מועדים יום ירושלים הרב יהושע ויצמןאייר ה'תשס"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.



בנין בית הבחירה

שאלות

1. בגמ' בסנהדרין1:

שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה.

ובתנחומא כי תצא הוסיף:

לבנות להם בית הבחירה שנאמר ועשו לי מקדש.

ויש לעיין, שפסוק זה נאמר גם על המשכן שהיה עם ישראל במדבר, ולא נצטוו בו רק בכניסתן לארץ.

2. בשיטת הרמב"ם יש לעיין טובא:
א.בכל פעם שינה הרמב"ם שמו של הבית. בספר המצוות יש כמה גרסאות ובמתוקנת שבהם כתוב:

מצוה כ' לבנות בית לעבודה בו תהיה ההקרבה.

וביד החזקה כתב בלשון דומה:

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש.

ולעומת זאת כתב במנין שעל סדר המצוות:

לבנות בית הבחירה, שנאמר ועשו לי מקדש.

ובמנין שעל סדר ההלכות כתב:

לבנות מקדש.

ובאותו עניין יש לדקדק שבהלכות בית הבחירה, לא מופיע השם "בית הבחירה" כלל, כי אם "מקדש".

ב. הרמב"ם בספר המצוות הביא את הספרי "שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ" והוסיף:

הנה נתבאר לך שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה.

משמע מדבריו שלשון הספרי הוא הוכחה להיות המצוה נמנית בפני עצמה, ולולא הספרי היה מקום להשמיטה מן המנין. ויש לעיין מדוע.

ג. הלחם משנה בפ"א מהלכות מלכים הקשה שהרמב"ם שינה את הפסוקים שהם מקור המצוה, מהלכות בית הבחירה להלכות מלכים, ש"בבית הבחירה" כתב "ועשו לי מקדש" ובהלכות מלים כתב "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

ד. בפי"א מלכים ה"ד כתב הרמב"ם על מלך המשיח שיבנה המקדש במקומו ויש לעיין מה צורך ה"מקומו", והלא ברור שאין מקדש במקום אחר משנבחרה ירושלים.

שתי בחינות לבית המקדש

כבר למדנו שבדברי הרמב"ם יש ללמוד לא רק את עצם הדברים אלא גם את הדרך והמקום בו הביאם.
בענינו מצינו שבחלוקת הלכות לי"ד ספרים קבע הרמב"ם לבית הבחירה מקום מיוחד (ושונה), בכל אחת מהחלוקות. ידוע שהרמב"ם חילק את ההלכות בספרי הי"ד החזקה ובספרו מורה נבוכים, ואף שבשניהם חלקם לי"ד חלקים, שינה מיקומן של כמה הלכות, שלא הרי דיון במצווה מצדה ההלכתי לדיון בה מצידה הרעיוני. בספר הי"ד קבע הרמב"ם את הלכות בית הבחירה בספר עבודה אשר עניינו לפי לשונו של הרמב"ם הוא:

ספר שמיני אכלול בו מצוות שהן בבנין בית המקדש וקרבנות ציבור התמידים וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.

ולעומת זאת במורה נבוכים2 קבע מקום מיוחד למקדש בלא לצרפו לקרבנות:

הקבוצה העשירית כוללת את המצוות התלויות במקדש וכליו ועובדיו והם המצוות אשר מנינום במקצת ספר עבודה.

ונראה ביאור ההבדל, שבספר עבודה ביד החזקה ראה הרמב"ם את בית המקדש כמקום המיועד לקורבנות ולעבודתו יתברך ולכן הוא חלק מן העבודה, ולעומת זאת במורה נבוכים מדגשת בחינה אחרת בבית המקדש והיא שהוא הבית הבנוי במקום אשר יבחר ה' ובו בחר להשרות שכינתו על ישראל. לכשתמצי לומר בספר עבודה מודגש החלק של עם ישראל בבית, היינו עבודתם.ובמורה נבוכים מודגש חלקו יתברך בהשראת שכינתו בבית.
ונראה שכלפי שתי בחינות אלו מכוונים השמות בית המקדש ובית הבחירה.
בית המקדש מציין את המקום למעשיהם של ישראל הבאים לשמו יתברך, וזה עניינה של הקדושה כמבואר ברמב"ם בהסברת השם לספר הקדושה ובמו"נ ח"ג פ' ל"ב ופ"ג ופ"ד כלי מקדש ה"א3. ובית הבחירה מציין את המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם.
וכן יש לדקדק במכילתא פרשת בא:

עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל עד שלא נבחר בית עולמים היתה כל ירושלים כשרה לשכינה משנבחר בית עולמים יצאת ירושלים.

הרי לנו בחירת המקום למזבחות - מצד עבודת עם ישראל, ובחירת המקום לשכינה - מצד השי"ת.

