המאגר התורני

קטגוריה: קל וחומר

כתובות ס”ה (ע”ב) – ס”ו (ע”א) – לימוד מקל וחומר

כתובות ס”ה (ע”ב) – ס”ו (ע”א): תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה מציאתה לא כ”ש דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא אומר לעצמה. מעשה ידיים בא לעולם משום מזונות ומקרא מפורש הוא (בראשית ג’, י”ט) בזעת אפיך תאכל לחם. על כן יש בו

לשיעור המלא »

בראשית (צ”ב ז’) – לימוד מקל וחומר

בראשית רבה (צ”ב ז’): תני רבי ישמעאל זה אחד מעשרה קלים וחמורין שכתובים בתורה… הן בני ישראל לא שמעו אלי וק”ו ואיך ישמעני פרעה (שמות ו’). “צדקו יחדיו” רבי יוחנן אומר זה קל וחומר (ילק”ש תהילים פ’ י”ט) לרבי יוחנן קל וחמור מחבר את הקל והחמור להיותם יחדיו. הקל נערך מול החמור והחמור אל מול הקל ומשניהם יחד יוצא הדין האחד. “בחומר – זה קל וחומר” החומר מדביק הלבנים זו לזו בחינת קל וחומר. משה נשלח אל בני ישראל לבשרם

לשיעור המלא »

כתובות מ”ט (ע”א) – לימוד מקל וחומר

כתובות מ”ט (ע”א): מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא. רבי מאיר דן במצוה לזון מצד מה שהמזונות פועלים בעולם. אם מצוה לזון לצורך חיי שעה שהם הם חיי הבנות, קל וחומר שמצוה לזון בנים העוסקים בחיי עולם1. המצוה לזון שייכת להנהגת החסד והרחמים. הבנות הן בחי’ של דין, ואם בהן מצוה לזון לצורך חיי שעה, קל וחומר שאת הבנים שהם במידת החסד,

לשיעור המלא »

כתובות ל”ב (ע”א) – לימוד מקל וחומר

כתובות ל”ב (ע”א) אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מנא ליה לעולא הא גמר מחובל בחבירו מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין אלא גמר מעדים זוממין מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון

לשיעור המלא »

כתובות ל”ט (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

כתובות ל”ט (ע”ב): ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולין לעכב בשלמא מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר ימאן מכל מקום אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק”ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא ובין אביה יכולין לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן רבא לא

לשיעור המלא »

ירושלמי סנהדרין פ”ב (דף י”ג) – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וביאור הרב קוק. הגמרא בירושלמי סנהדרין פ”ב ה”ו: הרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אחת כמה וכמה. מדות שהתורה נדרשת בהן, המלמדות מצוותיה והליכותיה של תורה, לא ניתנו רק לעצמן כדברים עַקַרים, אלא ללמוד מהן ערכים וארחות חיים. על כן כשאנו מוצאים שעבד יוצא לחירות בשן ועין אנו שואלים מה מלמדת אותנו

לשיעור המלא »

בבא קמא ו’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה

מהדורה תניינא של הלימוד. למהדורה קמא לחץ כאן.   בבא קמא ו’ (ע”ב): תנו רבנן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל ר’ עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק”ו להקדש ור’ ישמעאל אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל דמשלם שמינה אמר רבא ומה

לשיעור המלא »

תשלומי מיטב – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידות קל וחומר וגזירה שוה בלימוד זה ע”פ ביאור הרב קוק. מהדורה קמא של הלימוד. למהדורה תניינא לחץ כאן.   תמצית השיעור: נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא כיצד שמים בתשלומי מיטב – האם על פי מיטב של הניזק או של המזיק. רבי ישמעאל למד את שיטתו בגזרה שוה, ורבי עקיבא מתייחס בסוגיא לקל וחומר. המידה בה דורש כל תנא מלמדת על עומק תפיסתו את דין תשלומי נזיקין. הגמרא מביאה את דעתו של רבי עקיבא בצורה מיוחדת,

לשיעור המלא »

סנהדרין ג’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה והיקש

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. הגמ’ בסנהדרין (דף ג’ ע”ב) אומרת שלר’ יאשיה הלומד ג’ דינים מג”פ שנאמר “אלקים” בפרשה אין בדיני ממונות גדרי ב”ד נוטה ושואלת הגמ’ האם גם אין לו דין של רוב בדיני ממונות (והיינו שצריך שכל הדיינים יכוונו לאותו פסק) ואומרת הגמ’ שדין רב בדיני ממונות הוא לומד מדיני נפשות מקל וחומר: דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן. דין הליכה אחר

לשיעור המלא »

שבועות ל”א – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה

שבועות דף ל”א: בפני בית דין ושלא בפני ב”ד כו’: במאי קמיפלגי? אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי ר’ מאיר סבר דון מינה ומינה מפקדון מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי עצמו חייב. “ומינה” מה פקדון בין בבית דין ובין שלא בבית דין אף עדות בין בבית דין ובין שלא בבית דין. ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב אף עדות מושבע מפי

לשיעור המלא »

ירושלמי ברכות (פ”ז ה”א) – ברכת התורה וברכת המזון – לימוד מקל וחומר וגזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וביאור הרב קוק.   הגמרא בירושלמי ברכות (פ”ז ה”א): כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב בה לפניה (דברים לב) כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלהינו כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו מה כתיב לאחריו ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה. ר’ שמואל בר נחמני בשם ר’ יונתן אתיא שם שם לגזירה שוה מה

