פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - כי תצא הרב יהושע ויצמן ח' אלול תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - כי תצא - שלום - הדרך הנכונה


המילה הראשונה בפרשה - "כי" - מהווה לכאורה מילת קישור פשוטה. אולם חז"ל במדרש מלמדים שגם למילה זו יש משמעות.
על הפסוק (ויקרא ז', י"א): "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה'", דורשים חכמים דרשות רבות בשבח השלום, שהוא עניינו של קרבן השלמים. נעמוד על אחת הדרשות הקשורה למילה הפותחת את הפרשה (ויקרא רבה פרשה ט', ט'):

חזקיה אמר: גדול שלום, שכל המצות כתיב בהו (שמות כ"ג): "כי תראה", "כי תפגע", (דברים כ"ב): "כי יקרא" - אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו - אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא (תהלים ל"ד): "בקש שלום ורדפהו", בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר.

המדרש אומר שכל המצוות הן תגובה למציאות. המצוות מלמדות אותנו איך משתמשים נכון בחיים. איך עלינו להגיב כשאנו פוגשים מציאות מסויימת.
למשל, השמש זורחת, האדם קם בבוקר - מה הוא עושה? איך הוא אמור להגיב ליום החדש? המצוות מכוונות אותנו לתגובה הראויה: תפילה, קריאת שמע, תפילין. כאשר אדם רוצה לאכול - הוא יודע מה וכיצד לעשות - מה מותר ומה אסור לאכול, כיצד מברכים, כיצד מכינים את המזון לאכילה ועוד ועוד.
יש כאן הסתכלות חשובה על המצוות. התורה לא נתנה לנו רשימת מטלות שעלינו להשלים בחיינו. אלא כך אומרת התורה: אם באה מצוה לידך - עליך לעשותה. אם לא באה מצוה לידך - אין לך צורך לרדוף אחריה.
אין צורך לקנות חמור במיוחד כדי לקיים מצות פטר חמור, או כבשים עבור מצות ראשית הגז. אם יש לך צאן - תקיים ראשית הגז. אם אין לך צאן - אל תקיים.

דבר זה בא לידי ביטוי במילה "כי", שפירושה הוא גם "אם" או "כאשר". "כי יקרא", "כי תצא" - כאשר אתה עומד מול מציאות מסויימת - עליך לפעול כפי שהתורה מדריכה אותך.

רק דבר אחד דורש מאיתנו לרדוף אחריו - השלום. מדוע? מה יש בשלום שבעבורו ראוי לנסוע ל"מקום אחר" כדי לעשות שלום?

נראה, שמשמעות הענין עולה מחוק פיזיקלי, שהזכרנו בעבר. הפעם הראשונה שנתקלתי בחוק זה היתה כשפגשתי פיזיקאי שחזר בתשובה בעקבות החוק הזה - חוק האנטרופיה.
משמעות החוק היא, שהעולם שואף לאי סדר. אם העולם ישאר כך, בלי השקעת אנרגיה כדי לשמור על הסדר שבו - הוא יתפורר. למשל, שולחן שיעמוד בטבע ללא כל השקעת אנרגיה - יהפוך להיות ערמת קרשים. אולם ערמת קרשים לעולם לא תהפוך לשולחן. כל מציאות שלא תושקע בה אנרגיה - תגיע למצב של אי סדר. כדי לשמור על הסדר יש צורך בהשקעת אנרגיה תמידית.
יש ניסוי שמדגים את החוק. ממלאים מיכל כך שחצי ממנו מלא מים, וחציו השני מלא בדיו. בין המים והדיו יש מחיצה. כעת, מרימים את המחיצה. התוצאה היא מיכל אחד שחציו מים וחציו דיו. מה יהיה בהמשך? כל הדיוט מבין שהמים והדיו יתערבבו. מדוע? מפני שהמולקולות של המים ושל הדיו נמצאות בתנועה בלתי פוסקת, הגורמת להן להתערבב. חוק האנטרופיה קובע שגם באינסוף זמן - לא יחזרו הנוזלים שבמיכל להסתדר כפי שהיה בהתחלה - חצי מהמיכל מים וחצי דיו. המצב הסופי יהיה - אי סדר.
שורש הדברים הוא בכך שהיקום הוא אינסופי, ובעצם הוא מתפשט ללא הפסקה. על כן יש תנועה תמידית בלתי פוסקת של כל היקום, והתנועה הזו גורמת לאי הסדר במציאות. כדי לשמר את הסדר יש להשקיע אנרגיה.
חלק מהאנרגיה מושקעת על ידי הטבע עצמו - כח המשיכה הוא דוגמא להשקעת אנרגיה כדי לשמור על המציאות בצורה מסודרת, ובלעדיו היינו כולנו מרחפים בחלל. גם האדם משקיע אנרגיה כדי לשמור על העולם, וכך העולם נשאר מסודר.
הפיזיקאי שסיפר לי על החוק הזה אמר שהוא בדק מה מקור האנרגיה שמושקעת בכל מערכת כדי לשמור על יציבותה. אולם אז שאל את עצמו - מי משקיע את האנרגיה כדי לשמור על הסדר ביקום כולו? אין זאת אלא שיש "גבוה מעל גבוה" השומר על הסדר שבעולם, ומשקיע אנרגיה תמידית כדי לקיים את העולם. מחשבה זו הביאה אותו לאמונה בה' ולחזרה בתשובה.
לאחר מכן הבין שהוא חשב על מה שאנו אומרים בתפילה: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
חוק האנטרופיה הוא חוק מופלא, שמפגיש את האדם עם המציאות האלוקית ועם התפקיד של האדם בצורה בלתי אמצעית.

