שופטים פרק ט - משל יותם הרב מנשה וינרט' שבט תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)

פרק ט - משל יותם / הרב וינר


קריאת פסוקים ו-יג ראינו שבמשל הזה יש כמה דברים שמעוררים סימן שאלה. יותם נעמד בראש הר גריזים. מבקשים מהזית למלוך עליהם, והוא לא מוכן. לתאנה, וגם היא לא מוכנה. החדלתי... מהו הנמשל שלו? מפרש בעצמו.

(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

ואז אומר אחר כך, קריאת פסוקים טז-כ השאלות על המשל ברור שהאטד הוא אבימלך. העצים הם אנשי שכם שבאו וממליכים את אבימלך. הרבה פחות ברור מיהם שלושת העצים כאן. הזית הגפן והתאנה. חז"ל וחלק מהראשונים מביאים עתניאל בן קנז זה הזית, התאנה מתיקות הדבש של דבורה, והגפן זהו גדעון. יש יין בנחלה שלו וכו'. אמרנו שיש קושי גדול בפירוש הזה. אם כבר למה לא נתן עץ לאהוד בן גרא, הרי גם הוא היה שופט גדול. למה לא נתן גם לו עץ. ואפשר להציע כל מיני עצים ליעד הזה. החיטה, הרימון. אפשר למצוא קשר. (4) ודילגו עליו. אולי מסיבה כלשהי. אבל יותר קשה העניין שלכאורה אף אחד לא הציע להם למלוך. מי הציע לעתניאל בן קנז והוא סירב.? ודבורה? לא פשוט שהציעו לה דבר כזה. לא מתאים. עוד קושי, בוודאי מדברים על העצים שהלכו למשוח להם מלך, כבר עברו עשרות שנים. זה לא אנשי שכם שעכשיו הלכו להמליך מלך. אפילו לו הציעו לשופטים למלוך, דבר שהוא לא נכון, זה בוודאי לא הם.(5) לא היה דבר כזה. לא הלכו מאחד לשני ואמרו לא. אולי כן דומה לגדעון, לגדעון כן הציעו. משול בנו גם אתה ... אבל השאר לא נכון. יש מי שרצה להציע ששלושת הדברים קשורים לגדעון. משול גם אתה, גם בנך גם בן בנך, הם שלושת העצים הללו. שלושה שלבים. שלושה עצים. - לא נראה מספיק חזק. עוד שאלנו יש כאן עץ שכן מתאים למלוך ? יש. ארזי הלבנון. אליהם אף אחד לא פונה. ופתאום מתברר שגם הם בסיפור. אם אין תצא אש מן האטד ותאכל... אז למה לא פנו אליהם? נראה שהם מתאימים למלוך? השימוש במשל (6:30) בכל מקום שיש משל, צריך להבין לשם מה הגיע המשל. אחד הדברים של משל, שבא להרוויח משהו שבצורה ישירה אי אפשר להרוויח. משל שיפוטי: יש משלים שנועדו להביע דעה שיפוטית על עצמו בדרך כלל, והיה חשש שאם יציגו את הדברים בצורה ישירה, הוא לא ישפוט עצמו, וכך שופט את עצמו. כבשת הרש, לכאורה דוגמה קשה למה היה צריך את זה. אם דוד חטא בחטאים הגדולים הללו, למה פחד נתן לומר לו, האם היה מכחיש. אבל לא נסביר את הסיפור הזה כרגע, אבל יש שם סיבה. נביא בא לאחאב ועושה לו הצגה ובסוף מתברר שזה הוא, גם לדוד עושים הצגה – האישה התקועית, שמתברר שזה משל עליו. כאן לא ברור. ברור למי ששומע מראש שמדובר במשל. מסוג המשל שמביא ישעיהו במשל הכרם. ברור שלכרם אין טענות ולא בא למשפט. ברור שזה משל. אלא שהנקודה היא במקום אחר.(9) המשל בא להרוויח. לפעמים זה רגש השתתפות יותר חזק. דוגמה תיאורטית, אם אדם סנדלר ופרצו לו לחנות וגנבו לו את כל הסוליות שעמל עליהם. הוא מספר לאיזה צייר. אומן. אומר האומן אתה מקבל את הכסף. כדי שיבין את עומק ההפסד ועגמת הנפש, מספר לו משל, משל לאומן שגנבו לו את כל התמונות. הוא היה מבוטח האומן הזה, לא בעית הכסף, אלא עגמת הנפש. באומנות האמן מבין. גנבו את התמונות, (10) אז המשל מה שעזר לו להבין את הצער, כי העבירו לתחום קרוב אליו. אז יש סוג משלים כזה. לפעמים מרוויחים משהו נוסף. כאן ברור שזה משל, ברגע שאומר הלוך הלכו העצים... כולם מבינים שיש כאן משל. ויתכן שכאן הוא מרוויח משהו נוסף, עוד לפני שנראה מה המשל מגלה, ברגע שאמר הלוך הלכו העצים, נוצרת ציפייה להבין למה הוא מתכוון. שאלה נוספת, איך אנשי שכם מקשיבים לו, ולא תופסים אותו והורגים אותו. נראה שהוא נוקט (11) פה באמצעי זהירות.

