר שאותו צריך לראות. אמנם עם ישראל שולחים מרגלים, כי צריכים לעבור להנהגה טבעית, לא סומכים כבר על הנס. וככה מתכוננים למלחמות. שולחים מרגלים טובים שיתמודדו עם קשיים. אבל כמה הדבר הזה מסוכן, עוברים להנהגה טבעית. (48:30) במדבר ויאכילך את המן, והוציא מים מסלע, אין מצב שאתה רואה בחוש שה' הוא שומר. לעבור ממצב של ניסיות למצב שמנהלים לבד. איפה ה' פה בסיפור? האם ה' ממשיך להגן ולשמור למרות שההנהגה טבעית. וזה אולי הדבר. אין פה ביקורת על יהושע ששלח מרגלים. לא 12 אלא שניים. אבל אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר. כל דבר יוצא להם הפוך. יש דבר אחד שהם כן יכולים להעביר, וזה

ח: ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ...

מאיפה לקחת את הביטויים הללו? משירת הים. הם יודעים מה היה ביציאת מצרים. מאיפה היא יודעת הכול? היא יודעת מה נעשה לסיחון ועוד. קיבלו שיעור חיזוק באמונה. זה הדבר שהם שומעים שם ביריחו. מבחינה צבאית 0. רואים שהצבא של יריחו בכוננות, ערוך היטב. הם לא משאירים את השער פתוח. מודגש שם. המרגלים אפילו את סיפור השער לא יודעים. מבחינה צבאית לא יודעים כלום. כל מה שהם יכולים לספר זה סיפור באמונה ששמעו מפי רחב.

כ"ג:... כי נתן ה' בידנו.. וגם נמוגו..

כה אמרה רחב. זה הדבר היחיד שיכלו לומר. שיעור באמונה. איזו דרך מלמד אותנו ה'. כל הסיפור הצבאי שאולי מאוד חשוב, אולי היה חסר בו הפן של איפה ה'. וזה מעבר מסובך וקשה. וה' מסובב את זה בצורה כזאת, שאולי הם מסתובבים ולא יודעים כלום, ולא יכולים להגיד שום דבר אלא את שירת הים. שיעור באמונה מפי רחב. רואים שרחב לא הייתה אישה פשוטה. מדברים אליה ורואים שיש לה אופק רחב. רחב-רחבה. אין ספק שיש לחז"ל במה להיתלות בכך שקושרים את רחב ליהושע. גם יהושע גדול. עוד חוליה בשבוע הבא...



-------------------------------------------------------------------------------------------