פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת וירא הרב יהושע ויצמן י"ב חשוון תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - וירא - למי הזכות להיות ממשיכו של אברהם?


בפרשה הקודמת למדנו שהקב"ה משנה את שמו של אברהם, "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". אברהם היה קשור גם לאומות העולם. בעקבות כך, אחד הנסיונות הגדולים של אברהם הוא גירושו של ישמעאל המופיע בפרשתנו. ליחסו של אברהם לישמעאל יש השלכה לדורות רבים, כפי שנראה בהמשך.

אף כי אברהם הוא "אב המון גויים", הרי שהוא נצטוה לעזוב את ארץ מולדתו, ובהמשך נולד לו בנו הממשיך אותו - יצחק. ובכל זאת, הניתוק של אברהם מישמעאל הוא ניתוק קשה מאוד. בזוה"ק שנראה בהמשך מלמדים חכמים שדבר זה יצר חוסר בהירות במשך הדורות לגבי המשכיותו של אברהם - גם בני ישמעאל טוענים לכתר, ודורשים בעקבות כך זכות בארץ ישראל.

נפתח בעיון בפסוקים, המלמדים על הפער בין אברהם ושרה ביחסם לישמעאל:
בלידת ישמעאל נאמר (בראשית ט"ז, ט"ו-ט"ז):

וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

ובלידת יצחק (בראשית כ"א, ב'-ה'):

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק... וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.

התורה מדגישה כי ישמעאל הוא בנה של הגר, ואילו יצחק הוא בנו של אברהם.

אברהם לא רואה זאת כך, ובפרשתנו מתעורר דו שיח בין שרה ואברהם ביחס לישמעאל (בראשית כ"א, ט'-י"ג):

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.

לאורך כל השיחה שרה מכנה את ישמעאל "בן האמה", ואברהם רואה בו "בנו". הקב"ה מסכים עם שרה: "וגם את בן האמה לגוי אשימנו".

מהי משמעות הדברים?
היה ניתן לחשוב, בקטנות המוחין, כי שרה אומרת כך מקנאתה בהגר ובישמעאל, ומתוך רצונה לראות את בנה כממשיך היחידי של אברהם. אנשים קטנים רואים כל מעשה מתוך מבטם הקטן וחושבים כי העולם כולו פועל בקטנות.
חז"ל בזוה"ק מתייחסים למחשבות כאלה ומבארים כי אין לראות זאת כך (ח"א, קי"ח ע"ב, בתרגום):

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", אמר רבי חייא: מיום שנולד יצחק והיה ישמעאל בביתו של אברהם לא נזכר ישמעאל בשמו, במקום שהזהב נמצא - הפסולת לא נזכרת לפניו. ומשום כך נאמר "את בן הגר המצרית", איש שאינו ראוי להיזכר לפני יצחק.
אמר רבי יצחק: "ותרא שרה", בעין של קלון ראתה אותו שרה, שלא ראתה אותו עם העין שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנה של הגר המצרית, ומשום כך "ותרא שרה", ששרה ראתה אותו בעין זו ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב "את בן הגר", אלא "את בנו". בא וראה, לאחר מכן מה כתוב: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו", ולא כתוב "על אודות בן הגר המצרית", משום כך "ותרא שרה את בן הגר המצרית", ולא ראתה שהוא בנו של אברהם.
רבי שמעון אמר: הפסוק הזה הוא שבח לשרה, משום שראתה אותו מצחק לכוכבים ומזלות, אמרה: ודאי בן זה אינו בנו של אברהם, לעשות מעשיו של אברהם, אלא בנה של הגר המצרית הוא, שחזר לחלק אמו, משום כך: "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".
ואם תעלה על דעתך ששרה קנאה בה (בהגר) או בבנה, אם כך לא הודה הקב"ה עמה, שכתוב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אלא משום שראתה אותו בכוכבים ומזלות, ואמו למדה אותו נימוסי כוכבים ומזלות, משום כך אמרה שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת", אני יודעת שלא יירש לעולם את החלק של האמונה, ולא יהיה לו עם בני חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ומשום כך הודה עמה הקב"ה.
והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום כך ברא את העולם, שהרי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה בטרם נברא העולם, ומשום כך יצא אברהם לעולם, והעולם מתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא התיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם, כיון שיצא יעקב לעולם עמדו אברהם ויצחק והתקיים כל העולם, ומשם יצא העם הקדוש לעולם, והתקיים הכל כצד הקדושה כראוי, ומשום כך אמר לו הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא בישמעאל.

