מוסרמאמר "דור הפוקימון" הרב יהושע ויצמן כ"ט תמוז תשע"ו

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


מאמר "דור הפוקימון"


בסדרת השיחות הבאות, ננסה בע"ה לעמוד על האפיונים המייחדים את הדור הזה. אם נבין את התופעות, נוכל להבין גם את עצמנו בצורה טובה יותר, וכך נוכל לקחת את הדברים הטובים של התקופה, ולהשתמש בהם לטובה ולברכה.

הרבה מדברים על הבעייתיות שבדור הזה, שיש המכנים אותו "דור ה-Y". אנשים שלא מוכנים לקבל על עצמם מחוייבות, שמסרבים לשמוע תוכחה. התוצאות של הגישה הזו הן רווקות מאוחרת, חוסר רצון להתחייב בהקמת משפחה ועוד ועוד.

היום קוראים לזה "דור הפוקימון". כששומעים על שגעון הפוקימון, התגובה הראשונה היא לצעוק: "נפלתם על הראש?! מאיפה הגיע הטמטום הזה?!"
אולם, כנראה ששיחה מעין זו לא תפעל את פעולתה. כששגעון כזה תופס דור שלם - זה מצריך אותנו ללמוד ולהבין איך זה תופס את האנשים, איך אנשים נמשכים לדברים כל כך שטותיים. כנראה זה חלק מהאפיון של הדור שצריך לעמוד עליו.

א.
אין ספק, שהדורות הולכים ומתקדמים. כך למדונו רבותינו, וכפי שלימדנו הרב קוק זצ"ל (אגרות ראי"ה ח"א אגרת של"ב):

כלל גדול הוא, שאף על פי שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מכל מקום אין זה כי אם מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנסת ישראל, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר גם כן, ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און". על כן כללות האומה בתוכיותה היא מלאה יותר אור ד' מכפי הערך של העבר, אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו, במהרה בימינו.

הדור של תלמידי הישיבה, ודאי גדול יותר מהדור של הרבנים בישיבה. היום הדורות הולכים ומתקדמים מהר יותר מכפי שהיה בדורות קודמים. תהליכים שקרו בעבר במשך עשרות ומאות שנים, קורים היום בשנה אחת. אנו רואים מול עינינו נדידה של מאות אלפים מארצות ערב לאירופה, התרסקות של כמה וכמה ממדינות ערב - כל אלו תהליכים שבעבר היו קורים במשך שנים רבות, ועכשיו קורים כמה כאלה בשנה אחת.
אמנם בצד החיצוני לא רואים את ההתקדמות. היום יש התנהגויות שבעבר לא היו. אך בעומק, ברמת הפנימית - הדור הולך ומתפתח. אנו נמצאים היום במקום גבוה יותר ממה שהיה אי פעם. ההתנהגויות השליליות הן פסולת וסיגים של הגדלות שיש בדור הזה.

ב.
כתב הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"ב עמ' פ"ג):

ד' שמך לעולם, ד' זכרך לדור ודור. השם הוא התוכן היסודי מהשגת השם יתברך, מצד הופעת קדושתו על כל הנשמות, שזה הוא דבר אשר לא ישתנה, וכל החליפות של הדורות אינן יכולות לעשות רושם על ההופעה של הקדושה העליונה של גדולת ד', שהיא באה מתוך ההיקף השלם של מפעלותיו הגדולות, בצורתם הכוללת, מראש ועד סוף. אמנם הזכר זה הוא ענין ההתרשמות הנרשמת על הנשמות, מצד ההשגות הבאות, מסבת ההסתכלות במעשים הנפלאים של דרכי ההשגחה העליונה על כל תקופה ותקופה, בתור חטיבה פרטית, השגה זו הרי משתנה בצביונה, לפי הערך של ההופעה, בריבוי או במיעוט, הכל לפי מצב הדורות, אבל מתוך כל הדורות ומסיבותיהם לעולם יוצא הרישום של פליאת גדולת השם יתברך וצדקו העליון. ועל אלה שתי הבחינות אמר, על הראשונה המקיפה, "ד' שמך לעולם", ועל האחרונה, הפרטית והחלקית, "ד' זכרך לדור ודור".

שם ה' הוא דבר שאיננו משתנה, בכל דור ובכל מצב. "ה' שמך לעולם", בלא שינוי. אולם הזכר הוא ההשגה של הנשמות בגדולת ה'. זהו דבר שמשתנה מדור לדור ומתקופה לתקופה. "ה' זכרך לדור ודור" על פי עניינו ומהותו.

יש דברים שמשתנים מדור לדור. כל דור יש לו ענין משלו ותפקיד משלו. אולם כל הדורות חותרים להופעת שמו של הקב"ה, ומתוך כל המציאות, עם כל סיבוכיה ופיתוליה - מגיע העולם אל הדבר הקבוע, אל שמו של הקב"ה שהוא דבר שאיננו משתנה.
כתב הגר"א (אבן שלמה י"א, ט'):

בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא, ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע... וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

המידות שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו משתנות מדור לדור, ועל פי המידה משתנה כל הנהגת הדור. זהו היסוד המשתנה. אולם כל השינויים הללו לא משנים את הנקודה המרכזית, את היסוד הקבוע. עלינו לחשוב ולמצוא את הדרך שבה כל התופעות המשתנות מדור לדור יביאו להעצים את העולם בגדולת ה'.

הרב קוק זצ"ל, ראה בדור שלו תופעות שונות ומשונות, העמיק להתבונן בהן, וכתב על כך מאמר: "מאמר הדור". במאמר מגדיר הרב את התופעות, מהו השורש שלהן וכיצד יש להתמודד איתן. מהי השפה הנכונה שבה יש לדבר בדור הזה, כדי להתרומם לנקודה שאליה אנו חותרים.
מאמר נוסף כתב על כך הרב קוק: "לנחמת ישראל". זהו מאמר העוסק יותר בנחמה, לאור המשבר הגדול של הדור - משבר הכפירה. מתוך המשבר מחפש הרב נקודות של אור, המלמדות כי זהו דור גדול. למשל, כותב שם הרב קוק זצ"ל על המושבות החדשות (מאמרי הראי"ה עמ' 286):

אותן העברות החמורות, שההמון רגיל בהן ברבויו, גזילה גניבה, רציחה וכדומה, אין נשמעות כלל, טהרת המשפחה באופן הגון, הדלתות יכולות להיות פתוחות בלילה באין כל פחד. האין זה נוה שלום, האין זה אהל ישרים?

תופעות אלו מלמדות, שגם מי שאינו שומר תורה ומצוות בדור זה, לא עושה זאת בגלל תאוותיו ויצרו הרע. אלו אנשים ישרים וערכיים, עם אכפתיות לעם, ובכל זאת רחוקים מתורה ומצוות.
הרבה דיו נשפך על השאלה "האם מאמר הדור תקף לדורנו". לא נעסוק בה כאן, ונחפש את המאפיינים המיוחדים של הדור שלנו, כדי להבין את רוחו.
אנו מבינים שאי אפשר להתייחס לכפירה בדור הזה כפי שהתייחסו אליה בדורות קודמים. הגמרא אומרת (עבודה זרה ע' ע"א):

רובא גנבי ישראל נינהו.

רוב הגנבים הם יהודים, ולכן יין שנגעו בו גנבים - מותר בשתיה.
היום אי אפשר להגיד שרוב הגנבים הם יהודים. התקדמנו מאז ימי הגמרא בענין זה. היחס שלנו לחטאי הדור הזה צריך להיות שונה.
אנו רואים תופעות של מסירות נפש עצומה למען עם ישראל ומדינת ישראל, כפי שראינו כולנו בתקופת מצבע צוק איתן. אנו צריכים להבין שזהו דור גדול, עם כל בעיותיו. העובדה שאנשים לא מוכנים להתחייב - היא תופעה חיצונית, שנובעת ממעלה פנימית טובה, שאותה צריך לחפש ואליה צריך לחתור.
אנו צריכים לחפש את הנקודות היפות שיש בדור הזה, ודרכן להתבונן על הדור. לא להיות מ"הועד לחיפוש מומים" (עי' אגרות ראי"ה ח"א אגרת י"ח). להביט בעין טובה למרות כל הקשיים.
מתוך אהבה גדולה לדור הגדול שזיכה אותנו הקב"ה לחיות בו - אפשר גם להוכיח. "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת" (משלי כ"ז, ה').
אם נבין אנחנו את התהליכים העמוקים של הדור, ומתוך כך יבינו זאת אנשים נוספים - תתגלה הגדולה של הדור גם בצורה החיצונית ולא רק בפנימיות. כשהפנימיות תהיה מובנת - גם החיצוניות תהיה טובה ויפה.