לשיעור המלא »

ספרי נשא (ה’) – מצות סוטה – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה וכלל ופרט

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י.   דרשו בספרי (נשא פרשה ה’): מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה תלמוד לומר מזכרת עון, כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפורענות דברי; ר’ טרפון. ר”ע אומר אף זאת לטובה שנאמר ואם לא נממאה האשה [וגו’]. אין לי אלא מזכרת עון, מזכרת זכות מנין תלמוד לומר מנחת זכרון מכל מקום. ר’ ישמעאל אומר מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, (שהיה

לשיעור המלא »

פרשת סוטה – הכרת הטוב – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וכן ע”פ ביאור הנהגת קל וחומר טוב ורע.   אמרו בספרי פרשת נשא (פיסקא ט”ו): “לצבות בטן ולנפיל ירך” ר’ יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל. אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל או אינה אלא בטנה וירכה של נבעלת כשהוא אומר “את ירכך נופלת ואת בטנך צבה” הרי בטנה וירכה של נבעלת, הא מא תלמוד “לצבות בטן ולנפיל ירך” זה בטנו וירכו של בועל.

לשיעור המלא »

שני עדים כדוגמא לתהליך של ג’ מידות הראשונות – לימוד מקל וחומר, מגזירה שוה ומבנין אב

לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שני עדים המעידים ומכריעים את הדין יכולים ללומדנו את התהליך של שלש המידות הראשונות מי”ג מידות שהתורה נדרשת בהן: קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. אפשר לחלק את הדין לשלשה חלקים: * חלק הטענות או חלק הטוען והנטען * חלק הראיות או העדות * חלק הדין או הכרעת ופסק הדין העדים שייכים לכל חלק מחלקי הדין. שייכים הם לחלק הטוען והנטען שכן עדי ממון נצטוו לבוא ולהעיד רק אם אחד הצדדים תובע

לשיעור המלא »

כריתות ח’ ע”ב – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. נאמר בגמ’ (כריתות ח’ ע”ב) בענין תהליך כניסת הגר לקהל ישראל הכולל הבאת קרבן עולה “כאשר תעשו כן יעשה”. שואלת הגמרא שמא: מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים… אמר רב פפא יש לומר לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן? הגמרא לומדת בקל וחומר שאם הקלנו על הגר שמביא עולת עוף קל וחומר שלא נחייבו להביא שלמים נוסף על עולת בהמה. המקור לדין גר הוא

לשיעור המלא »

קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב בירושה

בן ובת ילפינן ק”ו והוא בדין שבן יורש את אמו. אחים ילפינן בג”ש וגם למסקנה הוא בדין יבום שאחים מן האב נקראים אחים. בן ובת היינו רחמים ודין שהנהגת הבן היא ברחמים ובת היא בדין. אחים היינו תפארת המאחה ומשווה ביניהם. אחים הם אותה בחי’ שהיא רחמים. אף בנין אב מצינו בספרי פנחס על אתר: מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים.

לשיעור המלא »

פרשת מצורע בי”ג מידות

נתייחדה פרשת מצורע שרב המידות (ככולן) נדרשות בה. במידת קל וחומר, הקל והחמור, החסד והדין, אינן מתמזגות אין הדין נמתק ברחמים. עומדות הן זו לצידה של זו. חלק נידון במידת הדין וחלק מונהג במידת הרחמים. במשנת נגעים (פי”ב מ”ה) ובמדרש ספרא א”ר מאיר: אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על

לשיעור המלא »

מכילתא בא (י”ז, ז’) – לימוד מקל וחומר

מכילתא בא י”ב (ז’): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’ – שפטים משונים זה מזה של אבן היתה נמסת ושל עץ היתה נרקבת ושל מתכת נעשית חררה שנאמר: ומצרים מקברים את אשר הכה ה’ בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה’ שפטים (במדבר לג ד) ויש אומרים: של אבן נרקבת ושל עץ נמסית. ר’ נתן אומר: שפטים – שפוט שופטי שפטים נרקבים, נבקקים, נגדעים, נשרפים, מצינו למדין שעבודה זרה לוקה בארבעה דרכים ועובדיה בשלשה: במכה, בהשחתה, ובמגפה. אני ה’ –

לשיעור המלא »

מכילתא בא (י”ז, ז’) – לימוד מקל וחומר

  מכילתא בא י”ב (ז’): מאדם ועד בהמה – מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. כוצא בדבר אתה אומר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו’ (בראשית ז כג) כיוצא בדבר אתה אומר: ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (שם יט יא) כיוצא בדבר אתה אומר: ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד, ד). כיוצא בדבר אתה אומר: הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגומר (דברים יג טז). כיוצא בדבר אתה אומר: וצבתה בטנה ונפלה יריכה (במדבר

לשיעור המלא »

מכילתא בא (י”ג) – לימוד מקל וחומר

  מכילתא בא פרשה י”ג על הפסוק “כי אמרו כולנו מתים”: … והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות, וכולן בכורים מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והקב”ה פרסם אותם. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות מועטת, העושה בסתר הקדוש ב”ה מפרסמו, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה. מדת פורענות היא מידת הדין ומדה טובה היא מדת החסד. במידת הדין, שהיא הפורענות הבאה על המצרים, היא מידת הצמצום וההגבלה. אם כשהמדה היא צמצום ההשפעה ואעפ”כ הקב”ה מפרסמו והדבר

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

נושאים