שחוקו של הקב"ה

הרב תמיר כהן
ד׳ בשבט ה׳תשס״ו
 
02/02/2006

פרשת שבוע
שחוקו של הקב"ה

10=7+3
זכו עשר המכות למספר חלוקות. יש המחלקים אותן לצמדים, יש שחילקו לשתי קבוצות בנות חמש חמש, וחביבה ומפורסמת חלוקתו של רבי יהודה: דצ"כ, עד"ש, באח"ב, וכבר דנו במשמעותן של חלוקות אלו.
מסדר פרשיות השבוע חילק את המכות ל-7, בפרשת וארא, ו-3, בפרשת בא. וכבר מצאו לכך רמז בשמות הפרשות: בכל פרשה נמצא מכות כגימטריה של האותיות הפותחות וחותמות את שם הפרשה: וארא: ו+א=7.
ב א: ב+א=3.
ננסה להבין את חלוקת המכות ל: 7+3, ולבאר מה מייחד את המכות המופיעות בפרשת בא.
עוד נבקש להבין את שם הפרשה: בא. הרי בכל מכה שיש בה התראה נאמר: "לך אל פרעה", או: "בא אל פרעה", ובמה נתייחדה ביאה זו שקבעה שם לפרשה כולה1?

ביאה משונה
באמת, שונה ביאה זו מכל שאר ביאות והליכות. עד כה, ה' מסר את נוסח ההתראה למשה, ומיד עברה התורה לתיאור המכה. ברור שמשה, כשליח נאמן, עשה את מה שה' ציווה אותו, ואין עניין לומר שאכן עשה זאת. רק במכת הארבה, הפותחת את פרשתנו, לא נכתבה ההתראה במסגרת דברי ה' אל משה, אלא נאמר שמשה בא אל פרעה, ודבר ההתראה מתואר "בשידור חי" במסגרת אמירתו לפרעה!
נראה זאת לגבי המכות שנאמר בהן: "בא אל פרעה":

צפרדע2:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים: וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ: וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:

דבר3:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם: הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד: וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר: וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ:

וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד:

ארבה4:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה: וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה:

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם:

וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם: לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים
וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד:

בתוך ארמונו של פרעה
מפני מה שינה הכתוב והביא את תיאור ההתראה במכה זו, במסגרת אמירתה לפרעה?
המעיין יבחין שחילקנו את תיאור ההתראה במכת הארבה, למספר פסקאות, כאשר כל פסקה מתארת שלב הנוגע להתראה:

* ה' אומר למשה לבא אל פרעה, בלי להגיד לו מה עליו לומר לפרעה.
* משה ואהרן באים אל פרעה, מוסרים את ההתראה, ויוצאים.
* עבדי פרעה מתרעמים על אטימותו של פרעה.
* משה ואהרן נקראים לשוב אל פרעה, מתנהל וויכוח באשר לשאלה: "מי ומי ההולכים", ובסופו משה ואהרן מגורשים מבית פרעה.
* המכה מגיעה.

מתברר, שחשוב לנו לדעת מה ארע בבית פרעה סביב ההתראה! התחוללה דרמה של ממש, דבר שלא היה עד כה. לראשונה, מסירת ההתראה יוצרת תסיסה בארמונו של פרעה, כאשר עבדיו מעיזים להטיח בפניו את ביקורתם על התנהגותו. לראשונה, משה ואהרן מושבים לארמון המלך לפני שהמכה התרחשה! ולראשונה, משה ואהרן מגורשים מאת פני פרעה!
ישנה חשיבות מיוחדת במכת הארבה, לביאה אל פרעה, לעמידה לפניו, ולשאלה האם יותר למשה ולאהרן להישאר בבית פרעה ולומר את דבריהם. כל אלו מקופלים במילה אחת: "בא". עתה ברור מדוע "מגיע" למילה זו לעמוד בראש הפרשה, ולקבוע את שמה.
אך עדיין אין ההסבר מספק. אמנם הוכחה חשיבותה של המילה: "בא", ביחס למכת הארבה, דהיינו, ביחס לתחילת הפרשה. האם מילה זו נוגעת גם להמשך הפרשה?

