מוסרסמארטפון - מחבר או מנתק? הרב יהושע ויצמן י"ב אלול תשע"ו

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


סמארטפון - מחבר או מנתק?


בהמשך לסדרת השיחות על הדור, נעסוק ביחס הראוי למכשירים הטכנולוגיים המתחדשים חדשים לבקרים.
ננסה להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו, ואיך אנו צריכים להתייחס לכל המכשירים. נראה פשוט, שיש בהם ערך חיובי. לא ניתן לחשוב שכל מה שנוצרו המכשירים זה בשביל לנסות אותנו, כדי שלא נשתמש בהם.
צריך ללמוד את המשמעות של התופעה, ולדעת איך להתייחס אליה.

כשחושבים על זה, רואים שזה חידוש עצום. אני עדיין מתרגש כשאני חושב על החידושים העצומים שיש בידינו היום. נפרט כמה מהדברים שצריך להתלהב מהם (גם מי שנולד עם המכשירים ביד ורואה אותם כמובנים מאליהם...).
א. כיום, יכולה כל האנושות להתרכז במקום אחד ולראות את אותו מראה בזמן אמת. כרגע, זה מופיע במונדיאל. כל האנשים מסתכלים על הכדור המונח במרכז המגרש... אבל כשיבוא בע"ה המלך המשיח - הוא יוכל להעביר את המסר שלו לכל העולם ברגע אחד. אנו יכולים לראות בעיניים את התקיימות הפסוק (זכריה י"ד, ט'):

וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

אנו יכולים לראות כיצד אחדות הבריאה כולה תחת שם ה' יכולה להתממש.

יש בכך התגברות של האדם על מגבלות הזמן והמקום, שהם הדברים העיקריים המגבילים את האדם. חז"ל אומרים בהתפעלות שתינוק במעי אמו רואה מסוף העולם ועד סופו. והנה, גם אנחנו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו בכף ידינו.
הכתוב משבח (תהלים קמ"ז, ט"ו):

הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ.

גם דברינו רצים מהרה ומגיעים ברגע אחד לכל קצוי תבל.

ב. התוצאה של המצב הזה היא שיש ביד האדם ידע כמעט אינסופי. אין כמעט דבר שלא ניתן לדעת ולברר.
למשל, לפני עידן האינטרנט, היתה ל"מערכת" - לממשלה ולתקשורת, שליטה מוחלטת על המידע. היו חדשות, בעיתונים, ברדיו ובטלויזיה, וזה היה מקור המידע היחידי. רק בהאזנה לחדשות יכולת לדעת מה קרה.
את החדשות הביאו אנשים, על פי השקפת עולמם. הם בחרו מה להביא ואיך להביא, כיצד לפרש את האירועים ואיזה צבע לתת להם.
כמי שהשתתף בכמה אירועים שסוקרו בחדשות, אני יכול להעיד שמעולם לא קרה שהסיקור היה אמיתי לחלוטין. בכל אירוע היה פער בין המציאות ובין הסיקור - במספר הנוכחים, בשמות האנשים, בציטוט הדברים. המידע עובר עיבוד וסינון, ומגיע למאזינים בצורה מסויימת, על פי החלטות העורך.
היום, כל אחד יכול להחליט מאיפה הוא מקבל את המידע. כתבו בעיתון נגד ראש הממשלה. אז מה? אנו יודעים מה הם חושבים עליו. אולי עוד יש כמה שמאמינים להם, אבל כל אחד יכול לדעת מה היה גם בלי לקרוא את העיתון. אין להם בעלות על הכותרות.
זוהי חירות אמיתית. זהו נצחון אמיתי של הדמוקרטיה.

ג. חסד. אנשים רבים משתפים את הציבור בידע שלהם. כל אחד יכול למצוא מתכונים, טיפים, הסברים טכניים. מי שמאבד משהו - יכול למצוא אותו בסבירות גבוהה הרבה יותר. התופעה הזו מגלה את הטוב שבאנשים. אנשים נותנים את מה שיש להם, לתועלת הציבור. יש בזה חסד עצום.

