פרשת השבוע פרשת ויצא הרב מנשה וינרד' כסליו התשע"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: יעקב קופל. (לא עבר את הגהת הרב)


מעמדם של בני השפחות

מעמד בני השפחות
אנו יודעים שישנם ארבע אמהות והן שרה, רבקה, רחל ולאה. אולם, מה עם בלהה וזלפה? אנו יודעים שבניהם הם חלק משבטי ישראל. אך אם כן, מה ההבדל בין בני השפחות ובין בני האמהות?
מדוע היחס אל בני השפחות אינו כמו היחס אל ישמעאל לדוגמא?

ריבוי הנשים
תחילה ננסה לברר לשם מה יעקב צריך כל כך הרבה נשים. שכן, לאברהם יש בעקרון אשה אחת ובנה הוא הממשיך. ליצחק אשה אחת ואחד מבניה הוא הממשיך.
לשם מה יעקב צריך שתי נשים (ושתי שפחות)?
ההבדל העקרוני הוא שאברהם ויצחק מולידים בן שממשיך אותם. אך יעקב מוליד עם שלם. וההופעה של ההמשכיות מכילה ריבוי וגוונים שונים.
נאמר בסוף מגילת רות1 "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל". הבניין המשותף נבנה כאשר כל צד נותן ומוסיף את הגוון שלו.
אנו רואים שיש צורך בריבוי ובתפקידים השונים.

אימהות ושפחות
אנו רואים שריבוי האימהות מתחלק לשניים: האימהות והשפחות.
רש"י מביא את דברי חז"ל לגבי הדו-שיח שבין רחל ויעקב לאחר שרחל רואה שאינה יולדת2:

ואבנה גם אנכי - מהו גם אמרה לו: זקנך אברהם היו לו בנים מהגר וחגר מתניו כנגד שרה. אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי ואבנה גם אנכי ממנה כשרה.

חז"ל מקשרים בין לקיחת השפחות אצל יעקב ובין לקיחת הגר.
לקיחת הגר ניתנת להתפרש בשני אופנים:
1. שרה חוששת שאין לה ילדים בגלל בעיה שקיימת אצלה. והיא רוצה שבעלה יביא ילדים לעולם. במקרה כזה האפשרויות העומדות בפניה הם להתגרש או להרשות לאברהם לשאת אישה נוספת.
2. שרה אינה מוותרת על תפקיד האימהות. היא הולכת על פתרון שדומה בצורה רעיונית לאם פונדקאית או אימוץ. היא ממשיכה להיות האימה שתגדל את הילד שייוולד. השפחה בעצם יולדת במקום האישה. כפי שהיא משרתת בשאר תחומי הבית כך גם היא יולדת בשביל גבירתה.
ניתן להכריע בפרשנות מעשה שרה בעזרת התבוננות בדברי שרה:

ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי.

"אולי אבנה ממנה" – אני אבנה ממנה. מודגש בפסוק כמו האפשרות השנייה, ששרה ממשיכה להיות האמה. ובלשון זה ממש נוקטת גם רחל3:

ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה.

בן מלשון בניין – הוא בונה את האם מפני שהוא נחשב לבנה.
על פי דברים אלו ניתן להסביר מדוע כאשר ה' מבשר לאברהם שייוולד לו בן משרה, אברהם עונה לו:

לו ישמעאל יחיה לפניך.

מבחינתו של אברהם ישמעאל הוא בנה של שרה. שכן היא האמה הרשמית שהביאה לו את שפחתה.

הפסוקים מדגישים לנו בלידת השבטים מי הוא המוליד4:

ותהר בלהה ותלד ליעקב בן. ותאמר רחל דנני אלקים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן. ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב. ותאמר רחל נפתולי... ותקרא שמו נפתלי... ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן. ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד. ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר...

הפסוקים מדגישים בלידת בלהה וזילפה שהם השפחות של האימהות. האימהות הן שקוראות לבנים בשם. השפחות הם רק הצינור של הבאת ילדים לעולם עבור האימהות. מאוד מודגש שהשפחות הן לא משהו עצמאי.
השפחות זכו שבניהם יהיו חלק מסגולת ישראל. הייתה להם עוצמה נפשית לבטל עצמם לגמרי. והן זכו שבניהם יקראו גם על שמם, הן זכו להוליד שליש מעם ישראל.
הדברים יהיו מובנים בהשוואה להגר שלא נהגה כך5:

ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה.