נראה, שהבנת המדרש שבו פתחנו עולה מהבנת חוק האנטרופיה. נקדים דרשה נוספת באותה פסקה:

בר קפרא אמר: ...גדול שלום - מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצוּת וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ה): "עושה שלום במרומיו", התחתונים שיש בהם כל המדות הללו על אחת כמה וכמה.

בר קפרא לומד קל וחומר. הקב"ה "עושה שלום במרומיו" - בין המלאכים, שאין להם אגו, ואין ביניהם תחרות ומחלוקת. קל וחומר שיש לעשות שלום בין בני האדם, שיש להם אגו, המוביל אותם לקנאה, לשנאה, לתחרות, למצוּת וריבות, למחלוקת ולעין רעה.
מדוע יש צורך לעשות שלום במרום? הרי המלאכים נבראו כל אחד לתפקידו - מיכאל עניינו חסד, גבריאל עניינו גבורה, ולכל אחד מקומו ותפקידו. לשם מה יש צורך בהשקעת אנרגיה כדי לעשות שלום "במרומיו"?
כיון שהמציאות כולה מתפשטת - גם המציאות הרוחנית - הרי שיש צורך להשקיע אנרגיה כדי לשמור על הסדר של העולם, גם בעולם הרוחני. אין לך דבר שעומד במקומו בלי תנועה. דבר אינסופי הוא דבר דינמי. הוא בעל התפשטות אינסופית הגורמת לתנועה אינסופית.
גם העולמות הרוחניים נמצאים בתנועה, ויש בהם רצון להתפשט, לחבוק את העולם כולו, ולצאת מעבר למקומם.
משום כך יש צורך להשקיע אנרגיה תמידית בשמירת השלום. לא ניתן לחכות לכך שנפגוש בצורך הזה. זהו צורך תמידי של המציאות, שהיא בכיוון של התרסקות אם לא תהיה השקעת אנרגיה בסדר ובשלום. לכן צריך לרדוף אחר השלום ולא רק להגיב למציאות של מחלוקת. הצורך בעשיית שלום הוא חלק מעצם קיומו של העולם.

המדרש מעמיד את השלום מול המצוות. במצוות אנו מגיבים למציאות ובשלום אנו יוזמים. אך שני הדברים הם חלק מהאנרגיה ששומרת על העולם. בלי השקעת אנרגיה תמידית העולם מתקדם להתרסקות. כל מציאות שאנו פוגשים - אכילה, שינה, יום ולילה - יכולה לגרום לאי סדר, להתרסקות. לכן יש צורך לשמור על הסדר בכל דבר, ולשים גבולות - על ידי המצוות. בלא גבולות יצא כל דבר ממקומו והעולם יתקדם לכיוון של אי סדר.