ד. בצורה מבוקרת, זה מחזק קשרים, למשל קשרים משפחתיים. אמנם אסור שקבוצת הוואטסאפ תהיה ערוץ הקשר היחידי, אבל היכולת לשלוח עדכונים, תמונות ומחשבות, והיכולת לשתף בחיים בצורה זמינה - יכולה לחזק את הקשר המשפחתי.

הדברים הללו באמת מלהיבים. כשחושבים על זה, רואים את צלם אלוקים שבאדם. אי אפשר להבין בצורה אחרת את הפיתוח המדהים הזה.

אבל, יש כאן "אבל" גדול.
כל ערך שיורד לעולם, עובר תהליך מסויים. בעל ה"לשם" מסביר את התהליך, וזה חשוב כדי לדעת איך להשתמש בדברים החדשים המופיעים בעולם.
כל דבר מופיע בעולם דרך הרע, והופעתו דרך הרע, היא סיבה לגילוי הטוב שבו בעתיד.
בדבריו הוא מסביר את דברי חז"ל (ילקוט שמעוני תהלים, רמז תרכ"ח):

וכן הוא אומר: "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" - אלולא שנפלתי לא קמתי, "כי אשב בחשך ה' אור לי" - אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי.

אי אפשר להגיע לאור הגדול, בלי לעבור דרך החושך. בענייננו - אם לא היה מונדיאל, לא היה נוצר כלי שבעזרתו יכולה כל האנושות להתרכז בנקודה אחת. לא היו מפתחים את הכלי הזה בשביל שיעורי תורה, מדהימים ככל שיהיו.
רק בזכות הרע הדברים מופיעים בעולם בעוצמה גדולה. כך מסביר ה"לשם" את הדברים (ספר הדע"ה חלק ב', דרוש ד' ענף י"ז סימן ו'):

והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת הענג. כי על ידי הרעה יוצאים מציאות הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא את כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם שהוא בהתגברות יתירה היותר אפשרי שבהם, אלא ברעה דוקא. כי בהיות בו איזה בחי' מתכונת הטובה והקדושה, הנה מכניע את עצמו בזה למעלה, ואז אינו יוצא בכל כחו, כי מתכונת הטובה הוא לבטל את עצמו ולהסתכל על זולתו להתקרב אליו, אבל תכונת הרע הוא להיפך.

תכונת הטוב היא שהוא מתחשב בזולתו. אכפת לו גם מהצד השני. אדם רוצה לפתח מכשיר, אבל הוא חושש שזה עלול לגרום לפגיעה, להלבנת פנים, לבעיות בשלום בית, אז הוא עושה את זה עדין יותר, ובסוף הדברים לא מופיעים בעוצמתם.
את הרע לא מעניין שום דבר חוץ מעצמו. הכסף והכבוד שלו מניעים אותו, ולא אכפת לו מדברים אחרים. זה יכול לגרום להרס משפחות? לפגיעה באנשים? למוות? אז מה, לי זה טוב ולכן אני עושה את זה.
כדי שהדברים יתפסו בציבור, הם צריכים להיות מתאימים לכולם. איך אפשר לעשות סרט, שיראו אותו גם הפרופסורים בקליפורניה, וגם השבטים הפראים שהרגע ירדו מהעצים? כדי למשוך את כולם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, לצד הבהמי. זה מתאים לכולם, ואת זה כולם רואים ונמשכים לזה, וכך היצרן השיג את מטרתו. הוא מוכר הרבה. ככל שזה יהיה יותר בוטה, יותר אלים ופחות צנוע - הוא ירויח יותר. כל הזמן עמלים לשפר את "חויית הצפיה", שיהיה מהיר יותר וחד יותר - וכולם יכולים לצפות ברע. כך הרע מעצים את כוחותיו.
אם הפיתוח היה נעשה על ידי הטוב - דבר לא היה מתפתח. העולם היה נשאר על עומדו בלי התקדמות.

כיון שהדברים מופיעים דרך הרע - זה גורם לאנשים להתמכר למכשירים. יש מי שיושב וחושב כל היום איך לגרום לך להיות דבוק למכשיר. בכל רגע אתה בודק איזו הודעה הגיעה, מה התחדש - באמצע הרצאה ובאמצע תפילה, ואפילו באמצע קריאת שמע - הרטט בכיס מדביק אותך אל המכשיר.

