הכנעה, הבדלה והמתקה
אחד העניינים המופיעים בפרשה בהרחבה גדולה הוא סימני הטהרה המתירים לנו לאכול יצורים שונים – בהמות, דגים ועוד. הרמב"ם מונה זאת כמצוה, ויש מקום להתבונן בהגדרת המצוה (מצות עשה קמ"ט): והמצוה הקמ"ט היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה, והוא שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכלן. והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה והוא אמרו ית' (שמיני יא) זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרא (רפ"ג) אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר הבהמה שיהיו […]
פקודי – ולא יזח החושן מעל האפוד – בתשעה באב נולד המשיח
בפרשת השבוע מופיעה מצוה, שהופיעה כבר בפרשת תצוה. ננסה לעיין במשמעות הלאו הזה, שהתורה חוזרת עליו פעמיים (שמות ל"ט כ"א): וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד. כך הגדיר זאת הרמב"ם: הזהירנו מהסיר החשן מעל האפוד אבל יהיה החשן דבוק בו. ובסוף מכות אמרו עם זכרון מחוייבי מלקות, והא איכא מזיח החשן, הנה כבר התבאר שהמזיח לוקה. יש איסור להזיז את החושן מעל האפוד ולהפריד בין החושן ובין האפוד. מהי משמעות הדברים? בספר "דגל מחנה אפרים" כתב (שמות כ"ח, כ"ח): "ולא יזח […]
ויקהל – השפעתו הנשמתית של האדם על העולם
בתחילת הפרשה אנו פוגשים ענין שחשוב להתעורר אליו (שמות ל"ה, א'-ג'): וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. הציווי על השבת פותח במילים: "אלה הדברים". בפרשת פקודי דרשו חכמים (שמות רבה פרשה נ"א, ח'): אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם […]