פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת מטות מסעי הרב יהושע ויצמן כ"ח תמוז תשע"ח

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.



לחיות עם פרשת השבוע - מטות-מסעי - "ארץ כנען" או "ארץ ישראל"?


פרשיות מטות ומסעי מסיימות את ספר במדבר, והן מכוונות לארץ ישראל - הכנה למלחמה על הארץ, המסעות לארץ ישראל, ועוד.
בתוך ענין זה יש פסוק קשה, שיש מקום לעיין בו (במדבר ל"ד, א'-ב'):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ.

א. "צו את בני ישראל" - ביטוי זה נדרש בספרי (נשא, א'), שכל מקום שנאמר בו "צו", הרי זה זירוז מיד ולדורות. יש להבין מה יש בפרשיה זו לשעה, ומה לדורות.
ב. "אל הארץ כנען" - זהו ביטוי שאיננו נכון בעברית. היה צריך הכתוב לומר: "אל ארץ כנען". המפרשים1 עמדו על כך, ופירשו את הביטוי בכמה דרכים. עדיין יש להבין, מדוע התורה כתבה בצורה כזו?
ג. עוד יש להבין, מדוע הארץ נקראת "ארץ כנען", והרי בני ישראל נכנסים אליה, והיא צריכה להיקרא "ארץ ישראל". וביותר, שהביטוי "ארץ כנען" מופיע פעמיים בפסוק זה, ויש להבין את ההדגשה של התורה בענין זה.
ד. פסוק זה הוא פתיחה לתיאור גבולות הארץ, ובהמשך נעמוד על כך.

הביטוי "הארץ כנען" הוא ביטוי שיש בו סתירה פנימית.
"הארץ", בה"א הידיעה - זו הארץ המיוחדת, ארצו של עם ישראל, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים י"א, י"ב). זו ארץ המקבילה אל "הארץ העליונה". על כן היא נקראת "הארץ".
"כנען", לעומת זאת, זה ביטוי למקום ירוד, מקום של כנען, על כל חטאיו.
משמעות הדברים מבוארת על פי מדרש שמביא ה"שפת אמת" בפרשתנו (מסעי, תר"נ). כך אמרו במדרש (ספרא אחרי מות, פרשה ח'):

מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים, תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "אשר ישבתם בה ולא תעשו". ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, תלמוד לומר: "אשר ישבתם בה לא תעשו".
ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים, תלמוד לומר: "וכמעשה ארץ כנען לא תעשו". ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "וכמעשה ארץ כנען לא תעשו". ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "אשר אני מביא אתכם שמה". ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, תלמוד לומר: "אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו".

מצרים וכנען היו המקומות השליליים ביותר, והמדרש מדגיש: "ביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו". הכיצד? לכאורה יש לצפות שיהיה זה הפוך - ישראל יהיו אור לגויים וישפיעו על האומות לטובה. הכיצד כל מקום שישראל נמצאים בו הוא המקום הגרוע ביותר?!

"כנען" הוא לשון כניעה - כניעה לתאוות וליצר. זהו ביטוי לאבדן שליטה של האדם על עצמו. התוצאה היא עבודה זרה, תאוות מקולקלות, מתירנות שנותנת מקום לכל דבר, בלא שליטה וכיוון.
ישראל מעוררים את האנרגיות הגדולות שיש בארץ ישראל. על כן כשישראל הולכים להגיע לארץ, ב"דור אחרון" - מופיעים בארץ כוחות גדולים. הכנענים משתמשים בכוחות אלו בצורה שלילית. כך סידר הקב"ה בהשגחתו. כרגע זו "הארץ כנען" - הארץ המיוחדת לעם ישראל, אבל היא בידי כנען. זוהי ארץ של כניעה לתאוות וליצרים, "שורש עבודה זרה ויסודה הראשון" (ספר המצוות לרמב"ם, עשה קפ"ז). את השלילה הזו בא עם ישראל לתקן בכניסתו לארץ.