(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים...

(11:20) בראש איזו גבעה, במקום שהוא יכול לצעוק עליהם מבלי שיראו אותו ויתן לו פרק זמן לברוח.

שופטים פרק ט וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם

מושך תשומת לבם, רצה לתת להם רגע לשמוע ולהקשיב ולחשוב. שמעו אליי... וישמע אליכם אלקים. נותן שנייה לעצור רגע. שאתה מערב את ה'. ומיד אומר את תחילת המשל. יוצר סקרנות אצל השומעים. על מה הוא מדבר. הוא לא פונה בדברים ישירים, תתביישו לכם, הרגתם את כל האחים שלי אחרי המסירות של אבא שלי. הדרך נותנת לו זמן. (13) מיד כשהוא מסיים פסוק כא, וינס יותם ויברח וילך... הרבה ביטויים של הליכה ובריחה. למה כל כך הרבה, מבינים שהוא בורח ולא מוצאים אותו, הוא היה צריך את פרק הזמן הזה שיאפשרו לו לדבר, עורר את סקרנותם, ומבינים שיהיה להם רגע לחשוב. מן הסתם ברגע שאומר את הדברים הם מכים בהם, עושה משהו, והם מאפשרים לו לברוח. פירוש האברבנאל: אכן התנ"ך מקצר בסיפור, והוא הביא עוד עצים. כל עצי הפרי. מה שמנסה להרוויח, שלא תנסה לחפש את הנמשל של העצים הללו. כנגדו (15) לא ישירות, מביאים בעלי המצודות פירוש: אין מה לחפש מהם העצים, כי נוספו לתפארת המשל. לא תמיד לכל פרט יש נמשל, ולכן השאלה מה רצה להגיד, או איך רצה להרוויח זמן. דעתי אחרת, אנסה להסביר מה כאן העניין. יש אולי חיזוק ועל זה עובדים כבר לתפיסה שאולי בכל זאת יש הבדל בין ההצעה לשלושת העצים הראשונים, לבין מי שמציע לאטד, וזה לא אותם אנשים. (16) ח: הלוך הלכו העצים י: הלוך הלכו העצים יב: הלוך הלכו העצים אצל האטד: ויאמרו על העצים. יש הבדל. העצים סתם כך זה עם ישראל, שאמרו לשלושת המנהיגים הקודמים. וכל העצים זה אנשי שכם. בהיגיון היינו אומרים הפוך. אם כבר כך, איפה העצים ואיפה כל העצים, שהרי כאן זה רק אנשי שכם. אבל ההבחנה היא הבחנה וננסה להבין. האטד, מה מציע להם?

טו: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

ואז אומר אחר כך, קריאת טז - כ אנחנו שומעים כאן איזה חוסר אמון של האטד ברצינות ההצעה. שלושת העצים הראשונים הבינו שההצעה היא רצינית, רק אמרו שהם מסרבים להצעה. האטד אומר, אם זה באמת, אין בעיה. בואו חסו בצלי, אבל אם לא, תצא אש. למה האטד מבין שההצעה לא רצינית? כי הוא יודע שהוא קוץ, שהוא לא מתאים כל כך. מבין שיש מצב של ציניות.

בואו חסו בצִלי

איזה צל יש לאטד? ברור שאין לו שום צל. אז ברור שבצִלו זה משל בתוך משל. אפרוש חסותי עליכם. איזה משל גרוע מצא האטד, בואו חסו בצִלי, כי אין לו שום צל, אבל אל תדאגו, בואו חסו בצִלי, אבל אין לו שום צל. למי יש צל? (16:45) גם לגפן אין צל בעצם. לזית יש צל, לתאנה יש צל. יש עצים שיש להם יותר צל, זה לא מופרך. אז בוודאי שלאטד אין צל. אבל יש עצים שהצל שבהם הוא דבר בולט מאוד. מהווה מחסה. למשל, הארז. ארזי הלבנון. יחזקאל יז לא חשוב ההקשר כולו, נלך לסוף המשל:

(כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר גָּבֹהַּ וְתָלוּל: (כג) בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה: (כד) וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי: פ

לוקחים חלק מהעץ ושותלים אותו במקום אחר. הארז האדיר והגדול, כולם באים בצל דליותיו. כל עצי השדה. ועוד יחזקאל פרק לא

(ג) הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ: (ד) מַיִם גִּדְּלוּהוּ תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ אֶת נַהֲרֹתֶיהָ הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה:

מועיל מכל עצי השדה

(ה) עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ: (ו) בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְצִלּוֹ יֵשְׁבוּ כֹּל גּוֹיִם רַבִּים:

זה התיאור של העץ הגדול מכל העצים וכולם באים לחסות בצלו. אין לך מתאים למלוך מאשר ארזי הלבנון. ומשום מה, ארזי הלבנון, שנמצאים פה במשל, בכלל לא עולים כהווא אמינה. מיהם אותם ארזי הלבנון בנמשל? והאמת היא שהתשובה כתובה בפירוש. קל מאוד לעלות עליה. יש עוד שאלה במשל. המשל אומר להם אתם ביקשתם – רוצים להמליך מישהו (23) כדי למלוך. אם תמשחו את האטד למלך, יהיה כך וכך. אתם מסתכנים. לכאורה היה צריך לומר ליותם, אתה כבר איחרת את המועד. עכשיו אתה נזכר. הוא כבר אבימלך נבחר!! מה המשל אומר, אם אתם באמת מושחים אותו למלך, אבל זה כבר קרה??? ותמליכו את אבימלך... אם כך זה כבר היה צריך לקרות. ולא רק זה. הוא אומר משהו אחר. אפשר לחשוב על הנמשל, הוא עובר לנמשל, אין הרבה צל, אבל בסדר. אני אטפל בכם, יהיה בסדר. ואם לא, אז תצא אש מהאטד. ועכשיו אם באמת עשיתם באמת ובתמים המלכתם את אבימלך... עברנו לנמשל. אם כך, אז מצוין. שמחו באבימלך... תחת צל האטד. ואם אין, תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם ואת מילוא. זה לא בסדר, זה לא מה שכתוב במשל. עכשיו התברר מיהם ארזי הלבנון? בעלי שכם ובית מילא. אם כך מיהם העצים שהלכו לחפש להם מלך? זה לא הם. פתאום מתברר שהתפקיד משתנה באמצע. (25:12) לבעלי שכם יש שני תפקידים בהצגה. בהתחלה הם מציגים את כל העצים, ואחר כך מציגים את ארזי הלבנון. לא סביר כל כך. לא מסתדר כל כך. מוזר.

