פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת ניצבים הרב יהושע ויצמן כ"ה אלול תשע"ח

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.



לחיות עם פרשת השבוע - ניצבים - עשרת השבטים חוזרים!


בפרשה מוזכר הנושא של קיבוץ גלויות. כבר הזכרנו פעמים רבות את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים, ביחס לאמונה בביאת המשיח (הל' מלכים פי"א ה"א):

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'".

משיח זה קיבוץ גלויות. דברי הרמב"ם נותנים לנו את התחושה המיוחדת של הדור שלנו - אנו חיים בימות המשיח. יש לנו עוד הרבה מה להתקדם, אבל מה שכבר נעשה לעינינו ובקרבנו - אלו הם דברים גדולים מאוד. כיון שאנו מנסים "לחיות עם פרשת השבוע", נעיין בפרשיית קיבוץ הגלויות שבפרשתנו (דברים ל', א'-ה'):

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

המפרשים שאלו כמה שאלות על פסוקים אלו.
א. הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, ראש ישיבות בני עקיבא, שואל בספרו "לוחות אבן", על הכפילות בפסוקים: בפסוק אחד נאמר: "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים...", ובפסוק שלאחריו נאמר שוב: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך" - זה נאמר כבר בפסוק הקודם, ולשם מה לחזור על כך שוב?
ב. ר' צדוק הכהן מלובלין, שואל (פרי צדיק נצבים, י"ח):

ואמר "אם יהיה נדחך בקצה השמים", ולמעלה בפרשה הקודמת בפרשת התוכחות לא כתיב רק "והפיצך וגו' מקצה הארץ ועד קצה הארץ", והוה ליה למימר גם כאן 'אם יהיה נדחך בקצה הארץ'.

בפרשתנו נאמר: "אם יהיה נדחך בקצה השמים". זהו ביטוי מיוחד, הרי אנו חיים על הארץ. בפרשה הקודמת, בפרשת התוכחה, נאמר שה' יפיץ את עם ישראל "מקצה הארץ ועד קצה הארץ", ואם כן היה צריך לכתוב גם כאן: "אם יהיה נדחך בקצה הארץ".
ג. על המילים "משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך", שואל השפת אמת (שנת תרמ"א), לשם מה יש לכתוב פעמיים "משם"?
ד. ובהעמק דבר מעיר: "לא ידענו מהו קיחה זו".

נראה, שהביטוי "מקצה השמים", מהווה "קצה חוט" שדרכו ניתן להבין פרשיה זו לעומקה.
יש שתי בחינות של קיבוץ גלויות. הבחינה הראשונה, "ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה". עם ישראל חוזר לארץ ישראל מכל הארצות שאליהן הוא גלה. זוהי בחינה של תשובה "עד ה'". הרב קוק זצ"ל ב"אורות התשובה" כותב (י"ז, ב'):

התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה.

עצם החזרה לארץ היא בחינה של תשובה. בדבריו אלו של הרב קוק יש תשובה לשאלה ידועה. לכאורה, בפסוקי התורה שהובאו לעיל, משמע שהגאולה תלויה בתשובה:

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

אחר שאנו שבים - הקב"ה משיב אותנו אל הארץ. אך על פי כללי הפסיקה, הלכה כרבי יהושע, שגאולה אינה תלויה בתשובה1. הרב קוק מבאר (עי' בהמשך הפסקה שם), שהתשובה אל הארץ היא תשובה "עד ה'": "ושבת עד ה' אלקיך" - עד ולא עד בכלל. השלב הבא הוא תשובה "אל ה'".
השלב הראשון הוא תשובה של אנשים שאינם מאמינים בה', ולא שבים אליו, אלא רק אל הארץ. אלו אנשים שמתוך השתוקקות פנימית עלו לארץ ישראל ויישבו אותה, כפי שראינו ב100 השנים האחרונות. זוהי תשובה "מקצה הארץ".
אך יש גם תשובה "מקצה השמים". ר' צדוק בתשובה על שאלתו ביחס למילים אלו, כותב:

אך זה מוסב על הנשמה של האדם, כמו שנדרש (סנהדרין צ"א ב): "יקרא אל השמים מעל", זו נשמה. ואמר הלשון "בקצה השמים", היינו שאינם חוץ לשמים לגמרי שלא יהיה להם חס ושלום שום אחיזה בקדושה, רק הם עוד בקצה השמים שיש להם אחיזה בנשמה עוד מה. ועל זה אמר "משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך"...

