המאגר התורני

קטגוריה: קל וחומר

בכורות י”ג (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יש בסוגיא (בכורות י”ג ע”א) ארבעה קל וחומר שניים לישראל הקונה מעובד כוכבים ושניים לעכו”ם הקונה מישראל: אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לא ס”ד ק”ו הוא אם גופו קונה ממונו לא כ”ש ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי אמרי ולאו ק”ו הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או בהא דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא

לשיעור המלא »

קידושין – לימוד מקל וחומר, גזירה שוה ובנין אב

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וביאור הרב קוק. לביאור קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב כתהליך שתי גמרות דנות בקנין אשה, אחת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה ובפדיון הבן מצינו בנין אב ואפשר אולי לראות כאן את התהליך שתיארנו בשלש המידות הראשונות של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב. קל וחומר (קידושין ה’, ע”א): אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר… ומה כסף שאינו גומר חופה קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה.

לשיעור המלא »

חולין קמ”ב (ע”א) – לימוד מקל וחומר

חולין קמ”ב (ע”א): משנה לא יטול אדם אם על בנים אפי’ לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק”ו על מצות חמורות שבתורה. בפשטות יש כאן קל וחומר מצוה קלה ומצוה חמורה. המצוה הקלה היא בהנהגת החסד והרחמים כדברי האר”י בביאורו למידת קל וחומר1. בנושא דידן הכוונה שאין דרישות מהאדם על מנת להגיע לקיום של שילוח הקן. אין צורך בהתגברות מיוחדת של היצר ולא במאמץ גדול אף לא בחסרון כיס. אעפ”כ

לשיעור המלא »

בכורות ג’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

במשנה (בכורות ג’ ע”ב): כהנים ולוים פטורין מק”ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן. ובגמ’ מבואר על פי רבא: אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושת של ישראל במדבר לא יפקיע את של עצמן? ביטוי זה מזכיר הביטוי בגמ’ שבת צ”ט: לאחרים עושה מחיצה לעצמה לא כל שכן. ומבואר בזה שהכח לפטור ולהתיר ולבנות לאחרים נובע מן הכח לעשות זאת לעצמן. לימוד גדול יש כאן. הכח של אדם לפעול על עצמו ממשיך הלאה ומשפיע על

לשיעור המלא »

יציאת מצרים ולדורות – מכילתא בא (י”ב ג’ וה’) – לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידות קל וחומר וגזירה שוה מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י שתי מימרות במכילתא. האחת בק”ו והשניה בג”ש ובשתיהן מסיימים שכל הדין של “והיה לכם למשמרת” אינו אלא בפסח מצרים ואינו נוהג בפסח דורות. מכילתא בא (פרשה ג’): בעשור לחדש הזה ויקחו. אין לי אלא עשירי שהוא כשר ללקיחה ארבעה עשר מנין אמרת ק”ו ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה. י”ד שהוא כשר לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה. י”ג מנין אמרת ק”ו ומה אם

לשיעור המלא »

בראשית רבה (צ”ב, ז’) – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. על הפסוק (בראשית מ”ד ח’) הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב אומר המדרש (בראשית רבה צ”ב ז’) תני, רבי ישמעאל, זה אחד מעשרה קלים וחמורין, שכתובים בתורה. הן כסף וגו’ השיבנו אליך, ק”ו ואיך נגנב! לפי האר”י ק”ו היינו כשהקב”ה מנהיג חלק בחסד וחלק בדין. בסיפור יוסף ואחיו, יוסף מונהג בחסד, הוא המשביר לכל עם הארץ,

לשיעור המלא »

מכילתא בא (י”ב א’) – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י. “בארץ מצרים” חוץ לכרך או אינו אלא תוך הכרך?… והלא הדברים קל וחומר ומה תפילה הקלה לא התפלל (משה) אלא חוץ לעיר דיבור החמור לא כל שכן (שלא נדבר עימו אלא חוץ לכרך). הק”ו הוא מתפילה הקלה לדיבור החמור. תפילה הקלה מתפשטת והיא בחסד ה’ עלינו1 ואין לה מגבלות של מקום וזמן. אין לך מקום שאינו ראוי לתפילה ולוואי שיתפלל כל היום כולו. לעומתה הדיבור חמור. הדיבור

לשיעור המלא »

פרשת נגעים וסוטה – לימוד מקל וחומר

הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע”פ ביאור האר”י וכן ע”פ ביאור הנהגת קל וחומר טוב ורע.   המשנה בפרשת נגעים (פרק י”ב, מ”ה) אומרת: אמר ר’ מאיר וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדי ומתכותיו, מטבילן והן טהורין, על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו, אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב אם כך על ממונו קל וחומר על נפש בניו ובנותיו אם כך

לשיעור המלא »

יבמות ס”ט (ע”ב) – ע’ (ע”א) – לימוד מקל וחומר

יבמות ס”ט (ע”ב) – ע’ (ע”א): מקולקלת עד ארבעים איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל היכי דמי אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידיה שדינן ליה הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן אמר

לשיעור המלא »

חולין ל”ח (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

חולין ל”ח (ע”ב) ובמשניות פ”ב מ”ז: משנה השוחט לעובד כוכבי’ שחיטתו כשרה ור”א פוסל אמר ר”א אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים א”ר יוסי ק”ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. ובגמ’ בארו הק”ו שבמוקדשין מחשבת העובד פוסלת בארבע עבודות ואילו בחולין רק בשתי עבודות שחיטה וזריקה, וקבלה והולכה אין בהם.

לשיעור המלא »

חולין קכ”ט (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

חולין קכ”ט (ע”ב): דתניא אמר ר’ אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר’ יהושע מן החי ולא מן המת וקל וחומר ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא, מת שהוא טמא לא כל שכן כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכא נמי כל דכן אמר ליה כך שמעתי. עי’ תורת החיים. נראה שאכן בתחילה הבין ר’ יהושע שרבי אליעזר שמע רק שאבר מן החי מטמא ומעצמו פסק שאבר מן המת

לשיעור המלא »

חולין קי”ח (ע”א) – לימוד מקל וחומר

חולין קי”ח (ע”א): מיד אתי ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כ”ש. שומר לפרי הוי פרי, שכן כך הוא בטבע, שיש שומרים כמו קליפה וכד’ ששומרת על הפרי לעומת זאת יד הוא לצורך האדם ואינו לצורך הפרי בטבעו. מבחינת “קל” ו”חומר”, כיון שבטומאה עסקינן הרי שה”יד” הוא ה”קל”, שאינה מחוברת כל כך לפרי, ואעפ”כ מכניסה ומוציאה הטומאה אל הפרי ומן הפרי, קל וחומר ל”שומר”, שהוא חלק מן הפרי שיכניס ויוציא. וכך נאמר על שומר (ילק”ש דברים פרק ד’

לשיעור המלא »

זבחים כ”ב – לימוד מקל וחומר

זבחים כ”ב (ע”א – ע”ב): אמר ריש לקיש: מי מקוה כשירים למי כיור. למימרא, דלא מים חיים נינהו, והתניא: במים – ולא ביין, במים – ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וק”ו למי כיור; מאי ק”ו למי כיור? לאו דמים חיים נינהו! לא, (לקדוש) דקדיש. וקדישי מעליותא היא? והא תנא רבי שמואל: מים שאין להם שם לווי, יצאו מי כיור שיש להם שם לווי! אלא לאו דראויין למי כיור, אלמא מים חיים נינהו! תנאי היא, דאמר ר’ יוחנן: מי כיור

לשיעור המלא »

זבחים ק”ג (ע”א) – לימוד מקל וחומר

זבחים ק”ג (ע”א) במשנה: עורות קדשי קדשים לכהנים, קל וחומר, ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שיזכו בעורה, אין מזבח יוכיח, שאין לו עור בכל מקום. הכהנים זוכים גם בדבר של אכילה – בבשרה – וגם בדבר שאינו לאכילה אלא לשימוש אחר – בעורה. אבל מזבח אין בו אלא אכילה בלבד ועל כן עור הבהמה אינו שייך למזבח כלל ו”אין מזבח יוכיח” כך יש להבין גם את הברייתא לקמן בעמוד ב’. מה

לשיעור המלא »

ברכות י”ד (ע”א) – לימוד מקל וחומר

ברכות י”ד (ע”א): בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק אמרינן קל וחומר קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף אמר ליה פוסק ואין בכך כלום. נראה לבאר הקל וחומר על פי הרמ”ע מפאנו שבאר מידת קל וחומר, שאם בכתר שהוא קל אסרו להתבונן בו, קל וחומר לעילת העילות, שאסורה ההתבוננות. מזה נאמר, שאם היה מותר להתבונן בעילת העילות, קל וחומר שהיה מותר להתבונן בכתר. כך גם כאן, ק”ש

לשיעור המלא »

זבחים י’ (ע”א) – לימוד מקל וחומר

זבחים י’ (ע”א): אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע”מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול. שינוי בעלים קל הוא משינוי קדש שהרי שחטו שלא לשם בעלים כשר ושחטו שלא לשמו אלא לשם קרבן אחר פסול אם כיון ששחטו על מנת לזרוק דמו לשם פלוני פסול, ק”ו ששחטו על מנת לזרוק

לשיעור המלא »

ירושלמי עירובין נ’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

ירושלמי עירובין ריש פרק כיצד משתפין (נ’ ע”ב): ר’ יוחנן אמר קולי חומרין בדבר מה אינון תמן שעירובי חצירות מדבריהן את אומר מזכין עירובי תחומין מדבר תורה לכ”ש. בשתי ההלכות, בעירובי חצרות ובעירובי תחומין, אנו רואים את מקום מזונו של האדם, כאילו שבת שם וכאילו זה מקומו, וזה מאפשר לטלטל בעירובי חצרות מבית לחצר ובחצר, ובעירוב תחומין מאפשר ללכת משם אלפיים אמה. השאלה היא האם צריך לזכות לכל אחד את המזון שנחשב לשלו, על מנת שייחשב שזו דירתו, או שדי

לשיעור המלא »

זבחים י”ב (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

זבחים י”א (ע”ב): אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים. ובהמשך י”ב (ע”ב): אמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי עולה הוא אשה ריח ניחוח לה’ היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אשם נמי כתיב ביה הוא ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב

לשיעור המלא »

נידה נ’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

נידה נ’ ע”ב: תנו רבנן גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לכותי טמא לכלב טהור רבי יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא א”ר יוחנן בן נורי ק”ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה שלא במחשבה. טומאה חמורה היינו “האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה” (לשון רש”י) שכן זו ההלכה בנבלת עוף טהור, ודין טומאה חמורה הוא גם בלא שחשב עליה לשום אכילה כל שהיא “כגון שלא ידע שזה הוא” (רש”י) למדנו אפוא, שטומאה חמורה, לטמא בגדים,

לשיעור המלא »

עירובין ה’ (ע”ב) – לימוד מקל וחומר

עירובין ה’ (ע”ב): אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וקל וחומר מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ. רשות הרבים עניינה דין שהרי היא ביטוי לפירוד לשון עץ חיים שער י”א פרק ה’: אבל אלו הו’ חלקים נקודות של ז”א יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין רק זה על גבי

לשיעור המלא »

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

נושאים