שרה שמה לב לנקודה השונה אצל הגר ואינה מסכימה עם גישתה של הגר. ה' מצדיק את שרה והמלאך שנשלח אליה אומר לה "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה"6. שרה יודעת איך להתמודד עם הגר. וכן עם בנה, ישמעאל.
הגישה של הגר שונה וניתן לראות שלא הגר ולא שרה נותנות את השם לבן אלא אברהם עצמו7. עדיין היחס של הגר לא ברור. אך כאשר הגישה של הגר ברורה שרה משלחת אותה8:

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.

הרש"ר הירש9 מסביר שהמילה "משפחה" באה מלשון "שפח"/"ספח" שכן היא מספחת אל תוכה יחידים. מכאן ניתן לומר שגם שפחה היא מלשון ספח שמסתפחת ומצטרפת אל המשפחה10. שפחה מלשון משפחה – היא נמצאת במשפחה לא כמשהו עצמאי.

אמה ושפחה
לעומת שפחה, קיים המושג "אמה". אמה יכולה להיות בעצמה אם ויש לה ילדים בעצמה. על כן כאשר שרה מגרשת את הגר וישמעאל היא קוראת לישמעאל "בן האמה". הגר לא השכילה להישאר שפחת אברהם ולכן לא יכלה להישאר בכלל בבית אברהם. אם הגר הייתה נשארת שפחה סביר מאוד לומר שישמעאל היה נשאר חלק מהמשפחה.
ההבדל בין אמה לשפחה בה לידי ביטוי גם בסיפור אבימלך11:

ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם... ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו.

השפחות מוזכרות ברשימה יחד עם הצאן והבקר, ואילו האמות מוזכרות יחד עם אשתו וילדיו. ניתן לחוש בהבדל העצום שבין שני המושגים.
ההתמודדות של בלהה וזלפה היא להיות שפחות ולא אמות.
אך ישנו פסוק יוצא דופן12:

ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב.

בהתחלה נאמר שבלהה אמה ואחר כך שפחה.
הטעם לייחודיות של בלהה מופיע במספר נוסף של דברים לעומת זלפה:
1. רק אצל בלהה נאמר "ויבוא אליה יעקב".
2. רק אצלה נאמר "ותהר".
3. בלהה נקראת פלגש13, שזו רמה יותר גבוהה משפחה, פלג-אשה (חצי-אשה).
לגבי ההריון שנאמר אצל בלהה ולא אצל זלפה, נאמר ברש"י14:

ותלד זלפה - בכולן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה שכך מנהגן ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.

רש"י מעמיד את הדברים על כך שזלפה היתה קטנה מבלהה. אך ניתן לומר שבלהה היתה יותר גדולה לא רק בשנים, אלא גם במעמד.
מעמדה של בלהה היה שונה ממעמדה של זלפה ולכן דווקא אצלה אנו מוצאים את הביטוי אמה.
אנו פוגשים בהמשך את הסיפור שראובן בנה של לאה בלבל יצועי אביו. רש"י מסביר את הרקע לסיפור על פי דברי חז"ל15:

וישכב - (שבת נה) מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלבל וחלל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכן בלבל.

יעקב רואה בבלהה מעין אם שיכולה להמשיך ממש את תפקידה של רחל.
על כן, דווקא אצל בלהה אנו מוצאים ניסיון יותר קשה לכפוף את עצמה להיות שפחת לאה. הניסיון קשה יותר, דווקא מפני שמעמדה היה מלכתחילה יותר גבוהה ודווקא מפני שהיה לה את הפוטנציאל להיות. גדולתה של בלהה שהיא השכילה וידעה לכפוף עצמה להיות שפחת רחל ולזכות להיות חלק מיצירת עם ישראל.

פירושי השמות
שמה של רחל הוא המובן מבין השמות שמופיעים במשפחה. רחל = כבשה. בדומה לשם אמו של יעקב, רבקה. משמעות השם רבקה הוא כמו עגל מרבק – עגל דשן.
אנו רגילים לשמות זאב, דבורה, יעל, דב וכדומה... אך גם בזמן התנ"ך היה נהוג לקרוא בשם של בעלי חיים. בייחוד כשמדובר במשפחה שזה היה עיסוקה. אנו יודעים שרחל רעתה את צאן לבן אביה.
על כן, ניתן לומר שגם שמו של לבן מגיע מהלבן שבצאן, הצמר הלבן16:

לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.

על אותו עקרון ניתן לפרש גם את השם לאה. יתכן לומר ששמה המקורי היה שונה – אילה.
יעקב אומר ללבן17:

זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי.

בדברי יעקב מוזכרים גם הרחלים וגם האילים.
אצל לאה אנו מוצאים לאות בתחילת דרכה, שכן דווקא רחל היא זו שיוצאת עם הצאן, על אף שהיא היתה הצעירה. חז"ל מספרים לנו למה לאה הייתה לאה18:

רכות - (ב"ב קכ"ג) שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן.

אנו ננסה לתת בהמשך טעם נוסף לשם לאה.
שמות בלהה וזלפה לכאורה שמות ארמיים. אך ניתן לדרוש אותם במובנם העברי.
בלהה – מלשון בלהה, פחד.
זלפה – בתוספת האות 'ע' = זלעפה, כמו "ורוח זלעפות מנת כוסם"19.
ניתן לדרוש את השמות ולהגדיר את סיבת הפחד.
מופיע בישעיהו20:

לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו.

הכוונה בפסוק שהשוסים בבזזו הכל ולא נשאר מה לאכול.
באיכה מופיע21:

בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר. עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב.

ישנו פחד מרעב, שלא יגמר האוכל.
ניתן לדרוש את השם זלפה – זל הפה. האויב זלל כל מה שאמור להגיע לפה.

נסביר כיצד הדברים התנהלו בבית לבן. המצב הכלכלי בבית לבן לא היה פשוט. עד שיעקב הגיע ואיתו הגיעה הברכה, ללבן יש רק בנות, וכאשר רחל רועה את הצאן ניתן לראות שהדברים לא הולכים חלק. הרועים האחרים עושים בעיות וקשה מאוד לגדל בצורה שכזו את הצאן. תופעה דומה אנו פוגשים גם בבנות יתרו שאינן יכולות להשקות את הצאן בגל כוחניות של הרועים האחרים.

יעקב ועשו
שמו של יעקב עצמו גם קשור לצאן ודווקא בהקשר של השמירה22:

צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים.

השם יעקב הוא מלשון שומר הצאן23. העוקב אחר הצאן לשומרו.
הדרך שבה נקט יעקב כשומר צאן הייתה צריכה להיות בצורה דומה גם אצל עשו.
שאלתו של עשו "הברכה אחת הוא לך אבי"24 מעוררת פליאה. האם באמת מסובך להמציא עוד ברכה עבור עשו?
אולם יצחק הקדים ואמר לעשו25:

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני.

יש לעשו אפשרות להיות שותף של יעקב בתור השומר שלו. הרב מדן26 מסביר ש"ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד"27 הכוונה שהעבודה אצל אחיו תהיה בעזרת החרב. עשו היה אמור להיות השומר של יעקב בעזרת החרב.
האפשרות השנייה שעמדה בפני עשו היא "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך". אם אתה רוצה עצמאות תלך מפה28.

ניתן לראות שהקו המנחה בהתנהלות משפחתו של יעקב היא הסדר שבו כל אחד יודע את מקומו. כאשר כל אחד מכפיף עצמו לתפקידו, כך ניתן ליצור עם שבאמת מורכב מכל הכוחות הכלולים בו. האחדות שנוצרת היא זו שאפשרה להקים את האומה הישראלית על כל גווניה ויתרונותיה.






1 רות ד' י"א.
2 ל' ג'.
3 ל' ג'.
4 ל' ה' – י"ג.
5 ט"ז ד'.
6 ט"ז ט'.
7 ט"ז ט"ו.
8 כ"א ט' - י'.
9 במדבר א' ב' – "משפחה" משורש "שפח", קרוב אל "ספח"...בתוספת מ - הרי ה"משפחה" היא היסוד, המצרף את היחידים לקבוצות טבעיות".
10 שפחה - נראה דעת הפותרים מעניין ספח, שנספחה על הבית ועל המשפחה". (ד"ר מנדלקורן. וכן באבן שושן).
11 כ' י"ד – י"ז.
12 ל' ג' - ד'.
13 ל"ה כ"ב.
14 ל' י'.
15 ל"ה כ"ב.
16 ישעיה א' י"ח.
17 ל"א ל"ח.
18 רש"י כ"ט י"ז.
19 תהלים י"א ו'.
20 ישעיה י"ד י"ז.
21 איכה ט' – י'.
22 א' ח'.
23 עיין בשיעור "משמעות השמות של יעקב ועשו" ג' כסליו תש"ע - http://yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1795.asp.
24 כ"ז ל"ח.
25 כ"ז ל"ז.
26 דף קשר "עלון שבות", גליון 261 - http://www.etzion.org.il/dk/1to899/261daf.htm.
27 כ"ז מ'.
28 על פי הסברו של ד"ר מאיר מדן. דף קשר "עלון שבות", גליון 261 - http://www.etzion.org.il/dk/1to899/261daf.htm.





-------------------------------------------------------------------------------------------