אנו נמצאים בתקופה של אחרי מלחמה. מהמדרש אנו למדים שיש צורך להשקיע ולרדוף אחר השלום. אולם, צריך לעשות זאת בזהירות מרובה, כדי שבאמת נביא שלום ולא מלחמה נוספת, חלילה.
ניתן להבין מהמדרש בטעות, שרדיפת השלום פירושה להשתוקק לשלום, לדבר עם האויבים על השלום, להכריז בכל העולם כי אנו חפצים רק בשלום. אולם, עלינו לדעת שמי שינהג כך - יגרום למלחמה הבאה. אין די בהשקעת אנרגיה בשלום כשלעצמה. יש לעשות זאת בחכמה, כך שבאמת נביא שלום.

הזכרנו לעיל את הניסוי בדיו ומים. כדי שהדיו ישאר במקומו והמים ישארו במקומם, ויהיה ביניהם שלום - יש לשים ביניהם גבול חזק. השקעת האנרגיה היא בחיזוק הגבול שבין הדיו והמים. כך יישמר השלום ביניהם.
גם בשלום בין עמים האנרגיה צריכה להיות מושקעת בשמירה על הגבולות.
מובא בגמרא (ברכות נ"ו ע"ב):

אמר רבי חנן: שלש שלומות הן - נהר, צפור וקדרה. נהר, דכתיב (ישעיהו ס"ו): "הנני נטה אליה כנהר שלום". צפור, דכתיב (ישעיהו ל"א): "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות וגו'". קדרה, דכתיב (ישעיהו כ"ו): "ה' תשפת שלום לנו".

פשט הגמרא הוא, שמי שחולם על אחד מן הדברים הללו יצפה לשלום. הגר"א (דברי אליהו ברכות שם) מבאר מדוע קדרה היא רמז לשלום:

יש לומר הטעם כי ענין הקדירה הוא עושה שלום בין המים שבתוכה ובין האש שחוץ לקדרה, וכן ישראל עושין שלום בין העולם ובין אביהם שבשמים.

המים והאש הם שני כוחות המנוגדים זה לזה. גם "במרומיו", מיכאל וגבריאל הם בחינת מים ואש, ויש צורך לעשות שלום ביניהם. מדוע צריך לעשות שלום? מפני שהאש היא כח גדול שאפשר להשתמש בו ולעשות עמו הרבה דברים טובים.
מהו הסוד? כיצד עושים שלום?
הקדרה מלמדת אותנו כיצד עושים שלום. כשמניחים קדרה, המהווה גבול בין המים ובין האש - ניתן לעשות שלום וליהנות מתבשיל טעים. גבול חזק - עושה שלום בין הפכים.

"שלום קדרה" הוא שלום בין אויבים. שלום כזה יהיה רק אם יהיה גבול ברור בין שני העמים. צריך גם להיות ברור שלא ניתן לעבור את הגבול. יש צורך בהרתעה חזקה, כך שלא יעלה על דעת האויב לחפור מנהרות אל תחומנו. כח הרתעה חוסך הרבה דם כשהוא בנוי בצורה נכונה.
כאשר פועלים להיפך, כאשר כותבים מאמרים על כך שאנו חייבים לעשות שלום, משום שאנו מוקפים בחצי מליארד ערבים, ואין לנו סיכוי לשרוד בלי שלום - זה מעודד את המלחמה הבאה. הנה, אומרים האויבים, יש לנו סיכוי להכריע. מי שמציג את עצמו כמסכן, כמי שאין לו ברירה אלא שלום - מזמין את המלחמה הבאה.
"גדול השלום", אך יש לבחון בחכמה היכן להשקיע את האנרגיה בשלום. השלום הנכון הוא "שלום קדרה" - יצירת חיץ ברור, שימנע מעבר של הגבול. גם התבוללות היא סוג של מעבר של הגבול שיש למנוע אותו למען שלום אמיתי.
את האנרגיות של השלום צריך להשקיע ביצירת מחיצה טובה. גם בתוך עמים יש תנועה תמידית, דינמיקה בלתי פוסקת. כדי שההתפשטות הזו לא תוביל להתרסקות, יש לתחום אותה בגבול ברור.

השלום הוא הצלת העולם. לכן הוא כה חשוב. העולם מורכב מכוחות רבים המתנגדים זה לזה. כל מציאות מורכבת מגורמים רבים שיש לעשות שלום ביניהם כדי שכל אחד יקבל את מקומו, ויוכל לפעול לטובת העולם בלי לרסקו ביציאה מתחומו.

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".


-------------------------------------------------------------------------------------------