(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:

לא רק זה, אלא אם אין תצא אש מאבימלך, ובנמשל תצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך? היה צריך להיות תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם, ולא להפך. לא כתוב במשל. ממש חלש הקשר בין המשל והמנשל, או שאנחנו מפספסים משהו. את כל זה אפשר לצרף לכך שיותם הוא הוא הקטן. הסיפור כנראה שונה. מיהם ארזי הלבנון? כתוב שהם בעלי שכם, אבל זה לא טוב. הצעה אחרת: שאר האחים. הרי זה כבר קרה. דבר אחד קרה בלבד, משחו את אבימלך, ומה הוא עשה, הרג את האחים. שופטים פרק ט

(ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:

והוא הלך והרג את אחיו. כבר יצאה אש מהאטד הזה והרגה את עצי הלבנון. מה שיותם אומר כאן, זה דבר לא פשוט. רצה לומר משהו לאנשי שכם, אבל מלמד אותנו משהו על יותם. אבימלך פונה לאנשי שכם, ומה אומר להם? (28) שופטים פרק ט

(א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: (ב) דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:

שתי אופציות. או אני או שבעים איש מושלים. יש לא מעט דברים כאלו. אספר לכם בדיחה לא מצחיקה, אבל יש בה נקודה. יוסי חוזר מבית הספר. שואל את אמא, מה את מעדיפה, שאוטובוס ידרוס אותי או את הילקוט שלי. אמא אומרת בוודאי את הילקוט. אמא אומרת בוודאי את הילקוט. אמא, לא החזקתי טוב ואוטובוס דרס את הילקוט שלי. (29) עד כאן. מה הרעיון? כאשר יוסי מציג לאמא שתי אפשרויות, הוא טמן מלכודת. או שאני אדרס או שהילקוט. מה פחות גרוע. אמא מבינה. מה הקטץ'? מראש הנחת הנחה ממלכדת. אנשים שואלים, אז על מה אתה מוותר על עם ישראל או ארץ ישראל. הסתבכנו בשאלה הזו. מה האמת, שמי אמר שצריך לענות על שאלה שכזאת. לא על זה ולא על זה. יש פה הנחת יסוד. לא חייבים לקבל אותה. גם כאן בא אבימלך ואומר, או שאני מולך או שאחיי. אני אחד, או הם. אבל אפשרות שלישית אין, אבל שלא הם ימלכו. את זה הוא מכניס בילד-אין. זו התפיסה וזה ברור לאבימלך שזה המצב. ככל הנראה הדבר הזה נאמר כאן גם עם הבנה שאכן ילכו איתו כי יש אווירה שכזאת. דבר מדהים. לא רק אבימלך חש כך, גם יותם מרגיש כך. גם לו ברור שזה המצב. גדעון, הדגשנו שהיה שופט אדיר עם עוצמות גדולות מאוד והציעו לו מלכות ולא הסכים. אבל כל הליכותיו היו הליכות מלכות, והוא נכשל בדיוק באותם דברים שמלכות נכשלת. שלושת העברות שבהן נכשל המלך, בשלושתן היתה בעיה. והוא מכשיר את הילדים שלו להמשך. לא בטוח שאבימלך בהכרח חושב שאבא שלו קרא לו (32) יתכן שלאו דווקא. ייתכן שהיה לו שם אחר. והוא שינה את שמו לאבימלך. אולי אחרי מות אביו. אולי. איך זה כתוב בצורה מוזרה קמעה. פ' ח'

(לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ:

הביטוי לא רגיל. או קרא שמו אבימלך, או ושמו אבימלך, מה פירוש וישם את שמו אבימלך? דגש על כך שהשם בא אחר כך. אולי הוא שינה את שמו. האווירה מסתובבת בבית. את יתר בנו הבכור מנסה להכשיר להמשך. בבית גדעון כולם מבינים שהם אלו שיהיו מנהיגים. יותם קורא לכולם ארזי הלבנון. איך לא פניתם אלינו, אל ארזי הלבנון. אותו קוץ, שהוא לא במשפחה, הוא בן האמה, הזלזול שיש בעניין, הוא יצא ממנו אש וכילה את האופציה הרצינית והטובה. גם יותם מבטא משהו בעיתי בתפיסה הזאת בבית גדעון. משהו לא נכון ולא מוצלח. ייתכן שבאמת יהיו פה שתי אפשרויות. ייתכן שיותם עד כדי כך מפספס שהוא מפרש את ההיסטוריה אחרת. שפעם הלכו לזה לבקש ופעם לאחר. אבל לא הלכו. יותם לא תופס את זה שהם לא הלכו לבקש מלכות. אבל ייתכן שלא צריך להגיע לזה. ייתכן שיותם מדבר עליהם בלעג. אני יודע שאתם רוצים מלך, אז חלק מהעצים הלכו לזה, וחלק הלכו לזה. כולכם ביחד, פספסתם את ההצעה הכי טובה. הלכתם לזית ומה אמר לכם, החדלתי... הוא צוחק עליהם. לזה הגעתם? כן באמת לא צריך לחפש מי בנמשל כל אחד מהעצים הללו, הוא באמת מלגלג עליהם. (35) אני יודע שאתם רוצים לחפש מלך, אבל לזה הלכתם? רק תרימו את הראש למעלה ותסתכלו תראו את הצל הגדול שיש כאן. תראו אותנו. את הילדים האמתיים, החוקיים של גדעון. ארזי הלבנון לפניכם. זה מה שעשיתם? הלכתם לכל מיני? יש פה דבר נוסף שמבטא את תפיסתו של יותם על המלכות. תפיסה מוטעית מאוד. בעצם מה אומר להם. מספר להם את הסיפור הזה. מעמיד אותם בחריפות על השטות שעשו. אבל אם אתם מבקשים, הרי תצא אש מהאטד. והאטד, כולם מבינים את הנמשל, מה שהוא רוצה להגיד להם שמה שיקרה, הוא ההמשך. תצא אש מן האטד ותאכל את ... לא את ארזי הלבנון. את זה כבר עשיתם. מכאן ואילך זה לא פירוש למשל. אלא מה יקרה בהמשך. אותה אש שאכלה את ארזי הלבנון, תאכל אתכם. אתם תאכלו אותו והוא יאכל אתכם. וזה מלחיץ את כולם. אין לו צל אמתי, הוא לא בא לעזור לכם, הוא גם לא האמין לכם. הוא היה בטוח שבזה מזלזלים בו, ולכן איים עליכם. לא אמר את האיום הזה, אך השתמע כשאמר איך האטד בא למשול. ככה בוחרים מנהיג? זה פריימריז? (37) זה קוץ. רק קוץ עושה דבר שכזה. זה לא מלך. מלך צריך לדאוג איך להקל. אבל זה, זה קוץ. וקוץ שמתחיל לעשות דברים כאלו ימשיך הלאה, ואתם הבאים בתור. זה מה שהוא יעשה לכם. אבל הם מבינים למה הוא מתכוון. הוא מציג אותם באור מגוחך. מתוך הדברים מבינים שהוא מבין כמו אבימלך שהם כולם רצו למלוך. מי אמר? מי אמר שהעצים הלכו למשוח להם מלך? טעות גדולה בתפיסה. ויותר מזה. עצי הפרי. למה לא רוצים למלוך? מה החדלתי את דשני.. המפרשים חלוקים האם זוהי ה' התמיהה או לא. השתגעתי? כאילו מה אני הולך לנוע על העצים. מי יכול ללכת ולמלוך, עצי פרי לא. כי יש דברים יותר חשובים לעשות. מי שאין לו פירות יכול להיות מלך. אז יש שניים שאין להם פירות. או שהוא פחות מעץ הפרי או שהוא יותר. המלכות לא שווה. אני מפסיד מהמלכות משהו. רק מי שאין לו מה להפסיד יכול להיות מלך. זה מה שהוא אומר בלי שהתכוון לזה. גם האטד לא מפסיד וגם עץ הארז. אך יש פה תפיסה מעוותת. ואם המלך צריך לוותר על כל מיני דברים כדי להיות מלך, אז שלא יהיה מלך?! מלכות זה תפקיד שאתה לא לוקח שום דבר לעצמך, לא עושה את החשבון הפרטי שלך. וכאן כל העצים שהוא מציע הם עצים שחוטאים לתפקידם. מה פתאום יש דברים יותר חשובים לעשות, יותר מעניינים ולכן לא רוצים. חבל. היו פה כאלה שזה היה קלאסי בשבילם, ואתם פספסתם. כששומעים את זה בעלי שכם והיה סתם מתחיל לדבר, על איך אתם לא מתביישים וכד' (40) כפויי טובה, ה' ישלם לכם את גמולכם הרע. אבל הוא אומר בסיפור הזה המשל מאפשר לרגע לראות שהוא מאיים עליכם לא בעונש שמימי, אלא שאתם עומדים לחטוף ממה שאתם עשיתם. והדבר הזה גורם בלבול, וזה מאפשר לו לברוח. ואכן מהר מאוד זה קורה. פסוק כב

(כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים: (כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:

מתחיל פה הבלגן. בסופו של דבר (41) אנחנו יודעים שכל מה שיקרה בסוף פרק ט'. אחרי שגם הרגו את אבימלך והוא הרג בהם: שופטים פרק ט

(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו: (נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל: פ

שכם כפי שקילל יותם - שקורה. שכם, זה המקום שבו בני ישראל שומעים את הברכה והקללה. כל הברכה שהייתה בבית גדעון, היה מבורך כל כך בכל התכונות הטובות והמעלות, הבית הכי מבורך, המקום הזה הפך את הברכה לקללה. הר גריזים הוא הר הברכה, והברכה הופכת לקללה. ותבוא קללת יותם. ולכן המשל הזה בא להרוויח משהו. ואגב אורחא אנחנו מבינים הבנה מה בעצם קורה. האטד תוספת קטנה על האטד. האטד מוכר מעוד מקום, בסוף ספר בראשית, גורן האטד. בראשית פרק נ

(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: (יא) וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

הדגשת גורן האטד. בפעם הראשונה שמציינים איפה, בסדר. אבל למה ההדגשה בפעם השנייה? מודגש מאוד גורן האטד. ירושלמי סוטה פרק א דף יז טור ב /ה"י

ויבואו עד גורן האטד וכי יש גורן לאטד אמר רבי שמואל בר נחמן חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד אלא מהו אטד אילו הכנענים שהיו ראויין לידוש כאטד ...

מה ההבדל בין גדעון ליעקב. נחתום את ההקבלה הזאת. כל ההקבלה בין שבעים יוצאי ירכו, פנים אל פנים והעבודה זרה, והשמלה, שכם, כל מה שראינו, זה הסיפור האחרון, נסגר עם אותו אטד. לאטד יש תפקיד. ה' לא ברא כלום לבטלה. האטד יכול לשמש כגדר. גדר מסביב. כל המלכים באו והורידו את הכתרים , והשפיצים של הכתרים נראו כאטד. האטד המגן על המלכות, זה התפקיד האמתי שלו. זה תפקיד טוב ואמתי. (44:45) אוי ואבוי כאשר האטד חושב שהוא המלך. זו הברכה שהופכת לקללה. אותו אבימלך עם הכוחות שיש לו, אילו היה משתמש בצורה נכונה ואמתית היה יכול לשמש בתפקיד חשוב. היה עושה את מה שהוא אמור לעשות. הוא לא אמור לתת צל, את הצל אמור לתת המלך. ומי ששומר על העם מבחוץ, זה כל מיני אטדים, אם עושים את זה נכון, זה מבורך מאוד. אבל כאן הבעיה הגדולה. האטד הולך להחליף את עצי הלבנון. וכשקורה שהאטד חושב אני המלך, כמה זה בעייתי. סוגיה קצרה במלכות כמה זה מורכב. בשביל להיות מלך צריך לדעת ולהבין שאתה אמור לוותר על הכול. על הפירות הטובים, שום דבר לא יישאר שלך. זה לא מביא תועלת למלך. כל עניינה של מלכות לעזור, לתת ולהעניק. יש לה הרבה מאוד כוח למלכות. המלכות שמנסה להשתמש בכוח לעצמה, הופכת מארז לאטד. כל מלכות שתשתמש בכוחות בשביל עצמה, מוכיחה שהיא קוץ ולא מלכות. זה הסיפור העגום שבו מסתיים סיפור בית גדעון.

-------------------------------------------------------------------------------------------