פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - מסעי הרב יהושע ויצמן כ"ה תמוז תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - מסעי - לא חסים על זאבים


בפרשת השבוע נמצאת מצות המלחמה על ארץ ישראל (במדבר ל"ג, נ"ג):

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

הרמב"ן ראה בפסוק זה את המקור למצוה זו, כפי שהוא כותב בפירושו לחומש וכן בהשגותיו לספר המצוות.
נעיין בהקשר הפסוקים (במדבר ל"ג, נ'-נ"ו):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם.

אם לא נוריש את יושבי הארץ, הם יהיו לשכים - לקוצים - בעינינו. מדוע התורה מדגישה בצורה כל כך חזקה את הצורך להוריש את יושבי הארץ?
ענין אחד הוא החשש מפני עבודה זרה, כפי שמופיע בפסוקים - "ואבדתם את כל משכִּיֹתם".
אך נראה שיש בפסוקים ענין נוסף. כך מפרש "אור החיים" את הפסוק על הורשת יושבי הארץ:

ואם לא תורישו וגו' והיה וגו'. לדבריהם ז"ל (מגילה י ב) שאמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו'.
וצררו אתכם על הארץ וגו'. פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו, ופירוש תיבת על כדרך אומרו (כ' כ"ד) על אשר מריתם פי על אשר לא קדשתם (דברים לב נא).

"והיה" הוא לשון שמחה. מהו, אפוא, פירוש הפסוק: "והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם"?
לאור דברי ה"אור החיים" נראה, ש"והיה" הוא ביטוי של לכתחילה. ביטוי לדברים שאנו עושים ברצוננו, מתוך רצון ואידיאולוגיה, ולא דברים שאנו עושים מתוך הכרח. יש גויים שאנו משאירים בארץ מתוך הכרח. למשל, ערביי ישראל. אולם יש גויים הנמצאים כאן "לכתחילה". אנו מביאים אותם מתוך אידיאולוגיה של שלום, מתוך "התנתקות", ומשאירים אותם לשלוט בחלקים מארצנו. אלו הגויים שעליהם אומר הכתוב שהם יהיו לשכים בעינינו.
ועוד מוסיף הכתוב: לא רק במקומות מושבותם הם יפריעו לנו, אלא גם במקומות מושבותינו, בחלק שאנו יושבים בו - הם יעשו לנו צרות, "לומר קומו צאו ממנו". זוהי המציאות שאנו חווים היום.
מדוע יבוא עלינו מצב כזה? הכתוב אומר: "וצררו אתכם על הארץ" - "על" פירושו "בגלל" - בגלל היחס לארץ. כיון שאתם משאירים את הגויים ברצונכם, מתוך יחס לא ראוי לארץ ישראל - לכן האויבים יעשו לכם צרות.
בדברים אלה באה לידי ביטוי ההשפעה של היחס לארץ ישראל על מצבו של עם ישראל. ארץ ישראל היא דבר חי, והיא תובעת את עלבונה. אם אנו מזלזלים בארץ - יש לכך השפעה, וזה לא "עובר חלק". יש לכך מחיר כבד.

בילקוט שמעוני יש דרשה נפלאה בענין. הכתוב אומר (דברים י"ט, י"ט - כ', א'):

...וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ. וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל.
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

המדרש דורש את סמיכות הפרשיות (ילקוט שמעוני תורה, רמז תתקכ"ג):

"כי תצא למלחמה". מה כתיב למעלה "ולא תחוס עינך", ואחריו הוא אומר: "וראית סוס ורכב", אמר ליה: אם אתם חומלין עליהם הם יוצאין למלחמה עליכם, משל לרועה שהיה רועה צאנו ביער, מצא גור אחד של זאב וחמל עליו והיה מיניקו מן העזים, בא בעל מלאכתו וראה אותו, אמר ליה: הרוג אותו, לא תחוס עליו שלא יהא תקלה לצאן, ולא שמע אליו, כיון שגדל היה רואה כבש והורגו, גדי ואוכלו, אמר לו: לא אמרתי לך לא תחוס, כך אמר להם משה: אם אתם חסין עליהם, "והיה אשר תותירו מהם".

יש מחשבה, שאם אנו נחוס על האויבים - יהיה בסדר, לא תהיה מלחמה. יש בינינו שחושבים שאם רק ניתן לאויבינו מים וחשמל, נשק ותשתיות, ניצור מצב ש"יש להם מה להפסיד" - וכך לא תהיה מלחמה. אנו נחליט איך ראוי שיהיו יחסינו עם האויבים - וכך גם יהיה בפועל. על כך אומר המדרש: אם תחוס עינך, זה מה שיגרום לכך שתהיה מלחמה, "וראית סוס ורכב".
המדרש מביא משל נפלא. מדוע הרועה חומל על הזאב? מה הוא חושב? הרועה חושב שאם הוא יניק את הזאב מהעיזים - הוא יגדל להיות עז. אמנם הוא נולד זאב, אבל הוא לא באמת טורף. אין דבר כזה חיה טורפת. זו רק הסביבה והתנאים החיצוניים שגורמים לו לטרוף. אם נגדל אותו בין עיזים, וניניק אותו מהעיזים - הוא יהיה עז.
כך יש כאלו החושבים שאין באמת אנשים רעים. אין אנשים שחיים על אידיאולוגיה של חרב ושל טרור. הם עושים פיגועים רק בגלל שהם פליטים ובגלל שתנאי חייהם גרועים. אם רק נשפר את תנאי חייהם ו"יהיה להם מה להפסיד" - הם לא ירצו להפסיד את זה, ולא יזיקו לנו.
על כך אומרת התורה: זאב נשאר זאב. גם אם הוא יונק מהעז - הוא זאב.