חיפזון, וחיזוק לב פרעה
לפני שנענה על שאלה זו, נעמוד על שתי נקודות נוספות המאפיינות את מכת הארבה, ולמעשה את הפרשה כולה:
1. בפרשה הקודמת, נאמר בכמה מכות שפרעה קורא למשה ואהרן ומביע נכונות לשלח את ישראל. הדבר נזכר גם כאן, אך יש הבדל:

צפרדע5וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה':
ערוב6וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ:
ברד7וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים: הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד:
ארבה8וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם: וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה:

דומה שבמכת הארבה משהו זז אצל פרעה, והוא מתחיל להיחפז. את החיפזון נפגוש בהמשך הפרשה, באכילת קורבן הפסח, וביתר שאת, בחיפזון מצרים בעת מכת בכורות9:

וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים:

2. בפרשה הקודמת נזכר: "ויחזק לב פרעה", או: "ויכבד לב פרעה", וכיו"ב. התורה מציינת שפרעה עשה זאת כאשר דבר ה', אך רק פעמיים נאמר במפורש שה' חיזק את ליבו:

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ז', ג)
וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה: (ט', יב – במכת השחין)

ואילו בפרשת בא נזכר מספר פעמים שה' חיזק את לבו, ואף לא פעם אחת שפרעה חיזק את לבו מעצמו10.

מי מגרש את מי?
הבדלים אלו מצביעים על מגמות שונות המאפיינות כל פרשה:
בפרשת וארא, הדגש על "סדרת חינוך" לפרעה ולמצרים. פרעה טען בפרשת שמות: "לא ידעתי את ה'", ובפרשת וארא, הקב"ה מסדר לפרעה ולמצרים היכרות עמו, כאשר המטרה: "וידעו מצרים כי אני ה'"11.
בפרשת בא, המגמה שונה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':

פה המטרה מכוונת כלפי עם ישראל. פרעה מצדו, כבר מזמן היה משלח את ישראל, וה' מוסיף להכביד את לבו על מנת להראות לעם ישראל כי לב מלכים ושרים ביד ה'. מכאן ואילך, המכות הן התעללות בפרעה ובמצרים, אותה מעצמה אדירה שנדמה היה שהיא שולטת בעולם.
במה באה לידי ביטוי ההתעללות בפרעה?
משה מעיז פנים כלפי פרעה באופן בולט. בהתראה למכת הארבה, כשפרעה משיב את משה ואהרן ושואל: "מי ומי ההולכים", ניתנת תשובה שיש לקרוא אותה באיטיות, ולחוש את עצביו של פרעה ההולכים ונמתחים:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ! בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ. כִּי חַג ה' לָנוּ:

אין פלא שתשובה זו גוררת תגובה חריפה מצד פרעה, שסופה גירוש:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם – רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם! לֹא כֵן! לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים !
וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה:

אך וויכוח מתוח זה הינו כאין וכאפס לעומת הויכוח הבא. במכת החושך, פרעה "מתקפל", וכדי לא לאבד לגמרי את כבודו, הוא דורש להשאיר את הצאן והבקר12:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם:

תשובתו ה"מנומסת" והמנומקת של משה, לא מאחרת לבוא:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ.
וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ! לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה! כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה.

נקודת הפתיחה היא זבחים ועולות שינתנו על ידי פרעה. והמקנה של ישראל? – כלל לא עומד לדיון!
כאן פרעה מתרתח, מאיים על משה במוות, ושוב מגרש אותו:

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:
וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת:

משה אינו מתרגש מהגרוש, ולאחר שמתאר את מכת הבכורות שתבוא, מספר לפרעה מי יבקש לראות פניו של מי…

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ… וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף:

חז"ל אמרו שמשה נהג כבוד כלפי פרעה באמרו: "וירדו כל עבדיך אלה אלי", כשכוונתו שפרעה בכבודו ובעצמו יכתת רגליו לחפשו. ובקשו להראות שגם כאשר משה "עושה צחוק" מפרעה, הוא שומר על כבוד מסוים למלכות.
דברנו על שני "גרושים" שפרעה מגרש את משה. גרושים אלו מובילים לגרוש השלישי, והמכריע13:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה:

גם בפעם השלישית, פרעה הוא זה שמגרש. אך גרוש זה הופך את הקערה על פיה, ומגלה לאורך כל הפרשה, מי גרש את מי14. פרעה הוא כלי משחק בידיו של הקב"ה. נדמה לו שהוא קובע מי יבוא אליו ומתי, שהוא המושך בחוטים, אך למעשה מי שמושך בחוטים הוא הקב"ה. זאת משמעות ההתעללות בפרעה, וכפי שפירש רש"י:

התעללתישחקתי, כמו: "כי התעללת בי" (במדבר כב כט); "הלא כאשר התעולל בהם" (שמואל א' ו ו), האמור במצרים.

אף בקרבן הפסח ניכרת התעללות במצרים. אם בפרשת וארא אומר משה15:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ! הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם – וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!

הרי שבפרשת בא, נוטלים את תועבת מצרים, קושרים אותה למשך ארבעה ימים לכרעי המיטה, זובחים אותה לעיניהם ומורחים את הדם על מזוזות הבתים!

