פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת דברים הרב יהושע ויצמן ז' אב תשע"ט

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - דברים - לזכור שאנחנו גדולים!


אנו נמצאים בתקופה הקשה של תשעת הימים. היום התקופה קשה אף יותר, לאחר שנרצח הקדוש דביר שורק הי"ד. הוא נכדו של הרב בנימין הרלינג זצוק"ל הי"ד, שאף הוא נרצח בידי מחבלים. את הרב הרלינג הכרתי מקרוב, מעת שלימדנו יחד בישיבת כפר הרואה, וראיתי את צדקותו.
האירועים הקשים שולחים אותנו לדברי חז"ל, שנוכל ללמוד מהם כיצד עלינו לנהוג בעת כזאת.

כך אומר המדרש (איכה רבה פרשה א', א'):

"איכה ישבה", שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א'): "איכה אשא לבדי וגו'", ישעיה אמר (ישעיה א'): "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד". אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: "איכה היתה לזונה", ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר: "איכה ישבה".

נלך בביאור המדרש בדרכו של ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, דברים, ט').
אנו קוראים את דברי שלושת הנביאים הללו השבת. בפרשת השבוע (דברים א', י"ב):

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.

בהפטרה (ישעיהו א', כ"א):

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.

ובמוצאי שבת נקרא באיכה (איכה א', א'):

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.

שלושת הנביאים הללו נקראים במדרש "שושבינים" של עם ישראל. ודאי שכוונתם לטובה, לרומם את עם ישראל. כל אחד מהם, מתוך המציאות שהוא פגש - ניסה לרומם את עם ישראל.

משה ראה אותם בגדולתם. כך משה פונה אליהם. אתם דור גדול, והגדלות הזו היא שגורמת לכם לקושי, להיות טרחנים.

כהשלמה לדברים אלו, נעיין בדברי ה"שם משמואל" (דברים תרע"ט):

"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". מנהג העולם לקרותו בניגון מגילת איכה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק על זה מדברי המדרש: שלשה נתנבאו בלשון איכה וכו' משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, אם כן, מה ענין איכה זה לקרותו בניגון איכה. ונראה על פי דברי מהר"ל, שפירוד הלבבות שבישראל אינו מצד חסרון אלא מצד המעלה באשר הם שכליים, ואין דעתן של בני אדם שוות, עכ"ד.

הקושי של "טרחכם ומשאכם וריבכם" לא נובע מקטנותם של ישראל אלא מגדולתם. הגדולה מביאה למריבות.
אנו רואים זאת בתקופת בחירות, שדווקא ה"שכליים", שעוסקים בתורה, משתמשים בשכלם לפירודים ולפיצולים.

משה רוצה לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, והוא אומר: אתם דור גדול, דור נפלא, תשתמשו בגדולה הזאת בצורה נכונה.
גם אנו חיים היום בדור גדול ונפלא. עם ישראל מגיע להישגים אדירים, ואנו רואים את השגחת ה' עלינו. המעלה העליונה הזאת יוצרת לפעמים קשיים, ואנו צריכים ללמוד להשתמש בגודל ובמעלה העליונה לטובה, להיות ככוכבי השמים.

גם בתוך הקשיים, בימי האבלות על החורבן ובתוך הקושי על הפיגוע הקשה, אנו צריכים לזכור את גדולתנו וגדולת הדור הזה. ההבנה הזאת נותנת כוחות לעשות דברים גדולים, להתעלות ולהיות ככוכבי השמים לרוב.

השל"ה הקדוש אומר (לפרשת דברים):

על דרך הפסוק (משלי ט', ח'): "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך". הענין, כשאתה רוצה להוכיח את אחד, אל תאמר לו: כך וכך אתה גרוע, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך. וזהו שאמר: "אל תוכח לץ", שלא תוכח אותו בדרך זלזול לומר לו: לץ אתה. רק אדרבה, תאמר לו: חכם אתה, ואם כן חרפה היא לאיש כמוך לעשות כה וכה, זהו "הוכח לחכם", כלומר, תעשהו לך לחכם, אז יאהבך וישמע לקול דבריך ויקבל מוסר.

כשרוצים שאדם יקבל את התוכחה, אין לומר לו: אתה לץ. זה מרחיק אותו והוא לא ישמע את התוכחה. יש לומר לו: אתה חכם, ולא ראוי שתנהג בדרך כזו.
כך אנו צריכים לנהוג - אנו צריכים לדעת שאנו חיים בדור גדול, לזכור את כל הדברים הגדולים שעושה איתנו הקב"ה, ולהיות אנשים גדולים, שראויים לדור כה גדול.

ישעיה ראה את ישראל בפחזותן, בחטאן. ירושלים שהיתה קריה נאמנה, הפכה למקום של חטאים, של זנות.
אנו יכולים לראות זאת גם בדור שלנו. עם כל הגדלות של הדור, יש גם חטאים גדולים, בעיות מוסריות קשות, שלא נתקלנו בהן בעבר. תלמידינו פוגשים בצבא קשיים גדולים.
זהו דור גדול, וגם הצבא הוא דבר גדול, ויחד עם זה בעל קשיים גדולים - שמופיעים בצבא. הצבא מכניס את כל חוליי החברה אל תוכו, בצורה שמקשה עליו למלא את יעודו העיקרי - לנצח במלחמות מול אויבינו.
גם ישעיה אמר את הדברים כדי לרומם את עם ישראל. הדרך המרכזית של התמודדות היא בהופעה של תורה גדולה, של הערכים התורניים. אנו צריכים לברר לעצמנו ולומר בקול צלול, כיצד התורה רואה את הערכים שעומדים בדורנו למבחן - ערכי המשפחה, ערכי עם ישראל וארץ ישראל. אנו צריכים ללמוד אותם ולחיות אותם בצורה גדולה, וזו התשובה ל"פחזותם" של ישראל.
החטאים הללו מלמדים גם על גדלותו של הדור. זהו דור שפורץ את המסגרות. הוא לא יכול להישאר במסגרות משום שהוא חש שהן מצמצמות אותו. זוהי גדלות, שמופיעה בצורה קשה מאוד. אנו צריכים לנסות ולהתרומם מול המציאות המוסרית הקשה של עם ישראל.

