לחיות עם פרשת השבוע פרשת קורח הרב יהושע ויצמןל' סיון ה'תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: גרוסמן אורי.



לא להקשיב לדברים ה'רכים'


"פרשת קורח יפה נדרשת" כפי שכתב רש"י בפתיחה לפרשתנו, ומסרים וכיוונים רבים נתלו בה. כבר בפתיחת הפרשה: "ויקח קורח", מתעורר קושי הפותח פתח לקומה נוספת של הבנה. התורה סותמת ולא מפרשת מהי אותה לקיחה, ומה בדיוק לקח קורח (נראה שלאור זה תרגם אונקלוס בלשון מחלוקת: "ואתפליג קורח" שלקח עצמו ופרש מן העדה).

חז"ל דורשים (במדבר רבה, יח, ב):

אין "ויקח" אלא משיכה בדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו.

במתק לשון ולא בהתלהמות גלויה, הצליח קורח לפתות את גדולי ישראל ללכת בעקבותיו.
נראה ששימוש בצורת השכנוע הזו, למען דברים שאינם נכונים, נכונה לצערנו גם היום ביחס לתפיסה של מסלול ישיבות ההסדר.

הדברים אמורים ביחס לחוק טל, אשר צפוי לעבור שינויים בתקופה הקרובה. בחוק טל ישנו סעיף הקשור לישיבות ההסדר. סעיף זה עומד על הפרק כעת, ונבחנות אפשרויות לשינויים בו. מגוון של מאפיינים במסלול עולים לדיון: האם להגביל את מכסת התלמידים במסלול, האם לחלק אחרת את היחס בין שנות הלימוד לשנות השירות בצבא הסדיר בפועל וכו'. כמובן שבכל נושא כזה, מופעלים לחצים מכל הכיוונים וגם אנו משתדלים בע"ה לפעול מתוך הבנתנו את רצון ה'. בזמנים כאלו, אנו מתעוררים לחשבון נפש על משמעותו של המסלול ויעדיו.


היום לצערנו, אנו פוגשים לא אחת יחס מזלזל כלפי ישיבות ההסדר. כך למשל, באינטרנט (פייסבוקים, פורומים וכד') משמיצים כל מיני אנשים את מסלול ההסדר. גם בישיבות תיכוניות, בדברים רכים מושכים את הנוער, ויוצרים יחס מזלזל כלפי ישיבות ההסדר. מציגים את מסלול ההסדר כמיועד לבינוניים ומטה, כאלו שלא מסוגלים להגיע להישגים משמעותיים בצבא או בלימוד התורה. מסלול ההסדר מתואר כמקום טוב ואידיאלי, לאותם אלו שאין להם שאיפות גדולות מדי ביחס לעם ישראל. בדברים הרכים האלו, רמוזה נימה מלגלגת כלפי המסלול כולו.
הדבר הזה עשוי חלילה להביא לפיחות בתחושת השליחות הגדולה של ישיבות ההסדר.
על רקע זה, חשוב להחדיר בתוכנו את חשיבות דרכנו. המסלול הוא בלי ספק, מן הדברים המדהימים ביותר שקרו בחזרת ישראל לארצו. השילוב שבו בין צבא לתורה, הוא מפאר היצירה של ראשית צמיחת גאולתנו.

אחת הסיבות שגורמות למסלול להיות לא-מוערך, היא מעין תסמונת חטא המרגלים- חוסר היכולת להכיל את המורכבות הדקה של החיים. המרגלים פחדו מהתנתקות מהקודש המוחלט של עמוד האש והענן, ולא רצו לעבוד את ה' מתוך השתלבות בחיי המעשה, בהנהגת הטבע של א"י. הדבר הזה תובע עמל ויכולות, ודורש מאתנו לצאת מבית המדרש ולהופיע את דבר ה' במורכבויות שבחיי המעשה. כך גם ביחס למסלול ההסדר, ישנם אנשים אשר לא מסוגלים להביט בגדלות ולראות את האידיאל בשילוב המורכב - שכה חיוני בדור ראשית צמיחת גאולתנו - של התורה יחד עם שירות צבאי וחיי המעשה.

לבוגרי ישיבות ההסדר, ישנה אחריות גדולה על הופעת התורה. התפקיד הזה במהותו, איננו שייך לאותם אלו שלעולם לא יצאו את בית המדרש, ונשארים מנותקים מהחיים. אומנם ביום-יום לא תמיד רואים ומכירים את גודלה של השליחות, אך חשוב שנדע להביט בגדלות על הדור והתקופה, ונפנים את גודל האתגר והאחריות המוטלים על כתפינו. הצורה של הופעת התורה בדור הזה, תלויה בנו.
עלינו להיות שותפים לכל מערכות החיים, ולכל חלקי העם. כל זאת מתוך שאיפה לגדלות בתורה וקביעות עתים לתורה. חשוב שכבר עתה נפנים את היוקר של הזמן בתקופה הזו, שבה אנו בונים את קומתנו התורנית. לבנות תורה המחוברת לחיים, תורת א"י בגדלות. אלו דברים שעם ישראל זקוק להם כמו אוויר לנשימה.

אנשים שדתם ואמונתם מנתקות אותם מהציבור, זה לא חידוש יהודי. כאלו יש גם (להבדיל) בדתות אחרות. החידוש הוא השילוב. העובדה שמדינת ישראל מכירה בכך שרק עם תורת ישראל ניתן לבצע כזה שילוב של שירות צבאי, היא דבר נפלא וכלל לא מובן מאליו. אך אם אנו לא נבין את גודל העניין, ולא נחיה במודעות כזו, אז ודאי שגם אחרים לא יבינו זאת. כדברי הרב זצ"ל (ישראל ותחייתו, ח'):

ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו

האופן שבו אנו חיים את התורה, היא הקובעת את יחס הציבור כולו לתורה ומשפיעה על הדור כולו.
מה גדולה היא המשימה הרוחנית הנדרשת מאתנו בדור זה! אסור לנו בשום פנים ואופן להאזין לאותם קולות מחלישים העטופים בדברים רכים.
יחד עם זאת, עלינו להיות ראויים למסלול הזה ובאמת להשקיע את מירב מרצנו בהעמדת תורה גדולה וחיבור לכלל ישראל. אין אחרים מלבדנו כרגע, האמונים על התפקיד הגדול הזה של עיצוב הזהות היהודית במדינה היהודית מתוך חיבור לערכים ודבר ה'.
בדו"ח וינוגרד, נמנו בין הגורמים לכישלון במלחמת לבנון השנייה, הבלבול העצום בערכי צה"ל של דבקות במשימה וחתירה לניצחון. טשטוש הערכים הנובע מחדירה של תרבות המערב לשורות צה"ל, מקהה את היכולת לפעול בחירוף נפש, מתוך עז ואמונה, ולהשיב מלחמה שערה1.
על כן זוהי חובתנו הקדושה למען עם ישראל בעת הזו - לפעול מתוך חיבור לתורתנו הקדושה, והשתלבות בצה"ל ובחברה. עלינו לעמול ולעשות ככל שביכולתנו כדי להיות מתאימים וראויים לכך, ומתוך כך נזכה בע"ה להגדיל תורה ולהאדיר ערכה וכבודה בישראל.







1 כפי שמבואר במנחת-חינוך (מצווה תכה') שאת המצווה להילחם בשבעת עממין יש להילחם אף כשמסכן נפשו בכך. שכן התורה "לא תסמוך על הנס" ואם-כן הרי ציוותה מצוה זו, על דעת זה שהאדם ידרש אף להסתכן למען קיומה.



-------------------------------------------------------------------------------------------