פרשת השבוע פרשת דברים הרב יהושע ויצמןב' באב ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



אֵיכָה או אַיֶּכָּה


פרשת השבוע נקראת בכל שנה קודם תשעה באב, ואת הפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" נוהגים לקרוא בטעמי מגילת איכה. חז"ל במדרש עומדים על ביטוי מיוחד זה בו משתמש משה1:

'איכה ישבה'. שלשה נתנבאו בלשון איכה: משה ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א') 'איכה אשא לבדי וגו'', ישעיה אמר (ישעיה א') 'איכה היתה לזונה', ירמיה אמר 'איכה ישבה בדד'. אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר 'איכה אשא לבדי טרחכם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר 'איכה היתה לזונה', ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר 'איכה ישבה'.

ננסה להעמיק מעט במשמעות של המילה "איכה", לאור מדרש נוסף של חז"ל2:

רבי אבהו פתח (הושע ו') 'והמה כאדם עברו ברית', זה אדם הראשון, אמר הקב"ה אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, שנאמר (בראשית ב') 'ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן', וצויתיו שנאמר (בראשית ב') 'ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'', ועבר על צוויי שנאמר (בראשית ג') 'המן העץ אשר צויתיך וגו'', ודנתי אותו בגירושין שנאמר (בראשית ג') 'ויגרש את האדם' ודנתי אותו בשילוחין שנאמר (בראשית ג') 'וישלחהו ה' מגן עדן', וקוננתי עליו איכה, שנאמר (בראשית ג') 'ויאמר לו איכה', איכה כתיב. אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל שנאמר (ירמיה ב') 'ואביא אתכם אל ארץ הכרמל', וצויתים שנאמר (ויקרא כ"ד) 'צו את בני ישראל', ועברו על צוויי שנאמר (דניאל ט') 'וכל ישראל עברו את תורתך', ודנתי אותם בגירושין שנאמר (הושע ט') 'מביתי אגרשם', ודנתי אותם בשילוחין שנאמר (ירמיה ט"ו) 'שלח מעל פני ויצאו', וקוננתי עליהם, 'איכה ישבה בדד'.

השוואת שני המקרים, של חורבן הבית ושל אדם הראשון, זה לזה, מלמדת כי ישנו כאן תהליך שיש לו משמעות והוא איננו מקרי. עלינו להבין את השלבים השונים בתהליך ואת משמעותם, כדי להעמיק במשמעות החורבן וביכולת לתיקונו.
השלב הראשון הוא "הכנסתי אותו לגן עדן". בגן עדן היתה שלמות אלוקית מוחלטת, שאיננה תלויה כלל במעשיו של אדם. נקודת הפתיחה של העולם היא מכוחו של הבורא, ומכיון שכן הרי שההתחלה היא מושלמת.
השלב הבא מעביר את האחריות אל האדם: "וציויתיו". בתוך השלמות של גן עדן מקבל האדם אחריות, בדמות הציווי האלוקי, ומעתה העולם תלוי גם במעשיו של האדם ובבחירתו.
נתינת האחריות לאדם מובילה, פעמים רבות, לנפילה. האדם נמצא במצב של שלמות אלוקית, שלמעלה מדרגתו, מדרגה שעדיין לא הגיע אליה בזכות עצמו ולכן היא עלולה לנפילה - "ועבר על ציווי".
תהליך זה, של שלמות אלוקית, ונפילה שבאה אחריו חוזר פעמים רבות בהיסטוריה של העולם. הקב"ה משפיע שפע רוחני, שהעולם איננו בדרגה כדי לקבל אותו, וזה גורם לנפילה, שאחריה צריך האדם להתקדם בכוחותיו ולהגיע לדרגה הגבוהה בצורה שמתאימה לכלי הקיבול שלו. דוגמא לכך היא מתן תורה וחטא העגל שבעקבותיו. במתן תורה הגיעו ישראל למדרגה עליונה עד שדרשו עליהם את הפסוק "אני אמרתי אלהים אתם"3 אלא שלא הצליחו לעמוד במדרגה זו ונפלו הימנה בחטא העגל, ואז נאמר עליהם "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו"4.
השלב הבא הוא "ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין". המדרש מבחין בשני חלקים בעונשם של האדם ושל עם ישראל - הגירושין והשילוחין. מהו ההבדל ביניהם?
הגירושין הם היציאה מגן עדן, ואיבוד הטוב שהיה לאדם ולעם ישראל במצב הקודם.
שילוח הוא למטרה מסויימת. כאשר האדם נשלח מגן עדן פירוש הדבר הוא שהוא מרגיש טוב במקום בו הוא נמצא. האדם כבר אינו רוצה לחזור לגן עדן, כי העולם שמחוץ לגן עדן מתאים לו, יש לו שליחות, כביכול, במקום זה. כך גם עם ישראל בגלות. עם ישראל מרגיש בגלות שזהו מקומו, שלכאן נשלח, שיש אידיאל בחיים בגלות, וכבר אינו רוצה לחזור לארץ ישראל. השילוח קשה מן הגירוש, ומסובך יותר להתגבר עליו.
השלב האחרון הוא "איכה". ביטוי המבטא קינה. חז"ל רואים במילת אַיֶכָּה שנאמרה לאדם הראשון מפתח לקינה. האם יש קשר מהותי בין מילים אלו או רק מקרה של שיתוף באותיות?
עוד יש להבין, האם המדרש מסיים בקינה, או שיש כאן גם נימה אופטימית המובילה אל התיקון?
ננסה להבין דברים אלו לאור סיפור חסידי מפורסם5:

כשהיה אדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" חבוש בבית האסורים, ב"מועצה החשאית" ("טייני סוביט") בפטרבורג הבירה, בא אליו שר הז'נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו"ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה.
אמר לו השר לאדמו"ר:
- שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי?
השיב לו אדמו"ר:
- שאל מה תשאל.
שאל השר:
- אמור נא לי פירוש הפסוק: "ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה". וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם?
אמר לו אדמו"ר:
- האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?
השיב לו השר:
- כן, אני מאמין בזה.
אמר לו אדמו"ר:
- פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם (על דרך "בת קול שמכרזת בכל יום") ואומר לו: "איכה"? איה אתה בעולם? הנה להאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו"ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר) - מה עשית בשנותיך, הם היטבת למי שהוא?...
השר נתפעל מאד, טפח לו בידו על כתפו ואמר:
"בראבו"! (יישר כוחך!)
ולאחר שראה ממנו אחר כך עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, הפליג השר לפני הקיסר על אדמו"ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי ושלפי דעתו רק עלילות שוא טפלו עליו המלשינים.

השאלה אַיֶּכָּה, או אֵיכָה, מעוררת את האדם למחשבות על מצבו. "מה אני עושה פה? כיצד הגעתי לכאן ולאן עלי להמשיך". זוהי שאלה, שמצפה לתשובה, והתשובה לשאלה זו היא תיקון החטא. כשהאדם מבין את מצבו, מבין את החטא שהביא אותו למקום בו הוא נמצא, זהו כבר התיקון, שכן זהו מצב ההפוך מן השילוח, שהוא שיא העונש. האדם מרגיש שאין זה מקומו, והוא מחפש מקומו האמיתי.
נמצא, אם כן, שהן אצל אדם הראשון והן אצל עם ישראל ישנו תהליך של חטא ועונש, המסתיים בשאלה פתוחה, שהתשובה עליה, המתקנת את החטא, ניתנת במהלך ההיסטוריה של העולם - איה אנו, מה מעשינו וכיצד אנו מתקדמים?
אף בפרשתנו נראה שהשאלה "איכה" מצפה לתשובה, הניתנת בשלב ראשון בהמשך הפסוקים, במינוי שבעים הזקנים שיסייעו למשה להנהיג את העם, אך שאלה זו מהדהדת והולכת, ובכל דור אנו נתבעים להשיב עליה - האם עדיין צריך לשאת את "טרחכם ומשאכם וריבכם?".
שאלה זו, "איכה" שפתחה את תשובת האדם והעולם, הולכת ומצפה לתשובתה השלמה.




1 איכה רבה פרשה א', א'.
2 איכה רבה פתיחתות, ד'.
3 תהילים פ"ב, ו'.
4 שם, שם, ז'.
5 סיפורי חסידים תורה, עמ' 12.


-------------------------------------------------------------------------------------------