פרשת השבוע פרשת דברים הרב מנשה וינרשבת חזון ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
ערך: יעקב קופל.



"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"


משה בנאומו ערב הכניסה לארץ אומר (דברים א, י"ב) "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם" וכידוע חז"ל (מדרש רבה איכה א', א') מקשרים זאת למגילת איכה1.
בפרשת השבוע משה מצווה - (דברים א', י"ג, ט"ז) "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם... ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו". ראינו הרבה מקומות שהשופט נקרא היושב בשער, ומשמעות הדבר שכדי להכנס לעיר צריך לעמוד בקריטריון של משפט הצדק. נקודה זו עומדת במרכז ההפטרה של השבת בישעיהו, ואנו ננסה להרחיב אותה מעט על פי מקומות נוספים.

שחיתות בשלטון

מיכה ב' (א'-ב'):

הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו.

מיכה ג' (א'-ד', ט'-י"א):

ואמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את המשפט. שנאי טוב ואהבי רעה {קרי-רע} גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם. ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת. אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם.
שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בנה ציון בדמים וירושלם בעולה. ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלוא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה.

התיאורים הללו יכולים להתאים להרבה תקופות, אלא שיש כאן נקודת ציון מאוד ברורה. סיום הנבואה היא (פסוק י"ב):

לכן בגללכם ציון תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער.

בירמיהו מסופר על ימי המלך יהויקים ומספרים שם על הנבואה הזאת (ירמיה כ"ו, י"ח):

מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער.

אם כן, מתברר שנבואתו של מיכה דיברה על ימי חזקיהו. אולם, על פי הידוע לנו על תקופת חזקיהו, קשה להבין כיצד יתכן שהמצב בזמנו היה כל כך מושחת.

נעיין מעט במה שמסופר לנו על חזקיהו ותקופתו. דברי הימים ב' (פרקים כ"ט-ל"א): "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו" - ללא הסתייגות! לאחר מכן ישנו תיאור כיצד חזקיהו עושה מהפך פותח את שערי המקדש ומבער את הע"ז ממנה. לאחר מכן יש תיאור מורחב של הקרבת קרבנות והתעוררות מכל קצות העם, כולם עושים תשובה גדולה ומגיעים למקדש להקריב את הפסח. התיאורים חותמים בפסוקים:

ויעש כזאת יחזקיהו בכל יהודה ויעש הטוב והישר והאמת לפני ה' אלקיו. ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית האלקים ובתורה ובמצוה לדרש לאלקיו בכל לבבו עשה והצליח.

בספר מלכים (מלכים ב' י"ח, ה'-ו') ישנו תיאור נוסף של המלך חזקיהו:

בה' אלקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. וידבק בה' לא סר מאחריו וישמר מצותיו אשר צוה ה' את משה.

האם זה דומה לתיאור של מיכה?
יש הרוצים לומר שחזקיה היה בסדר והעם לא. אך זה לא מסתדר עם אופי הדברים בספר מלכים, כאשר בדרך כלל יש יחס ישיר בין מצב המלך למצב בעם. ועוד, שמיכה עצמו מתייחס דווקא למעשי השחיתות של השלטון ולא למעשיהם הרעים של העם.


על פי פשט הפסוקים צריך לחלק ולומר שמדובר כאן על שני תחומים. תיאורי השבח על זמנו מדברים על עניינים שבין אדם למקום, ומה שמדבר מיכה זה על דברים שבין אדם לחברו. אך חילוק זה אינו פותר את הבעיה, איך דבר כזה קורה? כיצד נוצר פער כ"כ גדול בין המצוות בין אדם למקום ובין היחס בין אדם לחברו?

נבואת ישעיהו

ישעיהו א' (ד'-ו', י'-י"ז, כ"א-כ"ג, כ"ד-כ"ז):

הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור. על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן.
שמעו דבר ה' קציני סדם האזינו תורת אלקינו עם עמרה. למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי. לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה. חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו. רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה.
איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם.
לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי. ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.