אנשי בית המדרש צריכים ללמוד את סוגיית הדור, ולנסות לעמוד על אופיו. יש דברים שאנו יכולים לראות לבד, במיוחד מי שעוסק כל הזמן עם בני נוער, ומכיר את התופעות מקרוב. כל שנה מגיעים לישיבה שיעור א' חדשים, ולמרות שהגיל של הרבנים הולך ועולה, אנו ממשיכים לעסוק עם בני נוער בני 18, וזה משאיר אותנו בעניינים ביחס לעובר על הדור הצעיר.
יש תופעות שאיננו יכולים לראות לבד, וצריכים ללמוד ממי שעסק בכך.
אחד הדברים שמדברים עליו מי שעוסק בתחום, הוא העובדה שבדור הזה אנשים לא "מסתדרים" עם דברים קבועים. כל הזמן מחליפים - מקומות עבודה, מקומות מגורים וכדומה.

בדור הקודם, יציבות היתה דבר ראוי להערכה. רבים דיברו על הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, שעבד עשרות שנים בישיבת כפר הרא"ה. זה היה דבר שאנשים התפעלו ממנו. היום אחרי 5-6 שנים, אנשים מחליפים, ומי שנשאר שנים רבות במקום אחד - זה מקור לזלזול ולא להערכה.
בשנים הראשונות שנחשפתי לתופעה הזאת, לא הצלחתי להבין אותה. הוכחתי אנשים על חוסר היציבות בחייהם. היום אני מבין שיש בזה גם משהו יפה, בדינמיות והתנועה המתמדת. זה מופיע גם במקומות נוספים, כמו משפחה - ובכך יש בעיה, אבל עצם התופעה היא דבר שיש מה ללמוד ממנו.

נקודה נוספת שמופיעה בעוצמה בדור הזה, היא היחס למשחקים. כיום הדמיון - הוא הדבר הריאלי.
למשל. כידוע, היה בג"ץ על שילוב נשים בקורס טיס. חיל האויר התנגד, והסביר שזה עלול להוריד את רמת האימונים והכשירות המבצעית, אבל בג"ץ אמר - תתמודדו. אתם חייבים לקבל נשים לקורס טיס. ואני שואל, למה עוד לא היה בג"ץ על הכנסת שוערת או חלוצה שמאלית לביתר ירושלים?
התשובה היא, שביתר ירושלים חייבת לנצח. זה לא משחק, זה עסק רציני, זה כדורגל... חיל האויר - ילמדו להתמודד, שינסו לנצח עם נשים. אם לא ינצחו - יקימו ועדת חקירה מה היה, והיכן הכשל, ומה הגורמים, ונמשיך הלאה. אבל ביתר - אם היא תרד ליגה לא תעזור ועדת חקירה. כאן צריך תוצאות, לא ועדות.
המשחק הפך להיות הדבר הראלי, והראליה הפכה להיות משחק. כך זה בדור שלנו.

יש בזה ענין עמוק. השעשוע הוא דבר עמוק (תהלים קי"ט, צ"ב):

לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

לפני שנים ערכנו בישיבה "עונג שבת" עם הרב ליכטנשטיין זצ"ל, וכשדיברו על דרך לימוד התורה הוא אמר: תורה זה שעשוע. כך לומדים.
לאחרונה אמר לי מישהו משל משמו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל. לימוד בקיאות דומה לשחיה בבריכה. אתה שוחה כמה בריכות, ויש חשיבות להספק. כך יש חשיבות להתקדמות, לדפים שאתה לומד. לימוד בעיון זה כמו שחיה בים. אין יעד שאליו אתה שוחה, אלא רק בשביל השעשוע.
במשך שנים לא הצלחתי להבין את הדבר הזה. אבל מתוך התבוננות בדור אני מבין ששעשוע זה גם משהו, וזה לא רק שטויות והבלים. גם בלימוד התורה אנשים מחפשים את השעשוע. במקום לצעוק על הפוקימון, צריך לקיים: "פוק חזי מאי עמא דבר" - להתבונן בדור וללמוד ממנו...
יש להבין שלחפש שעשוע זה לא דבר שלילי. אנשים רבים שואלים "גמרא למה?". האם שאלת גם "פוקימון למה?". כאן לא שואלים, כי זה משעשע ומהנה. אם נבין שגם בלימוד התורה יש שעשוע, וכשעושים את זה נכון זה מהנה יותר מלחפש פוקימונים - נוכל להתחבר מחדש ללימוד הגמרא.


-------------------------------------------------------------------------------------------