אמרו חכמים (ברכות ה' ע"א):

תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

עם ישראל קונה את הארץ, וזוהי משימה קשה, שיש בה יסורים. יש צורך בעמל רב כדי לתקן את הארץ מהדיוטא התחתונה של כנען, להיותה "ארץ ישראל". מארץ של כניעה לתאוות, לארץ ישראל - ישר אל, הליכה בישרות עם הקב"ה.
"כי אתם באים אל הארץ" - שכעת היא ארץ "כנען", אבל יש לכם תפקיד לתקנה ולרוממה.

הזכרנו את דרשת חז"ל, שכל מקום שנאמר "צו", הרי זה זירוז לשעה ולדורות. ניתן להבין שציווי זה הוא לשעה - לדור באי הארץ. אך מדוע זהו ציווי לדורות? הרי עם ישראל נכנס לארץ, כבש אותה משבעת העממים, וכנען כבר איננו בארץ. הכיצד הציווי בפרשה הוא לדורות? מה בפרשה זו נוגע אלינו?
כנען איננו רק שם של עם ושל מקום. כנען זה ביטוי לדרך חיים של כניעה, של מתירנות. כשעם ישראל נכנס לארץ, היא נקראת "ארץ כנען". דבר זה נכון לדורות.
גם בדורנו, כשעם ישראל התחיל לשוב אל הארץ, היא עדיין לא היתה "ישראל". עדיין לא היתה הישרות עם אל, אלא התעוררו בעיות רבות וקשיים רבים. ראשית ההתיישבות בארץ לוותה בכפירה ובעזיבת התורה והמצוות. אנו חיים היום את הבעיות שהם תולדות של התהליך שהתחיל בימי שיבת ציון.
לצערנו, אנו מרגישים לפעמים ב"ארץ כנען". אנו פוגשים עוצמה גדולה של "כמעשה ארץ כנען", של מתירנות ושל יצרים. כך הוא הסדר בעת שעם ישראל נכנס לארץ - הארץ צריכה לצאת אל הפועל, וההתחלה היא במציאות הנמוכה. המשימה שלנו היא לתקן את הארץ, להפכה ל"ארץ ישראל". יש לנו כח לעשות זאת.

ה"שפת אמת" על הפרשה אומר (מסעי, תרס"א):

...דבאמת כל הארצות הם ארץ מאפליה, אבל ארץ ישראל בחי' אור, והרוחניות מתגלה בארץ ישראל, ויוכל האדם להתדבק בשורשו. וזהו שכתוב: "זאת הארץ אשר תפול", שראו בעין שורש קדושת ארץ ישראל, ולכן זה מיוחד לבני ישראל, שהנפשות שלהם גם כן מאירים ואין הגוף מסתיר הארת הנשמה ולכן ארץ ישראל ראוי' לכם. ולכן עתה שאין הנפשות מתוקנים כראוי אין זוכין לארץ ישראל.

רק מי שראוי לארץ, שנפשו מתוקנת כראוי - זוכה לשבת בארץ. לפני כ-100 שנה כתב ה"שפת אמת" שאיננו ראויים, ולכן אנו לא זוכים לארץ ישראל. כיום, שזכינו לשבת בארץ ישראל, סימן שאנו ראויים. כך אומר בעל "חסד לאברהם" (מעין ג' נהר י"ב):

ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: "ותקיא הארץ את יושביה", וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.

ארץ ישראל מקיאה את מי שאיננו ראוי לה. הכנענים לא היו ראויים לארץ, ולכן היא הקיאה אותם. אנו חיים בדור, שלפעמים נראה לנו שיושבי הארץ לא ראויים לארץ. הכיצד הם כאן, אנו שואלים את עצמנו. אך עלינו לדעת שהראיה שלנו היא חלקית, מצומצמת ומוטעית. אנו רואים רק את הגוף, ואיננו יכולים לראות את הנשמה. אין אנו רואים את האמת. האמת היא, שמי שיושב בארץ הוא צדיק, אף אם הוא נראה הפוך מכך.