יש כאלו החושבים מחשבות ומתכננים תכניות, והם כה משוכנעים בצדקת דרכם, עד שהם פועלים בשטח לפי התכניות שלהם. הם חושבים שאם ניתן לאויבינו מים וחשמל יהיה שלום - והם מתנהגים כבר עכשיו כאילו הגיע השלום המיוחל. על כך אומר המדרש - אם תותירו מהאויבים בגלל שאתם חסים עליהם - הם יהיו לשכים בעיניכם. להניח לאויבים ולחוס עליהם לא הופך אותם לאוהבים. זאב נשאר זאב ואויב נשאר אויב.

ענין נוסף בהקשר זה, שכבר הזכרנו בשיחות קודמות, מובא בספר שופטים (שופטים ב', כ' - ג', ד'):

וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת. לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא. וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ.
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם... וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה.

לפעמים השארת הגויים היא לא תוצאה של מעשינו, אלא זה מעשה של הקב"ה, שמשאירם כדי לנסות את ישראל - "השומרים הם את דרך ה'". כאן אנו פוגשים את היחס לתורה כגורם משפיע ביחס לאויבינו.
עלינו להבין כי לא יתכן שיהיה שלום ושלוה, שקט ורגיעה - בלי שנלך בדרך התורה. יש החושבים שיכולה להיות כאן אידיליה - שלום, רווחה כלכלית, בלי תורה. הייתכן?! וכי נוכל להמשיך לחיות כאן לשנים רבות בלי תורה, והכל יהיה בסדר? היחס לתורה משפיע על מצבו של עם ישראל, ועזיבת התורה היא בעלת השלכות קשות עבורנו.

במהלך הימים האחרונים, עד שקראתי את פסוקי הפרשה שנראה להלן, הייתי בלחץ. הפסוקים קצת הרגיעו אותי...
כלפי מה הלחץ? אינני מסוגל להבין, איך אויבינו בונים מנהרות בכאלו עוצמות, בכאלו היקפים - ואנו לא יודעים על כך. הרי יעדן של המנהרות הוא שטח ישראל. וכי לא ניתן לזהות זאת? נראה שלא דרושה חכמה גדולה כדי להמציא מכשיר שמזהה האם יש תחתנו מנהרה אם לאו. כל סטודנט מתחיל יכול להמציא דבר כזה. לצה"ל יש כיפת ברזל, שמזהה רקטה המתעופפת אי שם בשמים, מחשבת היכן היא עתידה לנחות, ולאור זאת "מחליטה" האם לפגוע בה והיכן לפגוע בה. זה אפשרי, ופתרון לזהות מנהרות אין?
המנהרות אינן דבר חדש. היו לנו 10 שנים בשביל לזהות את המנהרות. נראה שאפילו בחפירה בידים היו מצליחים למצוא את כל המנהרות...
זהו עיוורון מוחלט של ההנהגה, וזה מלחיץ. כשראיתי שהתורה כבר אמרה את זה, שאויבינו יהיו "לשכים בעיניכם", הבנתי איך זה קורה. כשיש לנו קוצים בעיניים - אנו לא מצליחים לראות את המציאות נכוחה.
הרי כדי לבנות את כל המנהרות צריכים מאות משאיות של עפר, של מלט - וכי אנו לא רואים את זה? מה חשב מי שראה זאת, שזה נועד לבנות ארגזי חול לילדי עזה? איפה היה המודיעין? הרי חייל היושב בתצפית חייב לדווח על כל תזוזה של משאית ואפילו של חמור. וכאן אלפי משאיות, בניה בהיקף עצום - ואנו עומדים מופתעים מול כמות המנהרות?!
זהו עיוורון שקשה להבינו. כשתקום ועדת חקירה על כך, מן הסתם נשמע שהיה מי שהתריע על כך, אך אמרו לו: עשינו התנתקות, אין מקום לדאגה. אנחנו כאן, הם שם, ויש שלום. למה להם לבנות מנהרות אחרי שהתנתקנו מהם?
פרופסור שובל מאוניברסיטת אריאל הציע פתרון לפיצוץ מנהרות, ובמשרד הבטחון הסבירו לו שאנחנו הולכים לקראת התנתקות ולא יהיה בכך צורך...
הרי כולם ידעו שיש מנהרות, כבר מתקופת ציר פילדלפי, ובכל זאת לא נעשה דבר. זה עיוורון. עם ישראל התנתק מארץ ישראל - והתוצאה היא שכים בעינינו. כך לא רואים מה קורה מתחת לאף שלנו.
המחדל הזה מזכיר את המחדל של מלחמת יום כיפור. רואים את האויב מתאמן, ולא מבינים שעומדת לפרוץ מלחמה. כך כאן - רואים הכל, שומעים הכל, ובכל זאת מופתעים מכמות המנהרות וגודלן.