חז"ל מעלים את המחשבה ששרה קנאה בהגר ובבנה, אך דוחים זאת, שהרי הקב"ה הסכים עמה.
יש להבין, שמבטו של אברהם על ישמעאל נובע מעומק אישיותו ותפקידו להיות "אב המון גויים". זהו תפקידו של אברהם ושל העם היוצא ממנו. ישראל צריכים להיות "לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מ"ב, ו'), "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". אברהם קיבל תפקיד להקים עם שקשור לכל העולם והוא מרומם את כל העולם, ומתוך כך קשור אברהם גם לישמעאל.
אברהם רואה בישמעאל את בנו, ולכן רע בעיניו לשלחו. כיון שדבריו של אברהם נכתבו בתורה, הרי שאין הם טעות סתמית, אלא יש בהם נקודת אמת. יש צורך בבירור נוקב, להגדיר את עצמנו ואת האומות, במה אנו קשורים ובמה אנו נבדלים. הבירור הזה נמשך לאורך הדורות. כיון שאנו ממשיכי אברהם אבינו, יש בנו כאלו הקשורים לאומות העולם בקשר חזק, ויש צורך לברר בצורה חדה את מקומנו ואת יחסנו לאומות העולם בכלל ולצאצאי ישמעאל בפרט.

בזוה"ק מתברר הצורך בבירור זה (ח"ב, וארא, ל"ב ע"א בתרגום):

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי לרבי חייא: מדוע אתה שותק, והרי הדרך איננה מתתקנת אלא בדברי תורה. נאנח רבי חייא ובכה. פתח ואמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד". אוי על זה, אוי על ההוא זמן שילדה הגר את ישמעאל. אמר לו רבי יוסי: מדוע, והרי הולידה אחר כך, והיה לה בן, גזע קדוש. אמר לו: אתה רואה ואני רואה, וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון דבר ובכיתי.
"ותאמר שרי אל אברם... בא נא אל שפחתי...", ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גבירתה, והיה לה בן מאברהם, ואברהם אמר: "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואף על פי שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו "ולישמעאל שמעתיך וגו'". ואחר כך נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם.
ובוא וראה ארבע מאות שנה עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקב"ה, אמר לו: מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקב"ה: כן. אמר לו: הרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו: זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו: ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל. ועתידים בני ישמעאל לעורר קרבות קשים בעולם ולכנס את בני אדום עליהם, ויתעוררו בקרב...
ובאותו זמן נאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", ונאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

בקשתו של אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך" נתנה לבני ישמעאל זכות בארץ. לאורך הדורות אין בירור חותך של מי הארץ הזו, ומדוע היא שלנו ולא של בני ישמעאל.
ככל שנברר בצורה ברורה וחדה יותר את זכותנו על הארץ - כך העיכוב של בני ישמעאל יתקצר, ויגיע היום שבו יהיה "ה' אחד ושמו אחד".
כמובן שחלק מהבירור הוא שמירת התורה והמצוות. הזוה"ק מבאר שזכותנו האמיתית היא מכח שמירתנו את התורה. כל עוד עם ישראל אינו הולך בדרכו של אברהם, יכול ישמעאל לדרוש את זכותו על הארץ אף הוא.
אם איננו שומרים את התורה בארץ, כביכול אין תשובה לבני ישמעאל - מדוע אנו ולא הם ממשיכים את אברהם?!

הקב"ה משאיר את בני ישמעאל בארץ כדי שנברר לעצמנו, מדוע הארץ הזו שלנו ולא שלהם. כל עוד הבירור לא נעשה - הם מפריעים לנו לשבת בארץ בשלוה.
חז"ל מבארים שלא לחינם הקב"ה מביא אותנו לארץ שיושבים בה אומות אחרות (ירושלמי ברכות פ"א ה"ו):

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו, מה טעם "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".

מי שלא הזכיר את ההודאה על התורה בתוך ברכת הארץ שבברכת המזון - לא יצא ידי חובה ועליו לחזור ולברך. מדוע? שנאמר (תהלים ק"ה, מ"ד-מ"ה):

וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.
בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ.

"מפני מה?" - מדוע הארץ שהקב"ה נתן לנו היא "ארצות גויים", ומדוע אנו יורשים "עמל לאומים" - "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו", בשביל שמירת התורה והמצוות, שמקומם הוא רק כאן, בארץ ישראל.

"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו להמשיך את הבירור שמתחיל בפרשה בין שרה לאברהם, ולהבין מדוע הארץ הזו שייכת לנו ואנו צריכים לשבת בה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.



-------------------------------------------------------------------------------------------