מוסר נושא בעול עם חברו - לזכר אורי ביטון הי"ד הרב יהושע ויצמןכ"ח בטבת ה'תשס"ז

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



נושא בעול עם חברו - לזכר אורי ביטון הי"ד


ערב ראש חודש שבט הוא יום נפילתו של תלמידנו, אורי ביטון, הי"ד, בשנת ה'תשנ"ז.
נעסוק בענין נושא בעול עם חברו, שהוא הדרך הל"ח מהדרכים שהתורה נקנית בהן, והוא מאפיין חשוב בדמותו של אורי ז"ל.

יש חידוש בכך שהתורה נקנית על ידי נושא בעול עם חברו. ניתן להבין שזה יוצר אוירה חברתית נעימה ומתוקנת, וזהו דבר חשוב, אבל כיצד מועילה הנשיאה בעול לקנין תורה?
אך חז"ל אומרים שלהיות אדם טוב לזולת ורגיש למצוקותיו - זו הדרך לקנות תורה. בלא מידה זו התורה חסרה בקניינה אצל האדם.

המהר"ל בספרו "דרך חיים" על מסכת אבות מבאר את הענין:

הל"ח ונושא בעול עם חבירו, פירוש אם אירע דבר לחבירו והדבר עליו למשא וצריך חבירו לטרוח עד שינצל מן המשא, אז הוא נושא בעול עם חבירו ונכנס עם חבירו באותו עול. ומורה דבר זה שהוא אדם טוב כאשר נכנס בעול עם חבירו להציל אותו מן הצרה, ועוד מורה דבר זה שאינו נבדל מן הכלל כאשר נושא בעול עם חבירו וראוי אל התורה שהיא אל הכלל כמו שהתבאר.

המהר"ל מבאר שיש שני עניינים שבזכותם זוכה הנושא בעול עם חברו לקנין תורה.
הראשון הוא היותו טוב, ואדם טוב הוא אדם שיכול לקנות תורה, וכפי שאמרו חכמים, ומובאים הדברים בהמשך דברי המהר"ל:

אמרו במסכת מנחות (נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבא טוב זה משה, שנאמר "ותרא אותו כי טוב", ויקבל טוב זו התורה שנקראת טוב, דכתיב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", מטוב זה הקב"ה, דכתיב "טוב ד' לכל", לטובים אלו ישראל, דכתיב "הטיבה ד' לטובים וגומר", הרי לך כי הטוב ראוי אל הטוב.

התורה היא דבר טוב, וכדי לקלוט את התורה בצורה נכונה צריך להיות אדם טוב. רק כך ראוי הוא לתורה הנקראת טוב.
ענין זה מתייחס לצד הפרטי של האדם, מי הוא ומהן מידותיו. כדי לקנות תורה על האדם להיות רגיש למצוקותיו של חברו, לקושי שלו לשאת בעול, ומתוך כך עליו להצטרף עליו - להכנס אל מתחת לעול ולשאת איתו את המשא.
בלא רגישות זו קנין התורה חסר, שכן סברותיה של תורה הן סברות טובות ומיטיבות, וכדי להבין את התורה צריך רגישות. מי שאוטם עצמו לסבלו של חברו - הרי הוא סוגר עצמו בפני העולם, מקים חומה סביבו, וממילא איננו יכול גם להיפתח לתורה. האטימות החברתית שלו גורמת לאטימות כלפי התורה.
על אורי ז"ל ספרו חברים1:

בקו בלבנון חלק מהחברים במחלקה נפרדו מהפלוגה לחודש. כשחזרו, ראה אחד החברים את אורי שוטף כלים במוצב. "ביטון, מה קורה", הוא שאל, ואורי ענה: "לא יודע, איך תמיד בסוף, אני נשאר לשטוף כלים".

זו דוגמא לאדם טוב, אכפתי ורגיש לסביבה. הוא לא יכול לראות את הכלים מונחים ולא לשטוף אותם.
האישיות ההפוכה לכך היא מי שמנסה להתחמק מתורנויות ומטלות. אדם כזה מטפח בקרבו אדישות לסביבה וחוסר רגישות, שבסופו של דבר קשורים גם ללימוד תורה. הוא חסר את הפתיחות לקלוט את דברי התורה.

המהר"ל מוסיף ענין נוסף במידת "נושא בעול עם חברו", מעבר לצד הפרטי של היות האדם טוב.
הנושא בעול עם חברו "אינו נבדל מן הכלל".
הרצי"ה זצ"ל היה מדגיש את חשיבות לימוד התורה מתוך ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך: "נתן לנו את תורתו". ישראל קדמו לתורה, והקישור לתורה הוא רק מתוך חיבור לכלל ישראל.
האדם צריך להיות טוב, כי כך הוא מחובר אל הכלל, ובלא חיבור אל הכלל - אין חיבור לתורה.

