פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת וישלח הרב יהושע ויצמן י' כסלו תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - וישלח


פרשת וישלח מיוחדת בכך שהיא עוסקת הרבה במאבק ובהתנהלות של יעקב מול עשו, ויש בה לימוד לדורות על הדרך שבה עם ישראל צריך להתנהל מול האומות.

הדבר הראשון שיש לעמוד עליו, הוא הפער בזמנים. אצל עשו הכל קורה מהר. הוא רק יוצא לאויר העולם, וכבר הוא מקים אומה, שיש בה אלופים ומלכים כפי שהתורה מאריכה לתאר בסוף הפרשה.
יעקב, לעומתו, "אתנהלה לאטי". הוא עדיין עסוק במריבות בתוך המשפחה, כפי שנקרא בפרשה הבאה. יוסף מוציא דבה על האחים, והם לא רוצים לדבר איתו - המשפחה עוד לא מבוססת, כשאצל עשו כבר יש רשימת אלופים מכובדת.

חז"ל עמדו על כך (בראשית רבה פרשה פ"ד, ה'):

...כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא, אמר לו הקב"ה: מאלו אתה מתיירא, גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם כולם, הדא הוא דכתיב (עובדיה א): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה"...

יעקב מודע לפער ביניהם, וכשעשו מציע לו ללכת ביחד הוא עונה (בראשית ל"ג, י"ד):

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.

יעקב מתנהל לאט, ויקח לו הרבה זמן להגיע לשעיר. אימתי יגיע לשעיר? מפרש רש"י:

ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

אנו לא צריכים לפחד מהעובדה שאנו הולכים לאט. אין אנו מפחדים מדרך ארוכה. יש לנו הרבה זמן להיות בעולם ולמלא את תפקידנו.
עשו מתנהל במהירות כי זמנו קצוב.
חז"ל1 מבארים כי ההבדל בין יעקב ועשו דומה להבדל שבין האדם והחי.
החיה מתחילה לתפקד זמן קצר אחר לידתה. האדם מתפתח לאט ויהודי - עוד יותר לאט. הרבה שלבים הוא צריך לעבור: ברית מילה ובר מצוה וחתונה וכל שלב בונה בו ענין נוסף ומכניס בו עוד נשמה.
החוקר המפורסם פבלוב ערך ניסוי, בו הוא לקח תינוק וקוף שנולדו באותו יום ועקב אחר ההבדלים בקצב התפתחותם. אין צורך במחקר כדי לדעת איך הסתיים הניסוי. אולם שתי נקודות חשובות עלו מהמחקר.
א. בתחילת הדרך, כשהקוף מתפתח מהר יותר מהתינוק, הוא "עוקף" את התינוק לא רק מבחינה מוטורית, אלא גם מבחינה שכלית. הוא מבין יותר ממה שהתינוק מסוגל להבין.
ב. מהו השלב שבו התינוק מתחיל להתקדם ולעקוף את הקוף? כשהוא מתחיל לדבר. אז באה לידי ביטוי מדרגתו והוא זה שבסופו של דבר מתבונן בקוף מבעד לכלוב.

בצורה דומה אנו יכולים להתבונן בפרשה. עשו כבר מסתובב עם אלופים, ויעקב עדיין "מחפש את עצמו"...

ההבדל הזה נובע מנקודה משמעותית.
ככל שליצור יש פוטנציאל גדול יותר, כך לוקח לו זמן רב יותר לצאת אל הפועל.
בהמה - בה מה (מהר"ל). מה שיש כלפי חוץ זה מה שקיים גם בפנים, אין מה להוסיף ולפתח. אולם לאדם יש שכל שצריך להתפתח, וליהודי יש תוכן של קדושה ושל תורה שצריך להופיע בחיים, ועל כן התפתחותו איטית יותר. כדי שכל הכוחות יתגלו בצורה טובה - צריך לעבור זמן רב.

נקודה נוספת עולה מאחד המאבקים שבין יעקב ועשו, המתואר בספר הכוזרי (מאמר שני, י"ד):

ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.

עשו, עם כל אלופיו וגבורתו, נדחה מהארץ בגלל יעקב.
אימתי קרה האירוע המתואר בכוזרי? מדוע וכיצד נדחה עשו?