הידיעה הזו איננה פוטרת אותנו מלעמול על הפיכת "ארץ כנען" ל"ארץ ישראל". יש בדורנו אנשים יקרים וצדיקים, שתפקידם הוא להופיע בארץ את הכנעניות, ואנו צריכים לתקן זאת. המדרגות הרוחניות של ארץ ישראל נקנות אף הן ביסורים. הקנין איננו נעשה בקלות, אלא בעמל ובמאמץ. חלק מיושבי הארץ, גורמים במעשיהם שנצטרך להתאמץ כדי לקנות את הארץ. אנו צריכים להודות ולשוב ולהודות לה', שזכינו להיות מיושבי בית המדרש. זכינו שהתפקיד שלנו הוא לגלות את "ארץ ישראל", את המדרגה הרוחנית של הארץ.

הפסוק שבו פתחנו, מהווה פתיחה לפרשת גבולות הארץ. הגבולות הם פעמים רבות גבולות טבעיים - ים המלח, הירדן, הים הגדול, הרים גבוהים ועוד. מהו עניינם של גבולות הארץ?
הרמב"ן מבאר2, שהגבולות הובאו כחלק ממצות כיבוש הארץ, והם מתארים את גבולות הארץ שעלינו לכבוש. הרמב"ם, לעומת זאת, מבאר3 שהגבולות שייכים לקיום המצוות התלויות בארץ.
על פי שניהם, הגבולות שייכים לקדושתה של הארץ. ה"שפת אמת" (מסעי תרל"ט) מבאר, שהגבולות שומרים על קדושת הארץ שלא תתפשט החוצה.
אמרו חכמים (משנה כלים פ"א מ"ו-ז'):

עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות.
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו, יצא אין מחזירין אותו.

מהי משמעות הקדושה של ערים המוקפות חומה? ערים פרוזות, "עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב" (ויקרא כ"ה, ל"א). העיר מתפשטת אל השדות, החוצה. בעיר מוקפת חומה, לעומת זאת, התנועה היא פנימה. העיקר בעיר מוקפת חומה הם הבתים והאנשים שבה. התנועה היא כלפי פנים, לקדש את האנשים.
כך גם ארץ ישראל, המקודשת מכל הארצות. קדושת הארץ היא כלפי פנים, משום שהארץ מוקפת - בגבולות. הגבולות באו כדי שהקדושה תשפיע כלפי פנים, על האנשים שבארץ, ולא כלפי חוץ.
קדושת הארץ נותנת כח להפוך את "ארץ כנען" ל"ארץ ישראל", להופיע בארץ את קדושת התורה והמצוות, את עבודת ה', את הדרך הראויה לחיים בין אדם לחבירו. יש בארץ עוצמות אדירות של קדושה, שיכולות להפוך את הקושי הגדול של "ארץ כנען", ולגלות את קדושת הארץ.

הביטוי "לשעה ולדורות" מתפרש בשתי דרכים.
הרב קוק מסביר (עולת ראי"ה ח"א עמ' קכ"ב):

...כמו שהיה מיד, כן יהיה לדורות, באותו רֹשם הקדש, בעוצם חיותו ועומק קליטתו באמונת אומן נשגבה. והרֹשם הזה פועל להגן נגד כל התרשלות, האפשרית לבוא במקום שיש חסרון כיס, ופועל להקיש את רֹשם הדורות אל הרֹשם של מיד. "אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון: ביותר שיש חסרון כיס"