הביטוי הגדול ביותר בדורנו ל"נושא בעול עם חברו" הוא השירות הצבאי. בשירות הצבאי מודגש מיוחד החיבור של החייל לכלל ישראל. זהו אופיו של השירות - מסירות והקרבה למען כלל ישראל. כך מתחברים לכלל.
יש המתחברים אל הכלל מתוך לימוד ענייני אהבת ישראל בחסידות וכדומה. הם מעמיקים והוגים במהותה וחשיבותה של אהבת כל יהודי, בקשר הפנימי שיש בין כל נשמות ישראל וכדומה. אין בכך די. אהבת ישראל צריכה לבוא לידי ביטוי בפועל. האוהב צריך לשאת בעול עם חברו. אין די בלימוד תיאורטי, אלא בישום בפועל של האהבה.
כל אדם צריך לשאול את עצמו: מה אתה עושה למען האהבה שלך את ישראל? מה אתה מקריב בשביל החיבור שלך לכלל ישראל?
התורה איננה רק פיתוח האישיות של האדם ומדרגתו הרוחנית. היא בעיקר עשיית חסד עם כנסת ישראל, והלימוד פועל על האדם ועל העולם כולו.
זו הדרך לקנות תורה. מתוך החיבור לכלל. בלעדיו לא ניתן להבין את סברותיה העמוקות והעליונות של התורה.

ענין זה נוגע גם לעבודת ה' בתפילה.
ר' חיים ויטאל מביא בשם האר"י2:

גם הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה, ואם איזה חבר ח"ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולה בביתו, או בבניו, ישתתף בצערו, ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו.

יש לקבל על עצמו אהבת כל יהודי לפני התפילה. זהו החלק הפשוט יחסית של מצות "ואהבת". האר"י מוסיף: "ובפרט אהבת החברים". את האהבה יש להוריד לפסים מעשיים.
אין די באהבת כל יהודי, מתוך הבנת הניצוץ האלוקי שבנשמתו. זהו אמנם דבר חשוב שיש לעמול ולקנותו, אך הוא קל יותר. קל לאהוב את מי שרחוק ממך.
אך האהבה צריכה לרדת עד לחבר הנמצא לצידך. ללא גילויי אהבה - עזרה וסיוע, רגישות ותמיכה - לחבר שאתה חי איתו - אין זו אהבת ישראל שלמה.
מספרים על אורי ז"ל3:

חג הפסח התקרב ובא. התברר, שיש צורך לעשות הגרלה כדי לדעת מי יוצא הביתה ל"ליל הסדר" ומי נשאר בבסיס. נפל בחלקו של אורי לצאת לחג, ואילו אחד מחבריו הטובים נאלץ להשאר. החבר היה מאוכזב מאוד והניכר בו שהדבר ציער אותו. אורי הודיע לו ללא היסוס שהוא מחליפו. החבר נדהם לגמרי מהצעתו של אורי, הרי הוא נמצא רק שבועיים בצבא, ורוצה להשאר ב"ליל הסדר" כשיש באפשרותו לצאת? החבר התנגד. אורי לא ויתר וניסה לשכנעו שזה בסדר והוא בטוח שיהנה לחגוג את החג בצבא. החבר הרגיש ייסורי מצפון: כיצד אצא לחג כשחברי נשאר במקומי בצבא? אך דבר לא עזר. אורי התעקש והכל בחיוך וברוח טובה. לבסוף החבר יצא הביתה ואורי נשאר...

זו דוגמא לאהבת ישראל פשוטה וגדולה - קשה לאדם לראות את חברו בצער, והוא פועל כדי למנוע ממנו את צערו.
זו ההכנה הראויה לפני התפילה - לקבל על עצמנו את הנכונות לעזור לחבר ולהתפלל למענו. בצורה כזו תפילתו כלולה עם הציבור, כפי שהדריכו חז"ל, שישתף אדם עצמו עם הציבור4. תפילה מתוך חיבור לכלל היא עליונה יותר ומתקבלת יותר.

המהר"ל בדבריו בהמשך קושר מידת "נושא בעול עם חברו לבאה אחריה: "ומכריעו לכף זכות". מתוך האהבה והחיבור לכלל יש לאדם עין טובה על המציאות ועל חבריו. הרי הוא מפרש את מעשיו בצורה חיובית, ובכך גורם לו להיות טוב. הדן את חברו לכף זכות הרי הוא כדיין, וה"פסק" שהוא מוציא עליו לזכות גורם לו להיות זכאי באמת. המבט החיובי הופך את המציאות לחיובית יותר. אף זו עזרה לזולת וגילוי של אהבת ישראל.
אין די בהיותנו אנשים טובים, עלינו גם לראות טוב בסביבתנו, ולא להביט במבט ביקרותי על העולם.

הפתיח לכל המפגש של האדם עם תורה ומצוות, עם תפילה ועבודת ה', הוא מתוך חיבור לכלל, מתוך אהבת ישראל. כך קונים תורה ונגשים לעבודת ה'.

מידת "נושא בעול עם חברו" היא אחד המאפיינים הבולטים בדמותו של אורי ז"ל. הן בעצם התגייסותו לצבא, והם במהלך השירות, בעזרה לחברים ובהקרבה וויתור למענם.
יהיו דברים אלה לעילוי נשמתו.




1 מובא בספר לזכרו "אורי במידות", עמ' 63.
2 שער הגלגולים, הקדמה ל"ח.
3 "אורי במידות", עמ' 18.
4 בתפילת הדרך אמרו (ברכות כ"ט ע"ב): "לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא", ובתפילה על החולים אמרו (שבת י"ב ע"ב): "מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל".



-------------------------------------------------------------------------------------------