נחלקו המפרשים בעניין התקופה עליה מדברת הנבואה. בתחילת הפרק בישעיהו מופיע תיאור של התקופות בהם ניבא ישעיהו - "בימי עוזיהו, יותם, אחז, יחיזקיהו מלך יהודה". והמפרשים התפלגו בדעותיהם עד כדי כך שהם נוקטים בכל האפשרויות. יש הרוצים לומר שמדובר על נבואה חשובה שישעיהו חזר עליה בכל הדורות הללו. אולם, נראה שניתן לזהות מהי התקופה המדוייקת עליה מדבר הנביא בעזרת שני קריטריונים המופיעים בנבואה, המצב הדתי והמדיני.

התיאור המדיני (ח') "ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה". ירושלים נצורה, ואם עיר הבירה נצורה משמע שכל שאר הארץ כבר נכבשה. יש בפסוקים תיאורים של הארץ חבולה ופצועה אלא שעדיין לא כבשו את ירושלים עצמה.
נוסף לכך ישנו התיאור הדתי, המספר על עבודת המקדש הפעילה (אמנם לא רצויה אך פעילה) - "למה לי רוב זבחיכם" ועוד.

תקופת המלך עוזיהו - בזמנו אכן היתה עבודת מקדש גדולה. יתכן והפסוק (י"ג) "קטורת תועבה היא לי" רומז לקטורת שהקטיר עוזיהו בעצמו. אך זה לא מסתדר עם התיאור המדיני שהיה טוב בזמנו, שהרי עוזיהו הרחיב את הארץ לגבולות ההבטחה בעזרת ברית עם מלכות ישראל (ואין זה המקום להרחיב על כך).

המלך יותם - מהצד הדתי אכן היתה עבודת מקדש. מהצד המדיני, אכן התחילו מעט גדודים של ארם לרדות בישראל, אך המצב עדיין לא היה כל כך קשה כפי שמתאר ישעיהו.

המלך אחז - יש תיאור של גדודים שעולים לירושלים, מלך ישראל פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם. יש תיאורים של הפחד של אחז והמכות שחטפה הארץ - תיאור של שממה, כל זה תואם את התיאור של המצב הארצי שמתאר ישעיהו. אך התיאור הדתי לא מתאים, כי אחז סגר את המקדש והכניס לחצרותיו עבודה זרה.

המלך חזקיהו - ראינו בדברי הימים שיש תיאור ריבוי של קרבנות, וזה עניינו. חזקיהו פתח את דלתות המקדש והתחיל בחידוש עבודת המקדש. התיאור המדיני גם הוא תואם את תיאור המצור של סנחריב על ירושלים - לכן ברור שהנבואה היא על ימי חזקיהו.
למרות כל הפריחה הרוחנית שחזקיהו ניסה להביא, נראה שישעיהו מוכיח אותם שה' לא רוצה את קורבנותיהם מפני ש"ידיכם דמים מלאו". על איזה רקע מדובר?

משפט המלך

שמואל א' פרק ח' - משפט המלך. זקני העם פונים אל שמואל (ה') : "הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים". וכתוצאה מבקשה זו שמואל זועם ואומר להם את "משפט המלך".
לכאורה, מה היתה הבעיה במינוי המלך? הרי יש ציווי מפורש בתורה לשים מלך!
יש אומרים שהבעיה היא שהעם ביקש מלך ככל הגויים אך זהו הציטוט המדויק של המצווה בתורה (דברים י"ז, י"ד-ט"ו):

כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא.

יש הרוצים לומר שהתורה סיפרה לנו שבעתיד העם ירצה מלך לשופטנו ככל הגויים וזה יהיה לא בסדר. אך אם זה באמת כך, מדוע כאשר שמואל עצמו מגדיר את הבעיה הוא משמיט את המילים "לשפטנו ככל בגויים"? (שמואל א' ח',ו')

וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה'.

ה' אומר לשמואל "כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם". חז"ל (סנהדרין כ:) אמרו:

תניא רבי אליעזר אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו.