המחקרים מונים את הבעיות הקשות שהמכשירים החדשים מביאים איתם.
הטכנולוגיה החדשה יכולה לסייע ביצירת קשרים בין אנשים, אך יחד עם זאת, היא יוצרת בדידות נוראית, שהיום מגדירים אותה בתור "המגפה של הדור". אדם מקושר עם כל העולם - אבל דרך המסך, בלי קשר פנים אל פנים.
אחת הבעיות שנוצרות היא בעיית קשב וריכוז. אנשים היום לא מתרכזים ברצף. אין אפשרות לשבת שעתיים או שלוש רצוף על ענין בלי הפסקה. בני הדור הזה לא חווים חויה מעין זו. בכל רגע נתון יכול להיות לו צפצוף או רטט - והוא איבד את הריכוז. הרבה פעמים יצא לי לדבר עם מישהו, ופתאום הוא מניח את היד על הכיס - וזהו. הוא איבד אותך.
בעיה נוספת היא ניתוק בין הורים לילדיהם. גם כשההורה נמצא עם הילד - הוא מרוכז במכשיר, ובעצם מנותק ממנו.
הטכנולוגיה גורמת גם לשטחיות. לא נכנסים לנושא ברצינות, הכל נעשה בצורה רדודה ושטחית.

גם כאן, נצטט מהספר "דור ה-Y"1.

לפני עידן הסלולרי המפגש האישי אילץ את בני הזוג לנהל שיחה בארבע עיניים, שזרמה יותר או פחות. היום, כשהסלולרי ביד, קשה להתרכז באדם שממול והשיחה נקטעת ללא הרף על ידי שיחות והודעות. דייטים רבים נראים כמו שני אנשים שחולקים שולחן באקראי, כל אחד שקוע במסך האישי... הבעיה כאן היא לא רק חוסר ריכוז... אלא גם גסות וחוסר טקט (עמ' 238).
למכשיר הסלולרי החכם יתרונות גדולים... אבל יש לשימוש בו גם מחירים שהולכים ומאמירים. אחד מהם הוא החרדה לפספס דברים - שמובילה לתלות. בסקר בינלאומי... שניים מתוך כל חמישה הודו כי "ירגישו חרדים, כאילו חלק מהם חסר", אם לא יוכלו להשתמש בטלפונים החכמים שלהם... הם חיים בגירוי מתמיד ללא הפסקות, ופיתחו תלות נפשית... (עמ' 174).
הילד בתחרות עם הסמארטפון... הורים רבים נמצאים ליד ילדיהם פיזית, אבל מנטלית הם רחוקים מאוד. בזמן שעין אחת צופה בילד ואוזן אחת מאזינה לו, העין והאוזן האחרות מרוכזות במסך הקטן... רבים רק "מציצים" להתעדכן פה ושם, אבל כידוע הסמארטפון הוא מלכודת של תשומת לב בלתי פוסקת. שכיח לראות הורה כשידו אחת בעגלת תינוקות וידו השניה מקלידה... אלו השפעות רחוקות טווח יהיו לתופעה הזאת על הקשר בין הורים לילדיהם ועל ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילדים? ימים יגידו (עמ' 284).
מגפת הבדידות. יש הטוענים שהבדידות היא המגפה הקטלנית ביותר של המאה העשרים ואחת. זאת למרות הרשתות החברתיות ואולי דווקא בגללן. הן מייצרות קשר אבל פחות יחסים חברתיים עמוקים ופחות משמעות... 40 אחוזים מהאמריקאים הצהירו כי הם בודדים... בניו זילנד נמצא ש-40 אחוזים מהצעירים (בני 15-29) חשו בדידות... 60 אחוזים מהצעירים הבריטים (בני 18-34) מרגישים בודדים (עמ' 206).
אפשר להצביע בזהירות על מיומנויות אינטלקטואליות שכנראה נחלשות בדור הדיגיטלי ביותר בהיסטוריה... המרכזית שבהן היא מיומנות הקריאה. (עמ' 312).
המגמה של ויתור על קריאה של טקסט ארוך נעשתה כה נפוצה, עד שקיים באינטרנט ביטוי לכך: tl;dr, והפירוש: "ארוך מדי; לא קראתי" (Too long; Didn't read)... רבים מהם מאמינים שקריאת ספרים היא ל"חנונים", ל"משועממים", ל"חסרי חיים" ול"חפרנים". כל מה שנתפס קצת יותר גבוה ומעמיק זוכה לבוז. רבים גם מתגאים במוגבלותם, בסגנון: "יש תקציר מנהלים, אחי?"; "ארוך מדי... צטערת"; "תן לי את הרעיון במשפט" (עמ' 313).
הפרעת קשב וריכוז דורית... התוצאה היא שצעירים שגדלו לתוך העידן הדיגיטלי... מתקשים לשבת בשיעור. הם רואים במדיום הזה "חפירה" ארוכה, מתישה ומיותרת - "שידור משעמם". לו היו יכולים, היו מזפזפים את המרצה ומחליפים ערוץ (עמ' 319).
עם התרחבות התפוצה של הסמארטפונים, רובנו התמכרנו, בדרגות שונות. לרוב האוכלוסיה בעולם המערבי קשה להתנתק מהמסכים (עמ' 172).
הצמידות לסמארטפון הפכה לאחד ממאפייני הדור... פרידה מהסלולרי לשעה או שעתיים היא עונש נוראי עבורם, המשול לישיבה בצינוק. מפקדים בבסיסי הטירונים בצה"ל מספרים על הרגע שבו נאסר על המתגייסים החדשים להשתמש במכשיר הנייד. הם נקלעים למצוקה נפשית, שמזכירה את זו של הנרקומן בתהליך הגמילה (עמ' 173).


לסיכום:
הטוב הגדול שהמכשירים הללו יכולים להביא, מגיע דרך הרבה רע. הרע הוא המוליד את המכשירים הללו, ורק בשלב השני הם משמשים לטוב.

אז מה עושים?
נעמוד על שני דברים מרכזיים, שיכולים לסייע לנו לשלוט במכשיר, ולקבל ממנו את הטוב בלי להתמכר לרע שבו.
א. סינון. זה דבר בסיסי ביותר, כדי לא ליפול בכל הרוע שהמכשירים מפיצים.
גם מי שלגמרי נקי, וכל מה שהוא רואה זה שיעורי תורה - צריך לעשות סינון. כך זה יהפוך לנורמה, והחבר שכן נופל - יעשה גם הוא סינון בלי לחוש שזה "אות קין". כך גם נמנע מעצמנו היתקלות בפרסומות לא צנועות וכדומה, שמגיעות אלינו בלי רצוננו.
על סינון אין שאלה - זה מונע את הרע המובהק שיש במכשיר מלהגיע אלינו.

ב. כדי להשתמש במכשיר לטובה, צריך שאנו נשלוט במכשיר ולא שהוא ישלוט בנו. כשהמכשיר נמצא עליך כל הזמן - הוא שולט בך. הוא מחליט מתי אתה מתרכז ומתי הריכוז נעלם, מתי אתה יכול לשוחח עם החבר ומתי הוא מפריע באמצע השיחה. כדי לשלוט צריך לנעול את המכשיר בלוקר. כל עוד המכשיר לידך, גם אם הוא במצב שקט - הוא מסיח את דעתך ובעצם שולט בך. ראיה לדבר - הקושי של האנשים לנעול את המכשיר בלוקר. סימן שהוא עדיין נמצא בתודעה כשהוא לידם... כשהוא נעול בלוקר - אתה מחליט מתי אתה בא ובודק מה התחדש, אם פרצה מלחמה בשעה האחרונה...
המכשיר צריך להיות בצינוק, ואז בעליו חופשי. "זה המכשיר ילך לכלא, ואנו נצא לחופשי לחיים טובים ארוכים ולשלום".
כשהמכשיר בכלא - אתה חופשי, וכשהמכשיר חופשי - אתה בכלא.

מעבר לכך, חשוב לעשות הפסקות, וכל המרבה הרי זה משובח. יש ליצור זמנים שבהם אתה בלי המכשיר, וכך בזמנים אחרים אתה יכול להנות מהטוב שיש בו.

אם נלך בדרכים אלו, לא נהיה שותפים לרע, אלא לטוב שמשתמש בכל הדברים לטובה ולברכה.






1 "דור ה-Y - כאילו אין מחר", תמר אלמוג ועוז אלמוג, הוצאת מודן.



-------------------------------------------------------------------------------------------