"מיד ולדורות" - אותה חויה ואותה התלהבות שהיתה בפעם הראשונה, מלוה את קיום המצוה הזו לדורות.
בענייננו - חוויית הכניסה הראשונה של ישראל לארץ - היא החויה שצריכה ללוות אותנו לדורות בבואנו אל הארץ. כשנכנסו ישראל לארץ הם ראו בעיניהם את הכנענים ואת מעשיהם המקולקלים והמתועבים. מכח המפגש עם הכנענים פעלו ישראל לתקן את הארץ ולהפכה לארץ ישראל, להיותה ישרה עם אל. החויה הזו צריכה ללוות אותנו לדורות. אנו צריכים לחוש כאילו עכשיו נכנס עם ישראל אל הארץ, ואנו מתקנים ומכינים את הארץ לישיבת עם ישראל.

בדרך נוספת יש לבאר את משמעות הביטוי "מיד ולדורות".
יש דברים שקשורים לשעה, לעולם הזמני והחולף, ויש דברים ששייכים לדורות, לנצחיות.
המקור ללימוד זה הוא משתי פרשיות שבהן נאמר "צו", פרשת שילוח הטמאים מן המחנה ופרשת הדלקת נרות המנורה. שילוח הטמאים הוא ענין "לשעה". יש בעיה מקומית וזמנית שיש לטפל בה, ולהוציא את הטמאים מן המחנה. הדלקת המנורה היא הארה נצחית, לדורות. בכל מצוה שנאמר בה "צו", הרי זה מלמד שהיא קשורה במהות לשעה ולדורות.

גם בחיים של האדם - יש דברים שאדם פועל לשעה. הוא פועל לפרנסתו, הוא בונה חיי חברה וכדומה. יש ערך להביט גם על דברים אלו במבט נצחי. יתכן שהמבט של הנצח יגרום לאדם לשנות את התייחסותו, לוותר על דברים שחשיבותם נמוכה, ולהוסיף בדברים שחשיבותם גדולה. בכל רגע, גם כשאנו פועלים "לשעה", אנו בונים את הנצחיות, וכך אנו צריכים להתייחס אל החיים.

עם ישראל נכנס לארץ כנען, ומתמודד עם הכנענים שמולו. זוהי התמודדות של "לשעה". יש להתבונן על כך במבט של דורות. מה אנו יכולים לקחת מהשעה הזו לדורות.
יש דברים שנראים מרכזיים מאוד ברגע מסויים, אבל במרחק של זמן היחס אליהם משתנה, והם נראים שוליים. מנגד, יש רגעים מכוננים שהשפעתם היא לזמן ארוך. מצד אחד, יש להגביר ולהנציח את הדברים הגדולים. מצד שני, יש להתייחס לדברים הקטנים בגדלות, מתוך הבנה שגם הם קשורים אל הנצח. הידיעה הזו נותנת כח לאדם להתמודד - איך תסתכל על הרגע הזה בעוד כמה זמן? איך תרצה לראות אותו בעוד חמש דקות או בעוד חמש שנים? יש במבט הזה כח להתמודד עם רגעים קשים.
למשל, אדם נפגע מחבירו. אם הוא מגיב מיד, ותוקף בחזרה - הוא נשאר במבט הזמני. אך אם הוא מוחל, "בולם את פיו בשעת מריבה"4, מתייחס לרגע הזה בגדלות - הוא הופך אותו לנצח. כל שעה היא חלק מתהליך של דורות ויש לנו כח לגלות את הנצחיות שבה.

אנו נמצאים בדור גדול, כל אחד ואחד בדור הזה הוא גדול, ויש בו כח לפעול ולעשות דברים גדולים ונצחיים, כדי להפוך את "ארץ כנען" ל"ארץ ישראל", בע"ה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.






1 עי' בדברי הראב"ע והרמב"ן על הפסוק.
2 הוספות למצוות עשה, מצוה ד'.
3 הל' תרומות פ"א.
4 חולין פ"ט ע"א: "אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר: 'תולה ארץ על בלימה'".



-------------------------------------------------------------------------------------------