בדברים אלו מתאר ר' צדוק ממש את בני המנשה. בשנים האחרונות חוזרים לעם ישראל קבוצות אנשים מהודו, שיש להם מסורת בת 2700 שנים שהם צאצאי שבט מנשה, ושהם עתידים לחזור אל יהודה, אחיהם.
אלו אנשים שהתנתקו מעם ישראל לפני 2700 שנים, ואין להם כמעט בכלל אחיזה בקדושה. אך בקצה, "אחיזה בנשמה עוד מה" - יש להם. הם מחזיקים במסורת שהם בני שבט מנשה, ויש להם שיר של געגועים לירושלים. הם לא בשמים, אין להם חיבור לנשמה, אלא "בקצה השמים", חיבור קל מאוד - ועליהם נאמר: "משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך".
כשאנו קוראים את הפסוקים האלה בדורנו, אנו רואים כי המציאות מפרשת את פשט הפסוקים בצורה מופלאה. זוהי מציאות שלא היתה עד היום. הניתוק של עשרת השבטים מעם ישראל היה ניתוק מוחלט. הם לא קיבלו דבר מכל התורה שבעל פה שהתפתחה מימי הבית השני ואילך. הם ממש "בקצה השמים", חיבור קטן, בקצה, לעם ישראל.
ובכל זאת - "משם יקבצך". גם הם שבים לעם ישראל. זו תחושה מרוממת להיות חלק מהתקיימות הפסוק הזה בדור שלנו.
אין זו חזרה "מכל העמים אשר הפיצך". אין זה חיבור של יהודים שהיו מחוברים למסורת התורה שבעל פה, עם כל שינויי המנהגים בין הקהילות השונות. זהו חיבור אחרי ניתוק גמור בן 2700 שנים.
על כן אמרה התורה: "ומשם יקחך". "קיחה איקרי קנין". הם צריכים לעבור תהליך של קנין כדי לשוב לעם ישראל - ועל כן הם נדרשים לעבור תהליך של גיור.
במשנה נחלקו התנאים ביחס לעשרת השבטים (סנהדרין פ"י מ"ג):

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן.

שני הצדדים מתקיימים בדורנו. אמנם בני המנשה חוזרים, אבל הם נדרשים לעבור גיור. אחר ניתוק של אלפי שנים מן המסורת של גיור, נישואין וגירושין כדת משה וישראל - נוצר נתק גדול מאוד. הם גם חוזרים וגם לא חוזרים - חוזרים, אך נדרשים לעבור גיור.
ומדוע כתוב פעמיים "משם"? על פי השפת אמת ניתן לומר, "ומשם יקחך" - אנו לוקחים דברים "משם". יש לנו הרבה דברים ללמוד מבני שבט מנשה ששבים אלינו. אלו אנשים מיוחדים שה' הביא אלינו, שלוים ורגועים, בעלי אופי מיוחד. אנו, אנשי המערב הרצים ומתרוצצים, צריכים ללמוד מהם כיצד לשבת בשלוה.

ההבנה כי הפסוקים מתארים את השיבה לארץ המתחוללת בדורנו, מבארת את הפסוקים בצורה פשוטה.
יש כפילות בפסוקים משום שמדובר על שני סוגים של שיבה לארץ. יש שיבה לארץ של בני יהודה ובנימין, שהיו מחוברים למסורת התורה בכל השנים, ויש שיבה של עשרת השבטים, שבאה אחרי ניתוק גדול, עד שהגיעו ל"קצה השמים". משום הניתוק, צריך גם שלב של "ומשם יקחך" - של לקיחה וכניסה חזרה לעם ישראל.

זוהי התשובה "עד ה'".
השלב הבא מתואר בהמשך הפסוקים (דברים ל', ו'-י'):

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

השלב הבא הוא שיבה אל ה', אל קיום התורה והמצוות. תשובה "עד ה'" היא תשובה ללא אמונה, ותשובה "אל ה'" - היא תשובה אמיתית, אל האמונה ואל התורה והמצוות.
התרגום מתרגם: "ומל ה' אלקיך את לבבך" - "ויעדי ה' אלהך ית טפשות לבך" - והסיר ה' אלקיך את טפשות לבך. אכן, קשה להבין כיצד אנשים יכולים לחיות בלי אמונה. חיים כאלה נראים בעינינו חיים של טפשות. אנו מתפללים שה' יסיר את הטפשות הזו, ונבין כולנו כי יש בורא לבריאה, יש דרך ומגמה לבריאה, ונשוב אל ה'.

אנו צריכים "לחיות עם פרשת השבוע" - לחזור ולקשור את הקשרים אל עשרת השבטים, אחרי אלפי שנות ניתוק. זו משימה שאנו משתדלים לעשות את חלקנו בה, וכל אחד צריך להיות שותף בה כפי יכולתו.
אחר שיבתם לארץ, יש לעמול לחברם אל התורה והמצוות, עד שנשוב כולנו תשובה שלמה מאהבה, והקב"ה יכתבנו לחיים טובים, לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.







1 עי' במיטב הארץ עמ' 546.



-------------------------------------------------------------------------------------------