אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין, ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי. איבעיא להו הכי קאמר אף לשואל שמין ואבא מודה לי, או דלמא הכי קאמר ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי, תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, תברה, אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שלים ליה נרגא מעליא, שמע מינה אין שמין. אדרבה, מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי, ושתיק, שמע מינה שמין.
רש"י: אמר שמואל - מנהג דיינין הוא שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן שאם גנב וגזל בהמה או כלים ונפחתו אצלו אין שמין הנבילה והשברים לבעלים שיחזיר גנב הפחת אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו. אלא לנזקין - שמין כדכתיב והמת יהיה לו. ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי - רב. אף לשואל שמין - ואניזקין קאי. או דלמא אף לשואל אין שמין - והאי אף אגנב וגזלן קאי. מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי - בבבא מציעא בפ' השואל (דף צו).

רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל [אין] שמין, ואבא מודה לי, ומאן הוא אבא רב או אבא בר אבוה. אמר רב חסדא נעשה עיקר טפלה.

נעשה עיקר טפילה - בתמיה כלומר דר' חסדא מתמה על שמסתפק אם הוא רב או אביו, פשיטא שעל רב מתכוון, דאי על אבא אביו, וכי שייך לעשות מעיקר טפילה ולומר ואבא מודה לי, שאין זה דרך כבוד אלא היה לו לומר הדין בשם אביו.

רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו. אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו. אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, "למען תלך בדרך טובים". יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו. אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, "וארחות צדיקים תשמר" (תרגום: רבה בר בר חנן שברו לו הסבלים חבית של יין, והוא לקח את בגדיהם לתשלום הנזק. באו לרב, אמר לרבה בר בר חנן, תן להם בגדיהם. אמר לו כך הוא הדין? אמר לו כן, "למען תלך בדרך טובים". אמרו הסבלים, אנו עניים ועבדנו כל היום ואנו רעבים, ואין לנו כסף. אמר לו רב, שלם להם שכרם. אמר לו, כל הוא הדין? אמר לו כן, "וארחות צדיקים תשמור").

גם "אריוך", הוא בגימטריא "ור"ב כ"ח" עם הכולל, שהוא כנגד הבינה. וזה סוד תרין אמוראין שבתלמוד, רב ושמואל, כי שמואל נקרא "אריוך", כנודע בגמרא, לפי שהוא מן בינה, הנקראת "ורב כח". אבל רב הוא בזעיר אנפין, בסוד "ע"ב ק"ל", שהם בגימטריא "ר"ב". והם אחוריים הפשוטים והמלאים במילוי אלפי"ן, ולכן נשתנו שמותם, כי רב היה שמו אבא אריכא, ונקרא רב לטעם הנזכר. ושמואל נקרא גם הוא אריוך לטעם הנזכר, ולסיבה זו הלכה כשמואל בדיני, לגבי רב, כי הוא בסוד הדינים העליונים שבבינה. גם זה סוד, שהיה אומר שמואל "אי איישר חילי אבטליניה", כי הנה הוא סוד "ורב כח" כנזכר.