גמרא: סוטה מב עא

סוטה מ"ב (ע"א): ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד וכתיב התם ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו'. הביטוי המיוחד "עדת חנף" מבטא עדה שהיא חברה המתאחדת למען רעיון. כשהרעיון מלא בחנופה, הרי היא גולה, שכן החנופה מביאה לידי "גלמוד" היינו בדידות והיבדלות. המהרש"א למד מהביטוי עדה, שיש כאן רמז למרגלים שהחניפו בדברי שקר ולבסוף גרמו גלות לישראל. המרגלים הם מקור לעדה שהיא עשרה […]

המשנה מונה דברים שנאמרים בלשון הקדש: מקרא ביכורים, חליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים, ברכת כה"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה. חלק גדול מהדברים הנאמרים בלשון הקדש מקורם בלימוד בגזירה שוה. קודם שנדון בפרטים, נברר ענין לשון הקודש ושייכותה ללימוד במידת גזירה שוה. ענין לשון הקדש א. מבואר בספרים שלשון הקדש היא לשון עצמית ולא לשון הסכמית. על כן נקראת לשון הקדש, כמבואר בגדר המושג קדש שהוא תכלית ולא אמצעי. כך הלשון אינה רק אמצעי אלא היא תכלית לעצמה […]

במשנה: משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקודש. והגמרא שואלת: מאי קאמר? הכי קאמר! שנאמר ודבר ולהלן אומר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. הדברים מדהימים כל קורא. מעמד כהן משוח נלמד בגזירה שוה ממעמד הר סיני. הדין הנלמד הוא הדיבור בלשון הקדש שאף דין זה מלמד על מעמד מיוחד שלא רק לשעתו הוא […]