אכן, ניתן לראות בפסוקים עצמם חלוקה בין הזקנים לשאר העם - (ד') "ויתקבצו כל זקני ישראל..". (ז') "ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם...".

מהלך הדברים התחיל בכך ששמואל "זקן" (תש כוחו) והוא ממנה את בניו להמשיך דרכו אך הם מועלים בתפקידם ולוקחים שוחד. כתוצאה ממצב זה באים הזקנים ומעירים על כך שלא נעשה משפט כמו שצריך ולכן הם מבקשים "מלך לשפטנו" במקום אלו הנוכחים. שמואל נפגע כי הוא מרגיש שהוא עדיין בשיאו והוא עדיין יכול לשפוט בעצמו. על כן, ה' נגלה אל שמואל ואומר לו שהוא לא מזהה נכון את הבעיה. שמואל חושב שהמניע לבקשת מלך הוא בעיית המשפט כפי שהזקנים מציגים בפניו. וה' אומר לו להשקיף מבעד לחלון לעבר העם ששלח את אותם זקנים. שם שמואל רואה את העם גועש ורצונו שונה בתכלית - הקב"ה מגדיר את מניע העם במשפט אחד - הוא מאס בה'!

תיאור משפט המלך לא מובן, והשאלה העיקרית היא האם זו גוזמה כדי להפחיד את העם או שזהו תיאור אמיתי? (יש על כך מחלוקת תנאים) להלכה נפסק שמותר למלך לעשות זאת, אך האם תיאור זה מתאים למלך ישראל?

בנאומו של שמואל לפני פטירתו (שמואל א' פרק י"ב), שמואל פותח תחילה בחשבון האישי ושואל האם הוא לקח ממישהו שור או חמור? כוונתו היא האם מישהו הרגיש מקופח אי פעם ממשפט שהוא עשה? האם משפטו היה כל כך גרוע שלשם כך הם רצו מלך? התשובה המדהימה היא שאכן אף אחד מהעם לא חושב שנעשתה לו עולה לא צודקת.
בהמשך דבריו שמואל מדבר על המניע האמיתי של העם לבחירת מלך (י"ב) - "ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה' אלוקיכם מלכיכם". דבריו של שמואל נאמרים בבקורתיות על כך שהעם מפחד מול מלך יחסית קטן כמו מלך עמון, ואינו מסתפק בשופט שינהיג קבוצה קטנה מהעם כנגדו אלא יש רצון במלך שיארגן מלחמה יותר רצינית.

משפט המלך - לשם מה צריך כל כך הרבה טבחות ואופות? לשם מה אנשים שירוצו לפני מרכבתו? מדובר על מלך והתנהגותו במצב חרום. שמואל מסביר לעם מה יקרה ביציאה למלחמה, גיוס כללי של כל האנשים והנשים, הפקעת שדות וכרמים וכל התיאור המסובך שמופיע. ותשובת העם למרות זאת היא שהם רוצים מלך. ובאמת מציאות של מלך היא לא פשוטה.
כאשר המלך צריך להפקיע שדות למטרת מלחמה, על פי מה הוא יקבע איזה שדה להשאיר ודרך איזה שדה הוא יעבור? על פי מה הוא יבחר את האנשים שברצונו לגייס? יש ביכולת המלך לאחד את כל העם ולהוציא אותו למלחמה בעוצמה גדולה, זאת לעומת שופט שהוא לא יכול למשוך אחריו יותר מדי אנשים (השיא היה בימי גדעון-32,000 ובשירת דבורה-40,000). כדוגמא שאול מגייס למלחמה נגד מלך עמון 310,000 איש וזאת הדגמה של עוצמת גיוסו של המלך.

אך משפט המלך גובה גם מחיר מוסרי. אין ביטוח לאומי או פיצויים למי שגייסו אותו. ולפעמים תחת המעטה של "שעת חרום" יכולות להגרם הרבה עוולות. מציאות מעוותת שכזו יכולה להווצר גם אצל מלך צדיק כמו חזקיהו. אמנם חזקיהו הרים את המצב הדתי בעם, אך העם נקלע מהר מאוד למלחמה מול האימפריה האשורית. ניתן לראות בנביא ישעיהו (פרק כ"ב) את התיאורים של הגיוס הכללי. אחד מהתיאורים הוא שמנתצים בתים כדי לבנות את החומה (ישעיהו כ"ב, י'). אך מי קובע מתי החומה תעבור דרך הבית ומתי היא תעקוף את הבית? סביר להניח שאת הוילה של אותו אחד שיש לו קשרים יעקפו ואת ביתו של העני, לעומת זאת, ינתצו. אין מי שיפצה את פיו תחת האווירה של המצב הבטחוני החמור.
המלך לבדו לא יכול לשלוט בהכל. מי ששולט הם "קציני בית יעקב". הם אלו שיודעים לדאוג לעצמם ומצליחים להסתדר, וכל זאת על חשבון החלשים שסובלים מכך.

התיאור שמופיע במיכה ב' (ז'-ט')2 הוא של אנשים עניים שנלקחו למלחמה, המשק שלהם קרס, לקחו את הבית שלהם ובחזרתם בקשו מהם לשלם את חובותיהם אך מכיוון שלא היה להם דבר, אפילו את משפחתם גייסו לעבודות דחופות, על כן הם נאלצים לפשוט את בגדיהם. כל זאת תחת האידיאל של חשיבות ההגנה על העיר.
עוצמתו של חזקיהו מתבטאת בכך שברגע ששמע את הנבואה הזו, אזר אוצץ והחליף את כל ההנהגה באמצע המלחמה, וזאת גדולתו. אך התברר לנו שגם תחת מלך צדיק יכולה להווצר מציאות מושחתת שכזו. התורה עצמה רוצה שתהיה מודעות לכך שמצב כזה יכול לקרות. על כן ציווי התורה לגבי מלך אינו ברור אם הוא רשות או חובה, מצד אחד אומרת התורה "ואמרת אשימה עלי מלך" ומצד שני כצווי "שום תשים עליך מלך". החוסר בהירות הזאת נובעת מכך שזהו אכן סיפור מסובך, ורצון התורה שהעם יהיה מודע לסכנות הכרוכות במשפט המלך על מנת שיזהרו מכך וידאגו שיהיה בסדר.

ערב הכניסה לארץ

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "דברים", משה עומד לפני הכניסה לארץ. תפקיד העם בארץ ישראל הוא לוקחת את הרעיונות הגדולים מהר סיני ולממש אותם בארץ. לשם כך יש צורך בשופטים. אך זה לא פשוט, מפני שערב הכניסה לארץ ברור לכולם שהם עומדים לפני מלחמות הכיבוש של הארץ. לכן התורה אומרת שאסור לפחד אך יש לזכור את משפט המלך ולדאוג שהדברים לא יעשו בצורה של עוולה.

נבואתו של ישעיהו אמנם עוסקת לפני חורבן הבית. אך השורש הגדול של הפורענות כבר נבט בזמן הנבואה.
חז"ל מקשרים בין ה"איכה" של משה לזו של ישעיהו ושל ירמיהו ומכאן לחורבן. מפני שאם זהו המצב הרוחני, אליו מגיע העם בעקבות המלחמה על הארץ, אזי יש לדעת שלא לשם כך ניתנה הארץ לעם ישראל. הפתרון שמציגות התורה והנבואה הוא, לא לוותר על הצבא והמלוכה, אלא שיש להלחם בכל העוצמה ולזכור שהמטרה לא מקדשת את האמצעים. יש לעשות מלחמה שדוקא בה, למרות כל הקושי שיש בכך, יתנוסס הדגל של המשפט והצדקה, ואז נזכה להגיע לפסוקים, שאומנם לא קוראים בשבת זו אך הם המשך לנבואה הקשה בישעיהו (ד', ב'-ג'):

ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.





1 "איכה ישבה" - שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי וגו' ישעיה אמר (ישעיה א') איכה היתה לזונה ירמיה אמר איכה ישבה בדד א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה.
2 האמור בית יעקב הקצר רוח ה' אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך. ואתמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה. נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם.


-------------------------------------------------------------------------------------------