לאחר מות יצחק המתואר בפרשה, מתארת התורה את תולדות עשו ובפרשה הבאה את תולדות יעקב (בראשית ל"ו, א'-ג'):

וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי: וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת:

התורה מדגישה כי נשיו של עשו הן מבנות כנען.
לאחר מכן מתארת התורה באריכות את הולדת ילדיו של עשו (שם, ד'-ה'):

וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל: וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

ושוב מדגישה התורה שבניו של עשו נולדו לו בארץ כנען.
ומה ההמשך (שם, ו'):

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו
וְאֶת בָּנָיו
וְאֶת בְּנֹתָיו
וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ
וְאֶת מִקְנֵהוּ
וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ
וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:

עשו לוקח את כל מה שעמל עליו בארץ כנען - נשיו, ילדיו, מקנהו וכל קניינו, "וילך אל ארץ" - "לגור באשר ימצא". עשו לא יודע לאן הוא הולך, והוא מחפש לעצמו מקום על המפה לגור בו.
עשו הולך "מפני יעקב אחיו". יעקב הוא הניגוד המוחלט לעשו: נשיו מחרן, בניו מחרן, רכושו וכל קניינו מחרן.
מה גורם לעשו לעזוב את הארץ וללכת?
התורה מסבירה (שם, ז'):

כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:

זה מדהים. עשו עם כל אלופיו נטוע היטב בארץ כנען, ומולו יעקב שהגיע בזה הרגע מחרן, ואין מקום לשניהם לשבת יחדיו בארץ. מי אמור להישאר, ומי אמור ללכת? לא צריך לתמוך בעם הפלסטיני כדי להצדיק את הישארותו של עשו בארץ כנען...
אך עשו הולך. זה לא מובן. האם רכוש רב זו באמת הסיבה?
רש"י מפרש מה עומד מאחורי הליכתו של עשו:

ולא יכלה ארץ מגוריהם - להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (פסוק ו) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו:

עשו גר כבר שנים רבות בארץ ישראל, ורק עכשיו הוא נזכר פתאום, שבעצם יש מחיר לישיבה בארץ, והוא מכר את הבכורה וזה לא נעים...
כאשר יעקב מגיע והוא נחוש, כשליעקב ברור שזו הארץ שלו - עשו מחפש לו מקום אחר באופן טבעי. את המלחמות על הארץ - אנו מביאים על עצמנו. כשאנו חסרי בטחון בדרכנו ובישיבתנו בארץ - אויבינו מרימים ראש. אם אנו בטוחים בכך שארץ זו שייכת לנו - ידחו אויבינו עם כל גבורתם מפנינו.

מה שינצח את המלחמה ויגרום לאויבינו לעזוב את הארץ זה הערכים שלנו, האמונה שלנו, הבטחון ב"צור ישראל וגואלו".
אם בראש סולם הערכים עומדת הדמוקרטיה, ואם העוצמה הצבאית של צה"ל היא מקור הבטחון שלנו - אנו מביאים על עצמנו טרור ומלחמות. הדלק של הטרור זה האמונה שלהם שהם יצליחו לסלק אותנו מכאן על ידי הפחדה ויצירת קשיים.
כל מחווה שאנו עושים לאחר פיגוע - מבטאת את חוסר הבטחון שלנו וגורמת לאויבינו להתחזק. אם אנו הצבור כולו והממשלה בראשו - נהיה בטוחים בצדקתנו - אויבינו יחפשו - וימצאו - מקום אחר.

במלחמת לבנון היו 32,000 חיילים מול 8,000 אנשי חיזבאללה, ולא הצלחנו לנצח, למרות העדיפות המספרית, הצבאית, הטכנולוגית ועוד.
כדי לא לומר שהיה זה הפסד אמרו ש"היתה זו החמצה נוראה". כך מכנים הפסד. כשיעדי המלחמה לא מושגים ויש נפגעים רבים - זה הפסד.
במלחמה זו, כך קבעה ועדת וינוגרד2, הכשל היה ערכי.
לא יצאנו למלחמה מכח האמונה שהקב"ה נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, ועל כך אנו נאבקים. לא היתה אמונה בצדקת הדרך ובצדקת המלחמה.

הנצחון שלנו תלוי בחוסן הערכי והרוחני שלנו.
משום כך יש חשיבות עצומה לחיילים שבאים מכח התורה שהם לומדים בישיבה. עלינו להעמיק ולהבין את המשמעות העמוקה של מסלול ההסדר, המייצר חיילים בעלי עמוד שדרה ערכי.
זהו מסלול חיוני לחוסנו של צה"ל ולקיומה של מדינת ישראל. זהו הכח שלנו לנצח את מאבקנו מול עשו.
מתחת לפני השטח מתנהלת בימים אלה מלחמת תרבות עמוקה ומורכבת. עלינו לעמוד על משמרת הצד הערכי, התורני, ולבנות את הקשר שלנו לתורה בצורה חזקה ומוצקה.

אם כך יהיה - אין מקום לפחד ולבהלה. עשו וכל אלופין יהיו ללהבת אש, מכח הערכים, התורה והאמונה שאנו הולכים איתם.






1 עי' בבא קמא ס"ה ע"ב, ובזוה"ק ח"ג, צ"א ע"ב.
2 ראה כאן: http://www.nrg.co.il/images/news/doah.pdf, בעיקר בפרק 11.





-------------------------------------------------------------------------------------------