כאשר אנו לא נוהגים כראוי - אנו לא רואים את המציאות בצורה נכונה. גם כשרואים - לא יודעים מה רואים. אדם שחולם על שלום וחושב שרק פתרון מדיני יפתור את כל בעיותינו, לא חושב כלל בכיוון של טרור. גם כשמגיע המידע - הוא לא שומע אותו. זה לא מעניין. הרי אין בכלל אויב...
מי שעושה התנתקות - מקבל התנתקות מהמציאות.

הדברים נאמרים לא לשם הבקורת, ודאי לא בעיצומה של המלחמה. הם נאמרים בשבילנו, שנדע מה עלינו לתקן.
הדברים שפתחנו בהם מראים שהבעיה היא ביחס לשלושת הערכים החשובים: ארץ ישראל, עם ישראל והתורה.

היחס לארץ ישראל - אם איננו מורישים את יושבי הארץ ומקיימים את מצות המלחמה על הארץ כראוי - האויבים הם לשכים בעינינו.

הענין השני הוא היחס לעם ישראל. זוהי הבעיה של הרועה המגדל את הזאב. הוא חסר אחריות! יש לו אחריות על עדר של כבשים - והוא מגדל להנאתו זאב? וכי הוא לא חושב על הגדיים שהזאב יאכל?
מדינת ישראל עוזבת את גוש קטיף - לא חושבים על יושבי שדרות, אשקלון?
כשעשינו "פנים אל פנים" לפני ההתנתקות, הזהרנו את מתפקדי הליכוד שבבתיהם ביקרנו, שעזיבת גוש קטיף תוביל לקסאמים על אשקלון. לא חשבנו שזה יוביל לטילים על חיפה... אמרנו: אתם מגדלים לתושבי אשקלון זאב ליד הבית. אין לכם אחריות עליהם?
והתשובה היתה: תפסיקו להפחיד. יהיה שלום, לא נעשה מילואים, הכל יהיה טוב. המחשבה שאם ניתן להם חשמל - מהמיסים של כולנו - יהיה בסדר, היא חוסר אחריות כלפי עם ישראל.

וכמובן התורה. הקב"ה משאיר את הגויים לנסות את ישראל אם ישמרו את התורה.

אנו צריכים לעשות תשובה בכל המישורים. כולנו. בעצמנו וכלפי חוץ, לדבר על כך ב"פנים אל פנים" ובכל הזדמנות.

עלינו לחזור בתשובה על היחס לארץ ישראל. לחזק את אהבת הארץ, להעמיק את הקשר לארץ ישראל. זה לא "פאסה", זה בסיס חיינו.

גם היחס לעם ישראל דורש תיקון. עלינו להבין שלידינו יש זאבים, חיות טרף אכזריות. לא יעזור לנו להיניק אותן מהעיזים. חשוב לומר זאת ולהפנים זאת - זהו אויב!

הדבר שנוגע לנו ביותר - היחס לתורה. זהו התפקיד שלנו, יושבי בית המדרש.
הפסוקים בספר שופטים מעבירים את האחריות אלינו. אם אנו ננהג כראוי, נלך בדרך התורה - זהו הפתרון לבעיותינו עם האויבים.
עלינו להתחיל בעצמנו - אנו זוכים ללמוד תורה ולשבת באהלה של תורה - ועלינו להתחזק בכך. בלימוד התורה ובשמירת מצוותיה. זהו מקור הכח של עם ישראל, וזה מה שיפקח את העיניים מהעיוורון שאנו מצויים בו.

מי שלא ראה את המנהרות שחפרו לנו מתחת לאף - עליו להבין שיכול להיות שיש עוד כמה דברים שהוא לא רואה או לא מבין. אל תהיה כל כך בטוח בעצמך ובדעתך.
אנשים פוגעים בעולם התורה מתוך בטחון עצמי מופרז - קצת ענוה. אם לא ראיתם מנהרות ענקיות - אולי אתם לא מצליחים לראות את השפעתה של התורה?! אין זה אומר שהתורה איננה משפיעה על החיים של עם ישראל.
אולי תקשיב, תשמע, תשוחח, תלמד מהי התורה ומהי השפעתה של התורה על עם ישראל?!

אויבינו קיימים כי אנו לא עושים את המוטל עלינו. אם אנו נתחזק במצות המלחמה על הארץ, שהיא "המצוה של הדור", כדברי הרב חרל"פ, אם נתחזק בהליכה בדרך התורה - אין צורך באויבים.

בע"ה נעשה את תפקידנו בעוצמה, ונחזור מהמערכה עטורי נצחון, שיהווה נדבך נוסף בדרך לגאולה.


-------------------------------------------------------------------------------------------