יישוב השאלות

בדרך זו יש ליישב את השאלות שהצגנו בפתיחה.
הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מציין את שתי הבחינות אשר בבית המקדש א. את מקום ההקרבה ב. את מקום השכינה. מובן שמקום השכינה המיועד עוד מראשיתו של עולם, הוא הר המוריה, ומובן שזה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, ולכן בכניסת ישראל לארץ מתווספת המצווה המיוחדת לבנות בית הבחירה, ולכן הדגישו חז"ל רק במקום זה ובהקשר זה את השם בית הבחירה, ושינו ממה שאמרה תורה שאמרה תורה ועשו לי מקדש, כמודגש בתנחומא. ומכאן גם השמות שנתן הרמב"ם לבית, ומדוקדקים הדברים להפליא.
בספר המצוות הביא הרמב"ם לשון הספרי ללמדנו את הבחינה המיוחדת של בנין בית במקום אשר יבחר ה'. בחינה זו היא המביאה אותנו למנות מצוה זו בכלל תרי"ג המצוות, שכן אילו היתה המצוה כך לבנות בית ע"מ להקריב בו קרבנות, אין זו מצוה כ"א הכשר מצוה4.
ואמנם במנין על סדר המצוות בו המנין עיקר,כינה הרמב"ם שם לבית- בית הבחירה.
אבל בספר עבודה, הצד ההלכתי קובע והיינו מעשיהם של ישראל במקום הזה, וזה שייך לשם בית המקדש.
וזה ההבדל בין ספר העבודה להלכות מלכים שם מודגש בנין הבית מצד המלכות, היינו אחדות כל ישראל, המקום אשר יבחר ה' ולכן הביא פסוק שונה.
ודברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים על מלך המשיח שבונה "מקדש במקומו" יתבארו באר היטב על פי הקדמות אלו ועפ"י הקדמתו לסדר קדשים בפירוש המשניות5:

...ויתבאר בסדר זה... שאין מקריבין שום קרבן מהן אלא במקדש איפה שיהיה המקדש וכיון שכבר הודיענו ה' שהמקום הרמוז אליו בתורה הוא הר המוריה הרי אין שום אפשרות להקריב בכל הארץ זולתי ירושלים, ובמקום מגבל מן ההר.

אף כאן חילק הרמב"ם את הבית לשתי בחינות האחת לענין קרבנות, ובזה כתב איפה שיהיה, שהרי אף במשכן הקריבו. והבחינה השניה המקום הרמוז עליו בתורה והיינו המקום אשר יבחר ה'. והן הן הדברים במלך המשיח, אשר יבנה מקדש ע"מ שישובו הקרבנות להיות כבראשונה ויבנה בית הבחירה לגלות שכינתו יתברך וע"כ הדגיש:

יבנה מקדש - במקומו, בב"א.

ויש עוד לבאר מדוע שם ההלכות בספר עבודה הוא הלכות בית הבחירה והלא בבית עבודה- מקדש עסקינן, והראיה שאין שם בית הבחירה מופיע בספר זה כלל.
תשובת הדבר נעוצה בדברי הרמב"ם עצמו במורה נבוכים6 וז"ל:

וכן אין ספק לדעתי כי אותו המקום אשר קידש אברהם אבינו בחזון היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים כי אברהם ציוה אותם שיהא זה בית עבודה כמו שבאר המתרגם ואמר ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וגו'.

הרי שגם יסוד העבודה במקום נובע מהיותו המקום אשר יבחר ה' ובתפילתו של אברהם שהתפלל שכאן יהון פלחין דריא, שאמנם במקום המקדש יזכו בניו לעבוד השי"ת בב"א.




1 כ' ע"ב.
2 ח"ג פ' ל"ה.
3 הסבר הרמב"ם לספר הקדושה: "ספר חמישי אכלול בו מצוות של ביאות אסורות ומצוות של מאכלות אסורות לפי שבשני ענינים האלו קדשנו המקום והבדילנו מן העובדי כוכבים בעריות ובמאכלות אסורות ובשניהם נאמר 'ואבדיל אתכם מן העמים'; 'אשר הבדלתי אתכם מן העמים'". ובהל' כלי המקדש כתב (תחילת הפרקים ג' וד'): "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי... הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב." ובמורה נבוכים (ח"ג פל"ב): "וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההוא ית' באו דברים רבים בתורתנו - והוא, שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום - ולזה אי אפשר, לפי טבע האדם, שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום. וכאשר שלח האלוה 'משה רבנו' לתתנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בידיעתו ית' - כמו שבאר ואמר: "אתה הראת לדעת וגו'", וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'", ולהנתן לעבודתו - כמו שאמר: "ולעבדו בכל לבבכם", ואמר: "ועבדתם את ה' אלוקיכם", ואמר: "ואותו תעבודו" - והיה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילים בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה - להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם, והעבודים והפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לכוכבים (כמו שבארנו) - לא גזרה חכמתו ית' ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל; והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה, שיקרא לעבודת האלוה ויאמר: האלוה צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה. ומפני זה השאיר ית' מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו ית', וצונו לעשותם לו ית'. וצוונו לבנות היכל לו: "ועשו לי מקדש", ושיהיה המזבח לשמו: "מזבח אדמה תעשה לי", ושיהיה הקרבן לו: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", ושישתחוו לו ושיקטירוהו לפניו. והזהיר מעשות דבר מאלו המעשים לזולתו: "זובח לאלוקים יחרם וגו'", "כי לא תשתחוה לאל אחר". והפריש 'כהנים' לבית ה'מקדש', ואמר "וכהנו לי", וחייב שייוחדו להם מתנות על כל פנים שיספיקו להם, מפני שהם עסוקים בבית ובקרבנותיו, והם מתנות ה'לוים וה'כהנים'. והגיע בזאת הערמה האלוהית שנמחוה זכר 'עבודה זרה' והתקימה הפינה הגדולה האמיתית באמונתו, והיא מציאות האלוה ואחדותו; ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר הורגלו ולא נודעו עבודתו זולתם."
מכל המקורות האלו נראה שענין הקדושה הוא שהיא באה מתוך העולם הזה לקרא בשם ה'. קדושת עם ישראל היא ההבדלה בינינו לבין העמים וקדושת הכהנים והלויים היא בהבדלתם משאר עם ישראל ועבודת המקדש היא הבדלת עבודת ה' שלנו מעבודת האלילים.
4 ע' יבמות ו' ע"א.
5 סוף ההקדמה.
6 פ' מ"ה.


-------------------------------------------------------------------------------------------