התעללות חוקית בעליל
נודה על האמת, על אף שאיננו מצטערים על מפלתו של פרעה, בכל זאת, למילה: "התעללות" יש קונוטציה שלילית. האם ניתן לרומם את ההתעללות שבפרשתנו, מעבר לשמחה לאידו של אותו רשע?
רש"י ביאר ש"התעללתי" = "שחקתי". ואנו נזכרים בפסוקים הבאים16:

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק:
יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ:
נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:
יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:
אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:
וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:

הגויים עולים למלחמה על ה' ועל משיחו, ולהם נדמה שבכך הם מסכנים את קיום התוכנית הא-לוקית בעולם. וה' שוחק להם, כי בעצם עלייתם למלחמה הם מקדמים את מלכותו של מלך המשיח, וגילוי מלכות ה' בעולם.
עוד נזכרים אנו בפסוק אחר, אף הוא מספר תהילים17:

לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:

מה פשר משחקו של ה' בלויתן? וכי הקב"ה משתעשע בלויתן וב"שפריצים" שהוא עושה?!
הלויתן – תנין – נחש, הוא סמל הרשע בעולם18. דוד המלך מלמד אותנו שכח הרשע אינו עומד לעצמו ופועל כנגד הקב"ה כשווה אל שווה. אף הוא יציר כפיו של הקב"ה, והרי הוא משחק בידיו. סופה של הרשעה שתביא במו ידיה לגילוי הטוב.
משחק זה קיים גם אצל תנין דנן, פרעה הרשע. נדמה לו שבמעשי הרשעה שלו ובדברי הבלע שהוא מטיח כלפי שמים, הוא מחזק את כוח הרשעה והכפירה, ואינו יודע שבמעשיו אלו הוא מקרב את גאולת ישראל ופרסום שם ה' בעולם.
החינוך שניתן לפרעה לפי סדר: דצ"כ, עד"ש, באח"ב, הוא חינוך שמכוון לגוי, שלכל היותר יגיע לאמונה שאין כמו ה' בקרב הארץ, ואין אל שישווה לו. אך על עם ישראל להתרומם למעלת אמונה גבוהה יותר. הידיעה שהרע בעולם הוא רע החוזר לטוב, רע שנשלט בכל עת על ידי הקב"ה, וגם כשנדמה שהוא זה שפועל ומוסיף רשעה, מתחת לפני השטח מובילים מעשים אלו בעצמם לגילוי מלכות ה' וטובו, לגילוי ייחוד ה' העליון.
זאת המגמה שה' מציב בראש הפרשה:

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':

בהמשך הפרשה, יתפרטו הדברים לשלושה סוגים של בנים שכנגדם דברה התורה19, וכך עובר המסר לדורות בעם ישראל, על כל גווניו.

* * * *

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה… (תהילים קכ"ו)

אז, יתברר שהרע רק חיזק אותנו ובסופו של דבר הצמיח טוב. וממילא – היינו כחולמים. הגלות על כל מוראותיה, תתגלה כחלום, כדמיון, כי מה שנדמה בעינינו כרע, באמת קידם אותנו אל הטוב.
נתפלל שהחושך המכסה את הארץ בימים אלו יפנה מקומו לאור, ויתברר שמעז יצא מתוק.


1 ודאי ישאל השואל: מה מקום לשאלה זו? כל פרשה נקראת על שם אחת מן המילים הפותחות אותה, ושמות אלו אקראיים! אך כבר ראינו כמה פעמים שיש משמעות לשם הפרשה, ולעניות דעתי בפרשתנו נמצאת אחת ההוכחות הבולטות לטענה זו.
2 שמות ז', כו-ח', ב.
3 ט', א-ו.
4 י', א-יב.
5 ח', ד.
6 ח', כא.
7 ט', כז-כח.
8 י', טז-יז.
9 י"ב, לג.
10 י',א; כ; כז; י"א, י.
11 אברבנאל מתאר כיצד מטרה זו מושגת דרך חלוקת המכות לשלוש קבוצות ועוד אחת, על פי סימניו של רבי יהודה: דצ"כ, עד"ש, בא"ח, ב'. בראש כל קבוצה מופיעה מכה שבהתראה על בואה נזכרת המטרה שתושג דרך אותה קבוצה, ואכמ"ל. שלושת ראשי הקבוצות נמצאים בפרשת וארא.
12 י', כד-כט.
13 י"א, ה.
14 יעוייןבחזרה על המילה:"צא" שהדגשנו לעיל. יציאת ישראל ממצרים, ויציאת משה עתה מארמונו של פרעה!
15 ח', כב.
16 תהילים ב', א-ו.
17 ק"ד, כו.
18 ראה בתחילת פרשת בראשית: "התנינים הגדולים", ובהמשך, מעשה חוה והנחש; בסוף איוב, ועוד.
19 הבן הרביעי מופיע בדברים ו', כ, והוא מבטא את דור הבנים ממש, הדור שלא יצא ממצרים, אך זכה להיכנס לארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן