קטגוריה: במדבר

נפתח בענין המסעות המתוארים בתחילת פרשת מסעי. בספרים ראו במסעות אלו ענין מיוחד. יש ארבעים ושנים מסעות, ואמרו שזה כנגד שם של מ"ב אותיות. מעבר למספר המסעות, יש מקום לעיין בשמותיהם של המסעות. המפרשים עסקו בחלק מהשמות, אך עדיין הניחו מקום להתגדר בו. נראה שהשמות הללו ניתנו להידרש, ועל ידי כך להבין את התהליך שעם ישראל עבר בדרכו מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ. יצאו מרעמסס – אותיות סר מרע. בדרכם עברו בכמה מקומות מיוחדים (במדבר ל"ג, כ"ג-כ"ה): "וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ […]

בפרשה מופיע פסוק שנוהגים לאמרו בכל יום (במדבר כ"ח, א'-ב'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. זוהי פרשת קרבן התמיד. נעמוד על כמה נקודות ביחס לפסוק זה, לאור דברי חז"ל והראשונים. א. לפני פרשיה זו, מופיע פסוק מיוחד (במדבר כ"ז, ט"ו-י"ז): וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם […]

בפרקי אבות יש משנה שמתייחסת לפרשת השבוע (פ"ה מי"ט): כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע… חז"ל אומרים, שיש בית מדרש של אברהם אבינו, שיש לו תלמידים ודרך והמשכיות, וגם לבלעם הרשע יש בית מדרש (אפשר לקרוא לו: "מדרשע"), ויש לו דרך ותלמידים שהולכים בדרכו. ההתמודדות של […]

אנחנו ביום קשה לעם ישראל בכלל ולבית הישיבה בפרט. בפיגוע הקשה בעלי נרצח אחיו של בוגר הישיבה. שוב אנו עומדים נוכח המאבק של עם ישראל באויביו. ננסה לעסוק בענין זה, גם ביחס לפרשה. בסוף הפרשה מתוארת מלחמת עוג מלך הבשן נגד עם ישראל, והנצחון עליו. הגמרא מפרטת ענין זה, בתחילת פרק תשיעי בברכות. המשנה אומרת (ברכות נ"ד ע"א): הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. הגמרא מביאה כמה דוגמאות לכך: תנו רבנן, הרואה מעברות […]

כמעט כל המפרשים (ואולי נכון לומר כל המפרשים) עסקו בשאלה על שתי המילים הראשונות בפרשה: "ויקח קרח" – שהרי לא כתוב מה לקח. דברי הרש"ר הירש מתיישבים על הלב (רש"ר הירש במדבר ט"ז, א'): ויקח קרח – בלא מושא. וכן גם: "ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת" וגו' (שמואל ב' יח, יח). מבחינה דקדוקית הרי כל הפעילות המתוארת לאחר מכן היא המושא של הלקיחה; מבחינה הגיונית הלקיחה מתארת התנהגות בלתי מוצדקת של אדם הפועל לטובת עצמו. אבשלום לקח לעצמו […]

חלק גדול מהפרשה עוסק בקרבנות הנשיאים, ובהקשר לכך מופיע פסוק מיוחד (במדבר ז', א'-ב'): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים. הנשיאים מכונים בפסוק זה בארבעה כינויים שונים: "נשיאי ישראל", "ראשי בית אבותם", "נשיאי המטות", "העומדים על הפקודים". אלו הם ארבעה מישורים של שייכות שיש לאדם. המעגל הפנימי הוא האדם עצמו – […]

נתחיל מענין יום ירושלים הבא עלינו לטובה, וקישורו לפרשה. מעניין לראות כיצד דברים שנכתבו בדורות קדומים על מהותו של חודש אייר, מקבלים משמעות חדשה ומפתיעה בדורנו. ר' צדוק הכהן מלובלין כתב (פרי צדיק לר"ח אייר): וכתב רח"ו (ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י ז"ל) כי ניסן אייר סיון הם חג"ת (=חסד גבורה תפארת), וניסן חסד, שאז היה יציאת מצרים שהיה רק מחסד ה' יתברך, ויציאת מצרים היה בזכות אברהם ולו נאמר הגלות והגאולה, ותפארת סיון, שאז היה מתן תורה וכמו […]

בפרשת מסעי מופיעה מצוה חשובה שאנו מדברים עליה פעמים רבות: מצות ישיבת ארץ ישראל. חשוב ללמוד את המצוה כדי להבין מה משמעותה ואיך צריכים לקיים אותה בצורה טובה. כך נאמר (במדבר ל"ג, נ'-נ"ג): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם […]

בפרשת מטות אנחנו קוראים שיחת מוסר של משה רבנו. בני ראובן ובני גד באים למשה, ומבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי, בגלל שיש להם "מקנה רב… עצום מאוד". משה פותח בשיחת מוסר ארוכה וחריפה (במדבר ל"ב, ו'-ט"ו): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת […]

בפרשת פינחס אנו עולים מדרגה נוספת בהכנות לכניסה לארץ. משה מתכונן לעליה להר העברים, קובע את דרך חלוקת הארץ, ומכין את עם ישראל לכניסה לארץ. לאחר מכן מופיע פסוק מיוחד במינו (במדבר כ"ז, ט"ו): וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. התורה מלאה בפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמר". דיבור זה לשון קשה. "לאמר" – משה מצטוה לומר את הדברים הלאה, לבני ישראל. כאן זה בא בצורה הפוכה. כאילו יש כאן תביעה וציווי של משה כלפי הקב"ה. משה פונה לה' ומבקש: וַיְדַבֵּר […]