גמרא: בבא קמא נד עב

בבא קמא נ"ד (ע"ב): משנה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. ובגמ' יליף מכסף ישיב לבעליו עיי"ש. וברש"י שמות כ"א על הפסוק "ונפל שמה שור או חמור" כתב דילפינן שור שור משבת שאחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף. ועי' פנ"י. דברים שכתב רש"י מקורן במכילתא דרשב"י: ונפל שמה שור או חמור […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): לחסימה יליף שור שור משבת. בצורה פשוטה י"ל שיש קשר פנימי עמוק בין לאו דחסימה לבין דין "למען ינוח שורך", והוא יחסנו לבעלי חיים. בשתי מצוות אלו מגלה האדם מישראל רגישות מיוחדת לחיי בהמתו. בספר ליקוטי הלכות (חו"מ – הלכות שכירות פועלים הלכה ב) מעמיק קשר זה וזו לשונו: וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שילפינן שור דלא תחסם משור דשבת, כי שבת הוא הארת הרצון כידוע, ועל […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת. בזהר ברע"מ פרשת חוקת (קפ"א): פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום וגו', אסור לחרוש בשבת חרישה דשור, דאתמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים, ושכינתא תתאה איהי "פרה אדומה" מסטרא דגבורה: "תמימה" מסטרא דחסד, דאיהו דרגא דאברהם, דאתמר ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים: "אשר אין בה מום", מסטרא דעמודא דאמצעיתא, "אשר לא עלה עליה עול" […]

הקדמה כוללת לכל לימודי "למען ינוח שורך" בגזירה שוה. בבא קמא נ"ד (ע"ב): אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. ופרש"י (לעיל): משבת – דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה): ובתו"כ (קדושים עה"פ "בהמתך לא תרביע כלאיים") למדו מן הפסוק את חוקתי תשמרו שהוא הפתיחה לביטוי "בהמתך לא תרביע כלאיים". ביאור הלימוד הוא, שכבר ברא הקב"ה את עולמו עם חוקים ומינים על פי רצונו יתברך, וצוה אותנו לשמור חוקיו ולא לשנות צורת הבריאה. זה מה שעמד ביסוד איסור כלאיים […]