ירמיהו ראה אותם בניוולם. זהו העונש, הפורענות שהגיעה לעם ישראל.
במציאות החיים שלנו, אנו חווים היום את הפיגוע הקשה, והוא מלמד על המציאות הקשה שעם ישראל נמצא בה.
אנו צריכים לראות כיצד אנו מתרוממים ומתחזקים מתוך המציאות הקשה. הזכרנו פעמים רבות בעבר את דבריו של הרב קוק זצ"ל, שנכתבו אף הם בתקופה קשה לעם ישראל, דברים שנכתבו בכאב גדול (אגרות ראי"ה ח"ב, אגרת תפ"ג):

...מאמרים וספרים כאלה הם בודאי בדורנו אחת מהרטיות היותר טובות למכתנו האנושה. אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה.

"מכתנו האנושה" היא מכת הכפירה, שהיא השורש למכות נוספות. הכפירה לא מניחה לעם ישראל להופיע בגדלות הראויה לו, וממילא אנו לוקים במכות שונות.
מהי התרופה הכללית למכה זו? נשמת התורה. עזיבת נשמת התורה היא הגורמת לנפילה. כשהתורה מופיעה בצורה קטנה, חלקית ומצומצמת, אנשים גדולים מתרחקים ממנה. אנשים מחפשים את האינסוף, את שאר הרוח - ולא מוצאים זאת בתורה, משום שעזבנו את "נשמת התורה", את הצד הפנימי של התורה.

דוקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות... ועל זה אנו נתבעים ולזה נוצרנו. ובכל זמן שאנו נדדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים, ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים ואת סם החיים העיקרי, אותו מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות אמנה, ואלה מתוך גאוה וחסרון ידיעה, ועוד הפעם חושבים שהגדלת תורה והאדרתה, כשתהיה באותו המובן הצר והיבש, שלא היה בכחו להחזיק את עמדתנו מעת אשר השתערו רוחות קולטוריות, והמון תביעות רוחניות נגדנו, שזו תהיה גם כעת התרופה הכוללת לכל מכאובותינו הרבים.

כאשר אנו לא מכירים את תפקידנו, את גדולתו של הדור, אנו לא פועלים בצורה נכונה. עם ישראל סובל, אנו רואים את עם ישראל "בניוולו", "נשחטים ונטבחים" ח"ו, ומחפשים את התרופה המתאימה. אבל אנשים קטנים לא נותנים את התרופה שמתאימה לגודל של הדור. אנו דור גדול, שראוי לדברים גדולים - להופעת נשמת התורה. בכל התחומים מתגלה גדולתו של הדור, ורק בתורה נשארים מאחור, ולא מוצאים את הדרך לגלות את גדולתה של התורה ואת נשמתה.
זוהי הסיבה למשבר, לניוול, וזהו גם הפתרון. ירמיה לא בא רק לתאר את המציאות הקשה של עם ישראל בזמן החורבן. ירמיהו הוא שושבין, שבא גם הוא לרומם את עם ישראל. הוא מזכיר את עונשם של ישראל כדי לומר להם: עליכם להתעורר!
כך אנו צריכים לומר לעצמנו. פיגוע כה קשה, משפחה שהשטן של המרצחים פוגע בה בפעם השניה - עלינו להתעורר! אנו צריכים להבין שמציאות קשה כזאת באה לעורר אותנו.

במדרש נוסף (איכה רבה, פתיחה ד') אומרים חכמים, שכל הבחינות של איכה, מקורן בקריאתו של הקב"ה לאדם הראשון, לאחר שחטא: (בראשית ג', ט'): "אַיֶּכָּה".
הקב"ה קורא לאדם - ראה לאן הבאת את עצמך. איפה אתה? הרב קוק אומר, שאנו לא תמיד מוצאים תשובה טובה לשאלת הקב"ה "אַיֶּכָּה?". השאלה הזאת נשאלת לכל אחד ואחד, וכשאנו פוגשים את ישראל בניוולם, השאלה זועקת אלינו: מה אתה עושה עם המציאות הזאת? כיצד אתה מתעלה על ידה?

זוהי קריאה גדולה אלינו: להתעורר, לזכור את גדולתו של הדור ואת האתגרים הגדולים שהקב"ה מעמיד בפנינו.
אנו צריכים להיאחז בנשמת התורה, להיות אנשים גדולים שראויים ללמוד תורה גדולה.
ובע"ה מתוך גדלותם של ישראל נזכה לבנין בית המקדש, ותשוב העיר להיות רבתי עם, ועם ישראל יהיה ככוכבי השמים לרוב.


השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.






-------------------------------------------------------------------------------------------